בית האוצר חלק א קלא

חייב בסופו כן י"ל הפי' בהך דימות זכאי כו' לולי דברי הגור ארי' הנ"ל

ודע דמה שהקשתי על המהרש"א הנ"ל דכ' בטעמא דאעמה"ד משום דהעונש הוא לכפרה וכיון דהלמד חמור טפי אינו מתכפר בעונש המלמד והקשתי מרודף דאין מיתתו עבור כפרתו כלל רק להצלת הנרדף ואפ"ה אמרי' ביה סברא דאעמה"ד הנה כן יוקשה ג"כ מעדים זוממין עפ"י דברי הרמב"ן עה"ת תצא פרשה כ"א פסוק י"ח שכ' בענין בן סורר וז"ל ועל הכלל אין בו עתה חטא מות ועל שם סופו הוא נידון כמו שהזכירו רבותינו וזה טעם וכל ישראל ישמעו וייראו כי לא הומת לגודל חטאו אלא לייסר בו את הרבים ושלא יהי' תקלה לאחרים וכך דרך הכתוב שיזהיר כן כאשר ימותו לגדר כדי שתהי' במיתתם תקנה לאחרים כי הזכיר כן בזקן ממרא לפי שאין בהוראתו חטא שיהי' ראוי למות בו רק הוא להסיר המחלוקת מן התורה כו' וכן בעדים זוממין שנהרגין ולא הרגו וכן הזכיר במסית לפי שהוא נהרג בדיבורו הרע בלבד אעפ"י שלא עבד הניסת עבודת כוכבים ולא שמע אליו אבל מיתתו לייסר הנשארים עכ"ל ז"ל ולפ"ז גם עדים זוממין אין המיתה עבור כפרתם דהם בעצמותם אין חייבים כפרת המיתה כלל ומיתתם רק עבור גדר ותקנת שאר ישראל למען ישמעו וייראו כו' וא"כ גם בעדים זוממין לא שייך טעם המהרש"א ז"ל וכמובן וא"כ מדאמרי' במכות (דף ה' ע"ב) סברא דאעמה"ד גם בעדים זוממין א"כ מוכח דהרמב"ן ז"ל לית לי' טעם המהרש"א ז"ל הנ"ל

ואמנם נראה דדברי הרמב"ן מתאימים עם דעת המ"ד ריש מכות דעדים זוממין קנסא ומייתי ראיה שהרי ממון ביד בעלים ומשלמין דכמו כן הרמב"ן ז"ל הביא ראיה זו מהא דנהרגין אעפ"י שלא הרגו ואומרם ז"ל דעדים זוממין קנסא י"ל ג"כ כוונתו כדברי הרמב"ן דאעפ"י שאין החטא שלהם חייב מיתה בעצם עכ"ז חייבתם התורה מיתה לקנס ולייסור כדי שלא יהיו רגילים לעשות כן ולפי"ז י"ל דמ"ד במכות שם דהא דהרגו אין נהרגין הוא מטעמא דאעמה"ד ס"ל כמ"ד דעדים זוממין ממונא ושוב שפיר החיוב הוא חיוב עצמיי לעונש וכפרה ככל חייבי מיתות ושפיר שייך ביה הא דאעמה"ד ואין קושיא על המהרש"א ז"ל ואולם עדיין יוקשה דמ"ד עדים זוממין קנסא מנ"ל הא דהרגו אין נהרגין דהוא דין מוסכם ואין בו מחלוקת וי"ל דיליף לי' מכאשר זמם לעשות לאחיו והרי אחיו קיים וכמשנה מכות (דף ה' ע"ב) שם דבלא"ה צריך לומר כן למאן דס"ל דעמה"ד ובאתי רק להעיר. [ואולם הנה הוא קצת רחוק לומר דסברת הרמב"ן הוא כמ"ד דעדים זוממין קנסא כיון דכ' גם במסית ובזקן ממרא ובבן סורר כן וא"כ יומצא דגם הם קנס וזה לא מצינו ויש לפלפל בזה ואכ"מ. ודע דמה שכתבנו למעלה באות ו' לצדד דלא שייך בבן סורר ומוציא שם רע סברא דאעמה"ד כיון דנידונין על שם סופן ואין מיתתן לעונש רק אדרבה הוא לתקנתן עבור שלא יתקלקלו בעתיד ולא קאי עליה המדה דאעמה"ד דעונשין חשוב רק מה שהוא בתורת עונש על העבר ולא מה שהוא בתורת תקנה עבור העתיד עש"ה לכאורה יש ג"כ סתירה לזה מרמב"ן הנ"ל דכ' דעדים זוממין נמי אין מיתתם לעונש רק עבור תקנת האחרים ואפ"ה אמרי' בי' סברא דאעמה"ד ויש ליישב ובאתי רק להעיר]

