בית האוצר חלק א יב

והלאה לדורותיכם איזהו מצוה שנאמרה בתחלה הוי אומר זו עכו"ם ופירש"י דהוא אנכי ולא יהי' לך ומבואר דאנכי התחלת התורה וא"כ שפיר צריך קרא לדורות דמסקל יסקל השור ליכא למילף משום דאין למידין מקודם מ"ת וע"ע סנהדרין (ד' ט"ו ע"ב) שור סיני בכמה (דיינים נידון) מי גמר שעה מדורות או לא וק' אפי' למ"ד דגמרי' שעה מדורות מ"מ כאן יש סברא שלא ללמוד כיון דהוא עוד קודם מ"ת וכי היכי דאין למידין אחר מ"ת מקודם מ"ת והטעם פשוט משום דניתנה תורה ונתחדשה הלכה ע' שבת (דף קל"ה ע"א) ה"נ הרי אין ללמוד קודם מ"ת מאח"כ [ולתוס' שם ד"ה מי יש ליישב ואין להאריך] וכזה יוקשה גם בב"ק (דף נ"ד ע"ב) אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני כו' ובגמ' שם להפרשת הר סיני דכתי' אם בהמה אם איש לא יחי' וחי' בכלל בהמה כו' וק' דקראי דילפי' מינייהו דחי' בכלל בהמה הם קראי דאחר מ"ת כמבואר בחולין (ד' ע"א ע"א) וא"כ איך יליף מינייהו אקודם מ"ת וי"ל דהא דחי' בכלל בהמה הוא רק פירוש הלשון בעלמא דחי' מיקרי בהמה וכה"ג למידין שפיר גם מקודם מ"ת וכן להיפוך וכה"ג איתא בב"ק (דף ב' ע"ב) דאע"ג דד"ת מד"ק לא ילפי' עכ"ז ביאור הלשון בעלמא מהו הקרוי נגיחה ילפי' שפיר עש"ה ואולם בירושלמי סוטה פ"ז ה"ב מוכח דאפי' בכה"ג אין למידין מקודם מ"ת ע"ש דאמר תני בשם ר' יודה כל מקום שנאמר ענייה כו' הרי הוא בלשון הקודש כו' התיב ר' חגי והכתי' ויען לבן ובתואל כו' ואין תימר קודם למתן תורה (אם תאמר דשאני ההיא דהי' קודם מ"ת ואין למידין מקודם מ"ת) הרי פרשת וידוי מעשר הרי הוא לאחר מ"ת והוא נאמר בכל לשון כו' ומבואר דגם בפירוש לשון עניי' שייך הא דאין למידין מקודם מ"ת ולפי"ז צ"ע גם מנדרים (ד' ל' ע"ב) א"ל ר"פ לאביי למימרא דנולדים דמתיילדן משמע אלא מעתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים וגו' וק' הא אין למידין מקודם מ"ת ואפי' לענין ביאור הלשון וע"ש בנדרים בירושלמי דאמר נמי מ"ט דר"מ ועתה שני בניך הנולדים לך כו' ויש ליישב ובאתי רק להעיר וע"ע כתובות (דף נ' ע"א) דיליף דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש מקרא דוכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך דכתי' ביעקב וק' ג"כ דאין למידין מקודם מ"ת וע"ע תוס' חולין (ד' ב' ע"ב) ד"ה אבל דאפי' למ"ד דנודר חוטא הוא מ"מ בעת צרה שרי כדאמרי' בב"ר וידור יעקב נדר לאמור לאמור לדורות שיהיו נודרין בעת צרה וק' ג"כ הא אין למידין מקודם מ"ת ולפמ"ש לעיל דבמה שתיקנו האבות בפירוש לדורות הבאים לא שייך הא דאין למידין כו' ניחא ואדרבה יש להוכיח איפכא מדכתי' לאמור לדורות כו' ומוכח דלולי תיבת לאמור אזי מנדר יעקב גופי' לא הי' אפשר ללמוד דמותר לנדור בעת צרה ואע"ג