בית האוצר חלק א קכז

שם סופו נהרג אפי' קטן נמי כו' הרי דקטן נמי דלאו בר כפרה הוא כלל דאין בו דעת לשיוצרך כפרה ואעפ"כ ה"א דיתחייב ע"ש סופו וע"ע שם (דף מ"ו ע"א) בגמ' דאמר דוכי יהי' באיש חטא משפט מות אתי' תיבת חטא למעוטי בן סו"מ וז"ל הגמ' חטא מי שעל חטאו נהרג יצא בן סו"מ שעל שום סופו נהרג כו' עכ"ל הגמ' הרי דהריגת בן סו"מ איננה לכפרה על החטא אשר עבר כלל רק ע"ש סופו וא"כ הא לא שייך בי' טעם המהרש"א הנ"ל דכיון דחמור לא יתכפר בעונש המלמד דמה בכך דלא יתכפר הא בלא"ה אין המיתה לכפרתו כלל רק ע"ש סופו שלא יוסיף לחטוא יותר וכנ"ל

ואולם י"ל דבבן סו"מ נמי היכא דהלמד חמור ממלמד ועבר עבירה גדולה יותר אולי אין התורה חוששת עוד לתקנתו כלל ואין מחייבתו מיתה עבור תקנתו כדי שימות זכאי כו' וכעין הא דהלעיטהו לרשע וימות ע' ב"ק (דף ס"ט ע"א) ועי"ל סברא אחרת דאין לדון בבן סורר דין ק"ו כלל וזה לפמ"ש הראב"ד בפירושו לספרא תזריע פרק ט' ברייתא י"ד וז"ל ואע"ג דק"ו הוא אפ"ה איצטריך קרא שהרי אין לנו בנגעים לדון מק"ו כי כולם גזירות מלך הן עכ"ל ועמ"ש בכלל ס"ט ולפי"ז לפי המבואר בירושלמי סנהדרין פ"א ה"א כל אילין מילייא לא מסתברא דלא חילופין (כל הדברים שנאמרו בבן סורר הם בהיפוך מן הסברא) תדע לך שהוא כן מי הי' בדין שיהא חייב הבן או הבת הוי אומר הבת (שאין דרכה בכך) ופטרה תורה את הבת וחייבה את הבן מי הי' בדין שיהא חייב הקטן או הגדול הוי אומר גדול ופטרה תורה את הגדול (ביותר משיקיף זקן) וחייבה את הקטן (ממנו משיביא ב' שערות עד שיקיף) כו' ללמד שכולן אינן אלא בגזירת מלך עכ"ל הירושלמי וא"כ כיון דדיני בן סורר כולם גזירות מלך הן שוב אין לדון בהם דין ק"ו כלל וכדברי הראב"ד ובאתי רק להעיר]

והנה עפ"י דרכנו זה דכל שהוא נידון על שם סופו ואין העונש על המעשה שעשה כבר אזי עונשין בו מה"ד יש לחדש עוד דגם במלקות דמוציא שם רע עונשין מה"ד וזה עפ"י מה שמצאתי בספר ש"ך עה"ת פ' תצא עה"כ ובא אלי' ושנאה וז"ל ובמדרש ובא אלי' ושנאה ר' יהודה אומר אם בא עליה לוקה ואם לא בא עלי' אינו לוקה מכאן אתה אומר עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה עבר אדם על ואהבת לרעך וגו' סופו לעבור על לא תקום ולא תטור ועל לא תשנא את אחיך וחי אחיך עמך עד שבא לידי שפיכות דמים כו' ע"כ ע"ש שהרבה להקשות על המדרש הנ"ל וכתב לבסוף בכוונת המדרש דמלקות זה (של מש"ר) אינו לפי שהוא הוציא שם רע אלא סופו לעבור על עבירה חמורה ויותר טוב הוא שילקה זכאי ואל ילקה חייב כו' עכ"ל ז"ל