ודע דמהך דעדים זוממין תיקשי בלא"ה על טעם המהרש"א הנ"ל וזה דבעדים זוממין נראה דלא שייך לומר דאם נהרג הנידון אזי עבירתם חמורה טפי ואינם מתכפרים במיתת ב"ד דהא הריגת הנידון והעדר הריגתו איננו תלוי עוד ביד העדים כלל דאחרי שהעידו אפי' שבו בתשובה ובאים ואומרים שקר העדנו הרי אין נאמנין דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וא"כ אחר העדתם הרי אין בידם למנוע הריגתו עוד וא"כ איך אפשר שתוחמר עבירתם ע"י שנהרג הנידון והם לא הי' בידם כח לעצור הריגתו ועל כרחך דכל עבירה שלהם היא העדאה הראשונה לבד כיון דאין יכולים עוד לחזור ואין חילוק בין אם נהרג אח"כ הנידון או אירע שניזומו ולא נהרג כיון דאין זה תלוי בידם כלל ואם הם מתכפרים במיתת ב"ד כשלא נהרג הנידון ראוי שיתכפרו גם כשנהרג הנידון דע"י מה שנהרג הנידון לא נעשה עבירתם חמורה כלל וכמובן וכזה יוקשה גם על הכ"מ (פ"כ מה' עדות ה"ב) דכ' בטעם הרגו אין נהרגין משום דגדול עונם מנשוא אם נהרג הנידון ואין מתכפרים במיתת ב"ד עש"ה והוא כדברי המהרש"א הנ"ל בכל האי כללא דאעמה"ד וק' גם על הכ"מ ז"ל כנ"ל וכמובן ויש ליישב ובאתי רק להעיר

יג) ע' גור ארי' עה"ת שמות פרשה כ"א פסוק י"ב דאהא דכ' רש"י מכה איש שומע אני אפי' בהכאה בלא מיתה (יתחייב המכה מיתה) כו' כ' ז"ל וז"ל מה שאמר כאן דה"א דחייב מיתה בהכאה שאין בה כדי תשלומין דלא ניתנה לתשלומין וה"א דחייב בה מיתה כיון דאין כאן מיתה והרי כך אמרי' בפרק אלו נערות הכהו הכאה שאין בה ש"פ לוקה וא"כ הייתי אומר ג"כ דחייב מיתה אם לא היה בה תשלומין וא"ל דדוקא מלקות דקיל טפי מממון אמרי' כו' אבל מיתה דהוא חמור לא אמרי' כן דא"כ מי שיכה את האדם הרבה (היינו הכאה שיש בה ש"פ) קל ממי שיכה אותו מעט (הכאה שאין בה ש"פ) דאין זה קושיא דאה"נ דהיכא דאפשר בתשלומין לא חייבה התורה מיתה כיון דאפשר בתשלומין והיכא דליכא תשלומין חייבה התורה מיתה שזהו תשלומין שלו דאל"כ במה ישתלם ופשוט הוא עכ"ל ז"ל

