בית האוצר חלק א קכא

הנ"ל נראה דהיינו רק במלאכות שבת דכתיב לא תעשה כל מלאכה הי' אפשר לטעות ולפרש שלא יעשה כל המלאכות יחד לא שלא יעשה כל אחת מן המלאכות משא"כ בסוגי' דכריתות הנ"ל דקאי על כל הכריתות שבתורה יחד וודאי קשה לפרש דהה"א דבעי' כולם יחד וכדכתיבנא ובאתי בכ"ז רק להעיר

כלל נד) אין עונשין מן הדין. יש לעיין אי גם בכופר אעמה"ד ולמ"ד בב"ק (דף מ' ע"א) ובמכות (דף ב' ע"ב) דכופרא ממונא פשוט דתלוי אי עמה"ד בממון ע' לקמן כלל נ"ז ואולם למ"ד כופרא כפרה איכא למיבעי אי שייך בכפרה זאת אעמה"ד ולכאורה ראוי שיהי' תלוי בטעמא דאעמה"ד דלטעם המהרש"א בסנהדרין (דף ס"ד ע"ב) דהוא משום דהלמד בק"ו חמור ממלמד ואינו מתכפר בכפרת המלמד א"כ גם בכפרת הכופר שייך זה דכיון דהלמד חמור יותר אינו מתכפר בכופר וצריך כפרה אחרת אשר לא ידענו ענינה ואין להוציא ממנו הכופר בחנם ואולם למ"ד דטעמא דאעמה"ד הוא מחשש פירכא דכיון דק"ו אדם דן מעצמו ע"כ יש לחוש שמא יש פירכא על הק"ו ואין להעניש מיתה או מלקות מספק א"כ בכופר שפיר עונשין מה"ד דכופר חייבין אפי' מספק וכמבואר ברמב"ם ה' נזקי ממון פ"י ה"ה ע"ש שפסק דשור של ב' שותפין שהרג משלם כל אחד מהם כופר שלם וד"ז הוא איבעי' דלא איפשיטא בב"ק (דף מ' ע"א) וא"כ מוכח דכופר חייבין גם מספק

ואולם הה"מ שם כ' וז"ל ונראה דעת רבינו דכיון דפשיטא לן שחייבין בכופר וכדאמר בב"ק שם כיצד משלמין כופר וקיי"ל דכופרא כפרה חייבין הן להביא כפרתן והולכין בה להחמיר ואין זה כשאר ספק ממון דלקולא לנתבע עכ"ל ז"ל כוונתו דבב"ק שם איתא שור של ב' שותפין כיצד משלמין כופר לישלם האי כופר והאי כופר כופר אחד אמר רחמנא ולא ב' כופרין לישלם האי חצי כופר והאי חצי כופר כופר שלם א"ר ולא חצי כופר ומוכח מלשון הגמ' דזה וודאי דחייבין כפרת הכופר והאיבעי' הוא רק באופן התשלומין איך יהי' וכדאמר כיצד משלמין כו' וא"כ כיון דיש עליהם חיוב כפרה וודאי לכן מחויבין שפיר כל אחד כופר שלם מספיקא דדילמא לא מיתכפרי בבציר והרי הם חייבין כפרה וודאי ומוכרחין לראות שיהי' להם כפרה וא"כ לפי דברי הה"מ הנ"ל אכתי לענין אעמה"ד שפיר שייך גם בכופר הא דאעמה"ד דכיון דהספק שם הוא שמא יש פירכא על הק"ו ואינו חייב בכפרת הכופר כלל א"כ בכה"ג שוב הא גם ספק כופר הוא להקל כשאר ספק ממון דעלמא והנה לפמ"ש בספרי לקח טוב כלל ב' בטעמא דאעמה"ד דהוא משום חיוב הצלה הנלמד מוהצילו העדה עש"ה מילתא בטעמא בס"ד א"כ טעם זה לא שייך בכופר דהוא ממון ולית בי' חיוב הצלה דוהצילו העדה ע' סנהדרין (דף ל"ב ע"א) ואולם לדיעות הסוברים דהא דאעמה"ד לית בי' טעם כלל רק מדה מסורה כך א"כ איכא לספוקי אי גם כופר מיקרי עונש והוא בכלל עונשין וקאי עלי' המדה דאין עונשין מה"ד

