בית האוצר חלק א קכו

משא"כ לדברי האומר דמדה מסורה כך או לטעמא דשמא יש פירכא על הק"ו שפיר קשיא וכמובן

ואולם לכאורה גם לטעם המהרש"א הנ"ל עדן לא הונח דהא טעם המהרש"א הנ"ל. שייך רק בהא דאעמה"ד משא"כ הא דאין מזהירין מן הדין הרי לא יתכן בו טעם המהרש"א הנ"ל דלענין האזהרה מה בכך שהלמד חמור ואדרבה כיון שהלמד חמור כ"ש שיש לו להיות מוזהר עליו שלא לעשותו ושפיר יש לדון האזהרה מדין ק"ו ורק לענין העונש הוא די"ל דכיון דהלמד חמור מן המלמד ע"כ אינו מתכפר בעונש אשר למלמד וצריך עונש חמיר טפי להתכפר בו אבל אזהרה שפיר יש לנו ללמוד מק"ו וכמובן ועל כרחך דהא דאין מזהירין מה"ד הוא מטעמא אחרינא לא מטעם המהרש"א הנ"ל וכן מצאתי כתוב בס' חדושי הלכות לאבי הגאון מליסא ז"ל על מס' כריתות בתחילתו דהא דאין מזהירין מה"ד יש לו טעם אחר בהכרח מטעם המהרש"א הנ"ל והוא ז"ל מכריח זה שם מהא דבמכות (דף י"ז ע"ב) אמרי' דאפי' למאן דס"ל עמה"ד מ"מ אין מזהירין מה"ד ומאן דס"ל עונשין על כרחך ל"ל טעם המהרש"א הנ"ל ואפ"ה ס"ל אין מזהירין וא"כ על כרחך הא דאין מזהירין אית לי' טעמא אחרינא עכת"ד ז"ל בזה ולפענ"ד אין צורך לראי' כלל בזה דהרי גוף טעם המהרש"א ז"ל לא יתכן כלל ואין לו התחלה כלל לענין האזהרה וכמו שכתבנו וא"כ לכאורה בהך דקידושין אכתי תקשי גם למהרש"א הנ"ל דהא כיון דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת א"כ כיון דמושבות משמע רק א"י לר' ישמעאל אם כן הרי גם אזהרה ליכא לח"ל וא"כ אכתי תקשי דמה מהני הק"ו דמה מצות קלות כו' הא אין מזהירין מה"ד וכמובן וי"ל דבאמת הרי גם הבערה היא בכלל המלאכות וא"כ הרי ישנה באזהרה כללית דלא תעשה כל מלאכה ובאזהרה הכללית דלא תעשה כל מלאכה הרי לא נאמר מושבותיכם וא"כ זאת האזהרה הכללית הרי ישנה שפיר גם בח"ל אלא דלולי הק"ו הייתי אומר דקרא דלא תבערו אש בכל מושבותיכם אפקי' להבערה מכלל האזהרה הכללית והוא מיעוט בפירוש במושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בח"ל וא"כ כיון דמהני הק"ו לומר דהאי מושבותיכם לאו להכי אתי שוב שפיר קמה לה הבערה בכלל האזהרה הכללית דלא תעשה כל מלאכה אשר ישנה בפשיטות גם בח"ל ואין אזהרת הבערה נלמדת עתה בק"ו כלל רק היא מפורשת בקרא דלא תעשה כל מלאכה וכמובן ולענין מה דיצאת הבערה