והנה דברי המדרש הנ"ל שהביא אינם במדרש רבה ותנחומא שלפנינו רק הם בספרי על הכתוב הנ"ל עש"ה והנה לפי הבנתו ז"ל בדברי הספרי דמלקות דמש"ר איננו על חטא הוצאת הש"ר בעצם רק על שם סופו דמוטב שילקה זכאי כו' וכהך דבן סו"מ דש"ס סנהדרין הנ"ל א"כ גם לענין מלקות דמש"ר ראוי לומר דעמה"ד וכמו שכתבנו כן לענין בן סו"מ וכמובן ואולם גוף הבנתו ז"ל הנ"ל בדברי הספרי צ"ע מגמ' מכות (דף ד' ע"ב) דר' יהודה יליף דלשאב"מ לוקין עליו ממש"ר ע"ש [ועש"ה בש"ך עה"ת שיתר דבריו שם בזה תמוהים מאוד מגמ' מכות הנ"ל ומגמ' כתובות (דף מ"ו ע"א) דס"ל לרבנן דראב"י באמת דדין דמש"ר הוא בין בבעל ובין בלא בעל וצע"ג] ואי איתא מאי ראי' הא במש"ר שפיר לקי אע"ג דאין בו מעשה כיון דהמלקות הוא על שם סופו וכמו בן סו"מ דעצם החטא אינו ראוי למיתה וכש"ס סנהדרין הנ"ל וכי בשביל שאכל תרטימר בשר כו' ואעפ"כ ענשתו תורה מיתה על שם סופו א"כ ה"נ נהי דעצם החטא אין ראוי למלקות משום דאין בו מעשה עכ"ז שפיר ענשתו תורה מלקות על שם סופו

ואולם י"ל דהא דאמר בספרי הנ"ל מכאן אתה אומר עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור כו' איננו עוד מדברי ר' יהודה רק הם דברי הספרי עצמו והוא מאמר בפ"ע ודברי ר' יהודה הם רק אם בא עליה לוקה ואם לא בא עלי' אינו לוקה [וזה שלא כהבנת הש"ך עה"ת ז"ל שם שהבין שם דגם הך דמכאן אתה אומר כו' הוא עדיין מדברי ר' יהודה] וא"כ י"ל דר' יהודה לית לי' באמת סברא הנ"ל דמלקות דמש"ר הוא על שם סופו וס"ל רק דהוא משום עונש על החטא כשאר מלקיות שבתורה ולכן שפיר יליף מכאן דלשאב"מ לוקין עליו וכמובן וא"כ עכ"פ לסברת הספרי הנ"ל הנה קמו דברינו דבמש"ר עמה"ד וכמובן. [ודע דפלוגתא דר' יהודה עם הספרי הנ"ל י"ל בפשיטות עפ"י גמ' סנהדרין (דף פ"ו ע"א) דסתם ספרי ר"ש וא"כ י"ל דלטעמייהו אזלי עפ"י פלוגתתם בסנהדרין (דף כ"א ע"א) דר' יהודה ס"ל דלא דרשי' טעמא דקרא ור"ש ס"ל דדרשי' טעמא דקרא וע"כ ה"נ ר"ש לטעמי' דריש טעמא דמלקות דמש"ר דהוא על שם סופו וכנ"ל ור' יהודה לטעמי' דלא דריש טעמא דקרא ולכן אין לנו לדרוש טעם זה ולהוציא מלקות דמש"ר מכלל שאר מלקיות לומר דמלקות דמש"ר הוא על שם סופו ואין לנו אלא גוף הדין הנאמר בתורה דמש"ר לוקה וע"כ שפיר יליף מיני' דלשאב"מ לוקין עליו