דאיסור נדר הרי הוא רק מטעם חשש תקלה שמא לא יקיים וזה שייך גם בב"נ למ"ד בירושלמי דב"נ איתי' בבל יחל וע"כ הטעם דאין למידין מקודם מ"ת וי"ל דלאמור אתי לאשמעי' דמצוה לנדור בעת צרה משא"כ לולי לאמר הי' רק היתר לא מצוה וע"ע יבמות (ד' ס"ה ע"ב) מותר לשנות בדבר השלום שנא' אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' וקשה ג"כ דאין למידין מקודם מ"ת וע"ע יומא (ד' פ"ז ע"א) המבקש מטו מחבירו אל יבקש (א"צ לבקש) ממנו יותר מג' פעמים שנא' אנא שא נא ועתה שא נא וגו' וקשה ג"כ כנ"ל וע"ע נדרים (דף ס"ד ע"א) דס"ל לר"א דפותחין בנולד ושם (דף ס"ד ע"ב) מ"ט דר"א א"ר חסדא דאמר קרא כי מתו כל האנשים והא מיתה דנולד הוא מכאן שפותחין בנולד וקשה ג"כ כנ"ל וע"ע שם (דף ס"ה ע"א) המודר הנאה מחבירו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו כו' דכתיב ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים וגו' אמר לו במדין נדרת לך והתר נדרך במדין כו' וק' ג"כ כנ"ל וע"ע שבת (דף פ"ו ע"א) ישראל קדושים כו' ושם (ע"ב) ישראל דדאיגי במצוות כו' מוכח דטבע הישראלית הי' לישראל עוד קודם מ"ת. ובאתי רק להעיר

ע"ע רמב"ם ה' מלכים פ"ט על ו' דברים נצטוה אדה"ר על ע"ז כו' הוסיף לנח אמ"ה כו' בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה כו' ויעקב הוסיף גיה"נ כו' ובמצרים נצטוה עמרם במצוות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו עכ"ל ומוכח מלשון הרמב"ם דמצוות דב"נ וכן דמילה וגיה"נ הם עדיין אצלינו מכח החיוב שמקודם מ"ת והתורה היתה רק השלמת שאר המצוות שלא ניתנו עדיין וע' כלל (ע"ב) דכתבתי דלמ"ד בהמה בחיי' לאיברים עומדת אזי איסור אמ"ה דבהמה בחיי' הוא בהכרח עדיין עוד איסור אמ"ה דב"נ לא איסור אמ"ה דסיני עש"ה וע' סנהדרין ן (דף ע"ב ע"ב) דס"ל לר' הונא התם דרודף א"צ התראה וקאמר התם עלה נימא מסייע לי' רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו אומר לו ראה שישראל הוא ובן ברית הוא והתורה אמרה שופך דם האדם באדם דמו ישפך אמרה תורה הצל דמו של זה בדמו של זה (והא הכא דאין כאן קבלת התראה ואפ"ה חייב) ההיא ר' יוסי בר יהודה היא דתני' ר' יוסי בר יהודה אומר חבר א"צ התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד (וכיון דרק להבחין הוא הילכך בעי' רק התראה דלא נימא שוגג הייתי אבל קבלת התראה אפי' בהרוגי ב"ד ואפי' בעם הארץ לא בעי. רש"י) ומבואר דהתראת רודף הוא מקרא דשופך דם האדם באדם דמו ישפך דנאמר עוד לנח ועל כרחך דדין זה נוהג עדיין אצלינו ממה שנאמר לנח ובתוספתא סנהדרין פי"א איתא יתר ע"ז דמקרא זה הוא התראת כל רוצח ואפי' לענין מיתת ב"ד וז"ל התוספתא ושאר חייבי מיתות ב"ד אין ממיתים אותם