לחידושה זה שפיר נוהג גם בח"ל ממ"נ דלמ"ד דללאו יצאת א"כ הרי יצאת לקולא לומר שאין בהבערה מיתה וכרת וא"כ הקולא ודאי דנוהגת שפיר גם בח"ל ולמ"ד נמי דלחלק יצאת עכ"ז לא קשיא לא מיבעיא אם נאמר דחילוק האזהרות לא מיחשב אזהרה מה"ד כיון דהוא רק חילוק האזהרות של אזהרה הכתובה כבר בפירוש ואיננו לימוד על אזהרה מחודשת א"כ הא בפשיטות ל"ק אלא אפי' נאמר דחילוק האזהרות ג"כ נחשב לימוד אזהרה מה"ד כיון דלולי הלימוד הייתי אומר דאינו רק אזהרה אחת על הכל ועתה ע"י הלימוד מה"ד אנו אומרים דיש אזהרה מיוחדת על כאו"א וא"כ האזהרה המיוחדת בכל אחד ואחד הרי נלמדת איפוא מה"ד עכ"ז ג"כ ל"ק דהא הא דהבערה לחלק יצאת הוא רק לענין חטאות וכמבואר בשבת (דף ע' ע"א) וא"כ הא לא שייך בזה כלל הא דאין מזהירין מה"ד דחטאת הא לא בעי אזהרה וכמבואר במכות (ד' י"ג ע"ב) ואולם עדיין יל"ע דהא דבעי' הבערה לחלק רק לחטאת בשבת שם נראה דזהו רק לדידן דליכא מכות בשבת משום דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו משא"כ בהך דקידושין דהוא מימרא דר' ישמעאל ואיהו הא ס"ל במכות (דף י"ג ע"א) דחייבי מיתות ב"ד ישנן בכלל מלקות ארבעים וא"כ הרי צריך החילוק גם לענין מכות ע' רש"י מכות (דף כ"א ע"ב) ד"ה ואין חילוק מלאכות ביו"ט וא"כ מלקות הא שוב שפיר בעי אזהרה וא"כ הרי הדק"ל וכמובן ואולם י"ל בפשיטות טפי דל"ש כאן כלל הא דאין מזהירין מה"ד דזה שייך רק היכא דאנו באין ללמוד את האזהרה עצמה מק"ו משא"כ כאן דאנו אומרים רק ומה שאר מצות שהם קלות נוהגות האזהרות האמורות בהן בין בארץ ובין בח"ל שבת שהיא חמורה א"ד שתנהוג האזהרה האמורה בה בין בארץ ובין בח"ל וא"כ הרי הק"ו מגלה רק דאזהרה האמורה בשבת קאי גם אח"ל ואין כאן כלל איפוא לימוד אזהרה מק"ו וזה עדיף עוד מהך דיבמות (דף ס"ח ע"ב) דאמר וכי מזהירין מה"ד ומשני גילוי מלתא בעלמא הוא דכאן הוי עוד יותר רק גילוי מלתא בעלמא מהתה ע"ש ותבין ואם כן הדרינן להוכחתנו דמהך דקידושין מוכח כטעם המהרש"א הנ"ל בהא דאעמה"ד דרק טעם המהרש"א הוא דלא שייך בהך דקידושין לענין עונש משא"כ שאר הטעמים הא שייכי שפיר וכנ"ל וא"כ לשאר הטעמים הא תקשי שפיר דמאי קאמר שבת מק"ו אתיא כו' הא אעמה"ד ור' ישמעאל ס"ל בהדיא בירושלמי יבמות פי"א ה"א דאעמה"ד ע"ש ובאתי רק להעיר