ודע דסברתנו זאת דבבן סו"מ ומש"ר (לסברת הספרי הנ"ל) דנידונין על שם סופם ענשינן בהו מה"ד י"ל עוד כן בפשיטות טפי גם שלא עפ"י טעם המהרש"א סנהדרין הנ"ל בהא דאעמה"ד רק גם לטעמא דמדה מסורה כך ג"כ י"ל בפשיטות כן דכיון דהם נידונין על שם סופם א"כ הרי אין המלקות מפאת עונש על מה שעשו כבר רק הוא מפאת ובתורת תקנתם דממיתין ומלקין אותם כדי שימות הבן סו"מ זכאי ולא יוסיף המש"ר לחטוא חטאים עצומים טפי וא"כ י"ל דמיתה ומלקות כי הני לאו בכלל עונשין הן כלל כיון דאינם בתורת עונש על החטא כלל רק בתורת תקנת האדם על העתיד וע"כ לא קאי עלייהו כלל מדת אין עונשין מה"ד וכמובן ובאתי רק להעיר

ז) בס' שושנת העמקים (כלל א') כ' ששאל אותו משכיל אחד לדעת האומר דטעמא דאעמה"ד משום דשמא יש פירכא דא"כ איך עושין ק"ו להקל ע"ש והנה כבר כתובה הערה זאת בס' לב שמח על ס' המצות להרמב"ם בשורש הב' ע"ש שהביא דברי הרמב"ן שם שכ' ולענין שחיטת פסח שדוחה שבת אמר להם הלל לזקני בתירא נהי דג"ש לא גמריתו ק"ו איבעי לכו למידן אמרו ק"ו פריכא הוא הנה שמאשים חכמתם מפני שלא דרשו מעצמם ק"ו לחלל שבת בשחיטת הפסח בק"ו מן התמיד שהמדות האלה כדבר מפורש בתורה הן עכ"ל וכ' ע"ז בעל לב שמח וז"ל ומטוני' הא איהו (הרמב"ן ז"ל) כ' תו התם ויש עם המדות האלה תנאים ותנאי הק"ו שאין עונשין בו לא מלקות ולא מיתת ב"ד כו' וכדבריו כן הוא וודאי דהלכתא פסיקתא דאין עונשין מה"ד ותימא על עצמו מעצמו כו' דא"כ מה זה שאמר הלל לבני בתירא איבעי' לכו למידן ק"ו שתדחה שחיטת הפסח את השבת כי אם אין בק"ו כח להביא עונש ואפי' קל במלקות איך יהי' בו כח לדחות שבת שחמור ושקול ככל התורה כולה וחייבין עלי' סקילה. זו וודאי קושי' היא ולא אדע לה תירוץ נכון לדעת הרמב"ן אבל לפי דעת הרב יש לתרץ דאעפ"י שהזכיר להם ק"ו לרמז בעלמא הי' אומר להם כן ולא על הק"ו אמר לסמוך אלא על משמעותא דקרא כו' עכ"ל ז"ל הנה דס"ל לבעל הלב שמח לפי האמת דאין עושין ק"ו להקל בשבת להתיר מלאכת שבת מק"ו וק' טובא מיומא (ד' פ"ה ע"א וע"ב) דיליף דפ"נ דוחה שבת מק"ו ומיבמות (דף ז' ע"א) וסנהדרין (דף ל"ה ע"א וע"ב) דבעי למילף דמיתת ב"ד וקבורת מת מצוה ידחו שבת מק"ו וצ"ע ובאתי רק להעיר

ח) שמעתי שבס' נקרא תורת חסד והוא ספר על כללים כ' בטעמא דאעמה"ד דהוא משום דק"ו לא הוי מפורש בתורה ולא דמי לחסימה עכת"ד ואין הס' הזה בידי לעיין בו והנה הטעם הזה יתכן רק במלקות ולא במיתת ב"ד דאינו נלמד מחסימה וע' תמורה (דף ט' ע"א) אביי אמר טוב ברע לקי טוב בטוב לכ"ש ורבא אמר אעמה"ד ואביי אמר לך האי לאו דינא הוא מי גרע טוב מרע וי"ל דאביי לטעמי' דס"ל דכל ק"ו כה"ג חשוב כמפורש ע' סנהדרין (דף פ"ט ע"א) דס"ל לאביי