והנה לדעת המהרש"א בהא דאעמה"ד י"ל עוד יישוב קושיתו דאיך ה"א דמכה הרבה יוקל ממכה מעט בדרך אחר וזה דה"א דמכה מעט מתכפר במיתת ב"ד משא"כ מכה הרבה אין מתכפר במיתת ב"ד ויש עליו עונש ביד"ש הגדול יותר ממיתת ב"ד וכמו דאמרי' כן במעביר כל זרעו למולך לדעת הסמ"ג וע"כ מחויב תשלומין דנהי דיש עליו ביד"ש עונש הגדול יותר עכ"ז כיון דהוא רק עונש ביד"ש אין פוטר מממון כיון דאין הב"ד עושים בו ב' רשעיות וכסברת רבנן דפליגי עלי' דר' נחוניא בן הקנה ובאתי רק להעיר [ודע דמ"ש הגור ארי' ז"ל דמלקות קל מממון היינו לפי צד הסברא דסברי' כן בכתובות (דף ל' ע"א) עש"ה דהגמרא מסופקת בזה במלקות וממון הי מינייהו חמיר]

יד) בס' הקובץ על הרמב"ם ה' עכו"ם פ"ו ה"ד הביא טעמא דאעמה"ד מחשש פירכא וכ' וז"ל וכמו שכתבתי לפרש הא דאמרי' בגמ' סנהדרין דאין מעמידין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מק"ו ומקשים התוס' מה לנו בפלפול של הבל אמנם ה"ט משום דסנהדרין דנין והורגין א"כ לפעמים יענישו גם מק"ו אם הוא גילוי מילתא אבל אם אין להם קבלה בבירור שק"ו זה הוא גילוי מילתא בעלמא א"א להם לענוש אע"פ שנראה להם ק"ו ברור ולא ידעו שום פירכא ע"ז אעפ"כ אסור להם לענוש אולי יש פירכא נעלמת מאתם ובזה מורה להם מה שיודע לטהר את השרץ מק"ו וידע בעצמו שיש לדון ק"ו אעפ"י שאינו אמת ומזה יבין בעצמו שלא לענוש מה"ד עכ"ד דפח"ח

ולענ"ד יש לכוון גם ככוונה זאת בכתוב בשמות פרשה ו' פסוק י"ב הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה וארז"ל זה אחד מעשרה ק"ו שבתורה וברא"ם שם וז"ל ומה שלא השיבו השם על זה כו' מפני שכבר כתוב למעלה ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה שזו היא פירכתו של ק"ו דאיכא למיפרך מה לישראל שכן היה להם קוצר רוח כו' ומרע"ה כשדן הק"ו הזה מתחלה לא ידע שהסיבה שלא שמעו הי' הקוצר רוח והעבודה קשה ולכן דן אותו והכתוב מעיד ואומר שהסיבה שלא שמעו היתה מחמת קוצר רוח ובזה נפרך הק"ו של משה עכ"ל ז"ל וי"ל לענ"ד דלענין זה באמת נכתב זה בתורה כדי שיהי' מזה הוראה לסנהדרין שלא יענישו מה"ד מחשש פירכא שהרי אדון הנביאים דן ק"ו והי' עליו פירכא וא"כ כ"ש שאין לו לשאר אדם לסמוך על ק"ו להעניש עליו מחשש שמא יש עליו פירכא (ושוב ראיתי שכיוונתי בזה לדעת הפמ"ג ז"ל במפתחותיו לס' שושנת העמקים מסודר על סדר התורה הנדפסים ריש ס' נופת צופים לאביו ז"ל שכ' שם בפ' וארא וז"ל הן בני ישראל כו' ואיך ישמעני כו' ע' רש"י ובאמת פריכא הוא שלא שמעו מקוצר רוח ע' רמ"א ועיין כלל א' עכ"ל וכוונתו למה שהביא בכלל א' דספר שושנת העמקים טעמא דאעמה"ד מחשש פירכא ע"ש]

טו) כבר כתבתי למעלה באות ט' אהך דשבת (דף פ"ז ע"א) נשא משה ק"ו בעצמו כו' והסכימה דעתו לדעת המקום כו' וכתבנו דאע"ג דק"ו בלא"ה ניתן לידרש ודאורייתא הוא וכקושית התוס' שם עכ"ז יש תועלת בהסכמה לדעות דטעמא דאעמה"ד מחשש פירכא וא"כ הרי כל ק"ו נחשב למסופק ולא לדין ברור