ודע דמה שכתבנו למעלה דדברי הגמ' קידושין (דף ל"ז ע"א) הנ"ל הם מוסבים אמושבות דכתיב בהבערה הוא רק לשיטת רש"י שם ד"ה והרי שבת משא"כ לשיטת התוס' שם קאי אקרא דכתיב שבת הוא לד' בכל מושבותיכם וא"כ לא יתכן התירוץ הא' אשר כתבנו לענין האזהרה מפאת דע"י הק"ו קמה לה הבערה באזהרה הכללית דלא תעשה כל מלאכה דהא מיעוטא דמושבות דכתיב בקרא שבת הוא לד' בכל מושבותיכם קאי נמי אכל מלאכות שבת ומוסבת גם על אזהרה הכללית הנ"ל וכמובן וא"כ הרי גם לאזהרה הכללית הנ"ל אנו צריכין לדין ק"ו לשתהי' נוהגת גם בח"ל ואולם התירוץ הב' אשר תרצנו למעלה דכאן לא שייך הא דאין מזהירין מה"ד כיון דהלימוד מה"ד מורה רק היות האזהרה הכתובה כבר בשבת מוסבת גם על ח"ל זה שפיר שייך גם לשיטת התוס' הנ"ל וכמובן

ודע דגם לשיטת רש"י ז"ל הנ"ל מוכח לכאורה קצת דמפאת מושבות דכתיב בהבערה הי' הה"א דגם שאר המלאכות כולן לא ינהגו בח"ל דאל"כ ה"ל לר"ע למימר הרי שבת שנא' בו מושבות בהבערה ונוהגת בין בארץ ובין בח"ל ומדאמר סתמא הרי שבת שנא' בו מושבות ונוהגת בין בארץ כו' מוכח דהה"א הי' על כל מלאכות שבת דלא ינהגו בח"ל וצע"ק דמנ"ל הא הא כיון דאזהרה הכללית דלא תעשה כל מלאכה לא נאמר בה מושבות א"כ הא ה"ל הבערה יצאת לידון בדבר החדש במושבות דכתיב בה לומר שלא תנהוג בח"ל וא"כ למ"ד בזבחים (דף מ"ט ע"ב) דדבר שיצא לידון בדבר החדש כללי' נמי לא גמר מיני' א"כ ה"נ לית לן למילף שאר מלאכות מהבערה שלא ינהגו בח"ל ובאתי רק להעיר

ו) יש להעיר לטעם המהרש"א הנ"ל דהא דאעמה"ד הוא משום דהלמד חמור ממלמד ולא יתכפר בעונש המלמד ואין להענישו בחנם מש"ס סנהדרין (דף ע"ג ע"א) דיליף דרודף אחר חבירו להורגו ניתן להצילו בנפשו (ניתן להציל את הנרדף בנפשו של רודף) בק"ו מנערה המאורסה ומה נערה מאורסה שלא בא אלא לפוגמה אמרה תורה ניתן להצילה בנפשו רודף אחר חבירו להורגו עאכ"ו ופריך וכי עונשין מה"ד כו' והשתא לטעם המהרש"א הנ"ל מאי קושיא והרי טעם זה לא שייך רק כאשר העונש הוא לכפרת הנענש משא"כ כאן דהריגת הרודף לאו בשביל כפרתו כלל הוא שהרי עדיין לא הרג את הנרצח ואמחשבת ורצון רציחה הרי ליכא עונש מיתה והריגתו הוא רק עבור הצלת הנרדף וכדאמר דניתן להצילו בנפשו וא"כ מה בכך דלא יהי' כפרה לרודף בהריגתו והרי אין אנו חוששין כאן כלל על כפרתו רק הורגין אותו עבור הצלת הנרדף ותו דאיך שייך כאן לומר דלא יהיה לרודף כפרה בהריגתו ואטו רוצה להרוג חמור מהורג ממש דמתכפר במיתת ב"ד וצע"ג

ודע דלטעם המהרש"א הנ"ל יש לחדש ג"כ דבבן סורר ומורה לא שייך כללא דאעמה"ד דהא שם נמי אין המיתה עבור כפרתו כלל כדי שיתכפר על מה שעבר כבר דמה שעבר הא אין בו חיוב מיתה כלל ומיתתו רק על שם סופו וכמבואר בסנהדרין (דף ע"א ע"ב) במשנה בן סו"מ נידון על שם סופו ימות זכאי ואל ימות חייב כו' ובגמ' שם (דף ע"ב ע"א) תני' ריה"ג אומר וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לב"ד ליסקל אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סו"מ שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב כו' וע"ע שם (ד' ס"ח ע"ב) דפריך אקטן בן סורר מנלן דפטור וקמתמה הש"ס היכא אשכחן דענש הכתוב (לקטן) דהכא בעי קרא למיפטרי' ומשני אנן הכי קאמרי' אטו בן סו"מ על חטאו נהרג על שם סופו נהרג וכיון דעל