אלא עפ"י עדים והתראה כו' מתרין בו ושותק מתרין בו ומרכין בראשו אעפ"י שאמר יודע אני פטור עד שיאמר יודע אני וע"מ כך אני עושה כיצד ראוהו שמחלל את השבת ואומרים לו הוי יודע שהשבת מחללי' מות יומת אעפ"י שאמר יודע אני פטור עד שיאמר יודע אני וע"מ כן אני עושה כיצד שהורג את הנפש ואומר הוי יודע שהוא בן ברית והתורה אמרה שופך דם האדם באדם דמו ישפך וגו' אעפ"י שאמר יודע אני פטור עד שיאמר יודע אני וע"מ כן אני עושה עכ"ל התוספתא. וע"ע במכילתא פ' משפטים עה"כ ונקי וצדיק אל תהרוג וז"ל ראוהו רודף אחר חבירו להרגו והסייף בידו אמרו לו בן ברית הוא והתורה אמרה שופך דם האדם וגו' אמר להם יודע אני וע"מ כן אני עושה והעלימו עדים את עיניהם ולאחר זמן מצאו הרוג מפרפר והסייף מזלף דם מיד ההורג שומע אני יהא חייב ת"ל ונקי וצדיק אל תהרוג עכ"ל המכילתא ומבואר דאילו ראו עדים את ההריגה אזי הוא נהרג ע"י התראה זו שהתרו בו מקרא דשופך דם האדם וגו' וא"כ מוכח להדיא דחיוב מיתה דש"ד הוא עדיין אצלינו ממצות ב"נ שהרי התראה צריכה להיות מאותו המקרא והשם שהוא מתחייב בו וא"כ ע"כ דקרא דשופך דם האדם וגו' שנאמר לנח נוהג גם עכשיו וע"ע בב"ר פ' נח אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש אזהרה לחונק את עצמו כו' וכן הוא בב"ק (צ"א ב') בשינוי לשון ע"ש ויל"ע באמת בהך דסנהדרין כו' [דילפי' מיתת רודף ורוצח מקרא דשופך דם האדם וגו'] ובהך דב"ר וב"ק הנ"ל דהא אין למידין מקודם מ"ת ובהך דיבמות (דף ס"ה ע"ב) דיליף חיוב או פטור אשה מפ"ו מקראי דפרו ורבו ומלאו וגו' לא קשיא דמצות פ"ו לישראל נאמרה ואינה ממצות ב"נ וכמבואר בסנהדרין (דף נ"ט ע"ב) ומשא"כ הני קראי דשפיכת דמים הרי נוהגים בב"נ באמת וקאי אב"נ וע' סנהדרין (דף נ"ז ע"ב) דדריש מהאי קרא דשופך דם האדם וגו' כמה דרשות לענין ש"ד בב"נ ע"ש וא"כ איך למידין ממנו לדיני ישראל הא אין למידין מקודם מ"ת וע"ע בזוהר הרקיע בעשין סי' פ"ה וז"ל וכמו שלא מצינו במנין המצוות מצוות שהם מדברי קבלה לפי שלא נאמרו למשה מסיני בפירוש כן אין ראוי למנות מה שנאמר קודם נתינת התורה כיון שלא נאמר בסיני ע"כ לא נכניס במנין המצוות מה שאמר בברכות (י"ג) כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר והיה שמך אברהם שהרי עם אברהם היה מדבר ואין ספק שלא נאמר בסיני ואינו דומה למצות פרו ורבו ואעפ"י שנאמר לב"נ ולא נשנית בסיני לישראל נאמר ולא לב"נ לפי שזה הלשון מוכיח שעם אברהם היה מדבר עכ"ל וכ"כ עוד באזהרות סי' נ"ז באזהרת גיה"נ וז"ל וכבר אמרו ז"ל בסיני נאמרה אזהרה זו אלא שנכתבה במקומה ולולי זה לא באה במנין המצוות כו' עכ"ל וא"כ מדחשיבי ז' מצוות ב"נ מכלל תרי"ג מצות וכמבואר בתנחומא וילך הלא כתבתי לך שלישים במעצות