ועוד נראה לכאורה דספק זה אי עמה"ד בכופר תלוי בפלוגתא העתיקה אי עמה"ד בדיני שמים דהא שור שהרג את הנפש אית בי' חיוב מיתה ביד"ש והכופר הוא רק כפרת המיתה ביד"ש וכמבואר בכתובות (דף ל"ז ע"ב) לפי שמצינו למומתין ביד"ש שנותנין ממון ומתכפר להם כו' ע"ש וא"כ למ"ד דביד"ש נמי אעמה"ד א"כ כיון שאין מתחייב המיתה ביד"ש מה"ד א"כ ה"ה נמי דמסתלק חיוב הכופר שניתן רק לכפרת המיתה ביד"ש ולטעם המהרש"א הנ"ל נמי דהלמד עונשו חמור ממלמד וא"כ אי ביד"ש ג"כ אעמה"ד הכוונה נמי דמענישין אותו ביד"ש עונש החמור יותר א"כ נמי ליכא חיוב כופר דכיון דכופר ניתן רק לכפרת מיתה ביד"ש א"כ בהתחייבו עונש החמור יותר מאן לימא לן דעונש החמור ההוא ג"כ מתכפר בכופר והרי ניתן הכופר רק לכפרת מיתה ביד"ש ואין לנו לבדות מלבנו דהוא כפרה גם לעונש אחר דבידי שמים ומה גם לעונש החמור טפי וכמובן

שוב ראיתי בס' גור ארי' עה"ת משפטים כ"א דאהא דכתיב ואם שור נגח הוא וגו' והמית איש או אשה וגו' אם כופר יושת עליו וגו' או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו וברש"י לפי שנא' והמית איש או אשה יכול לא יהיה חייב אלא על הגדולים ת"ל או בן יגח וגו' לחייב על הקטנים כגדולים עכ"ל וכ' ע"ז הג"א שם וז"ל וקשה דא"כ לכתוב או בן יגח או בת יגח ולא לכתוב איש או אשה וי"ל דא"כ עונשתו מה"ד ואין מענישין מה"ד ואע"ג דגבי ממון מענישין מה"ד וכדאמר לקמן אם על הפתיחה חייב על הכרי' לא כ"ש התם הוא ממון ובממון וודאי מענישין מה"ד אבל בכופר דהוא כפרה אין מענישין מה"ד עכ"ל ז"ל ומבוארת דעתו ז"ל דאעמה"ד בכופר

ואולם הנה נזכרתי עוד גמ' ערוכה בב"ק (דף כ"ו ע"א) ויהא אדם חייב בכופר מק"ו ומה שור שאינו חייב בארבע דברים חייב בכופר אדם שחייב בד' דברים אינו דין שיהא חייב בכופר כו' ומבואר להדיא דמענישין כופר מדין ק"ו וע"ש עוד דאמר כופר שלם לר' טרפון בתם (בחצר הניזק) מנ"ל לאו משום דס"ל כריה"ג דאמר תם משלם חצי כופר ברה"ר ומייתי לה מק"ו מרגל כו' עש"ה דכולה סוגי' דהתם ס"ל דלמידין כופר מדין ק"ו] וצע"ג על הג"א ז"ל דכ' מסברא להיפוך דאעמה"ד בכופר ולא העיר מגמ' הנ"ל כלום

והנה אם נדון את הכופר כשאר הוצאת ממון (ואע"ג דהוא לכפרה) א"כ י"ל דהגמ' לטעמה אזלא דס"ל דגם בממון עמה"ד ע' תוס' ב"ק (דף ב' ע"א) משא"כ לדעת המכילתא דאעמה"ד בממון וכמבואר בתוס' שם א"כ י"ל דגם בכופר אעמה"ד ואולם יש סברא לומר דכופר דהוא לכפרה אין נידון בדין הוצאת ממון בעלמא וגם המכילתא מודה דעונשין בו מה"ד דטעם המכילתא דאעמה"ד בממון י"ל דהוא משום דשמא יש פירכא על הק"ו ואין מוציאין ממון מספק וא"כ בכופר דהוא לכפרה י"ל דגם המכילתא מודה דמחויב גם מספק לראות שיהי' לו כפרה והכי ניחא לן לומר לכאורה כדי למעוטי בפלוגתא בין המכילתא והש"ס דידן [ואולם זה היפוך דברי הג"א הנ"ל שכ' דכופר דהוא לכפרה יותר שייך בי' סברא דאעמה"ד מבממון] ובאתי רק להעיר

כלל נה) אין עונשין מן הדין יש להסתפק אי גם במיתת שור אעמה"ד והנה בהא דאעמה"ד יש ג' סברות א) דמדה מסורה כך וזה לא שייך בשור דמדה מסורה רק על עונשין ומיתת שור איננו לעונש כיון דלאו בר דעת הוא שיהי' מחויב וראוי לעונש והוא רק משום תקלה וקלון כמבואר בסנהדרין (ד' נ"ד ונ"ה) ואולם שור שהמית את האדם י"ל דמיתת השור עונש לבעליו דכיון שפשע ולא שמר שורו ע"כ עונשו הוא בהפסד ממון שיומת שורו וא"כ י"ל דבשור שהמית כו' אעמה"ד אמנם גם ז"א דגם שם לא הוי משום עונש הבעלים שיענשו בהפסד הממון דא"כ גם כשאין השור כגון שטבחו ואכלו תחלה או מכרו קודם שנגמר דינו עכ"ז ראוי שיופסד ויוקח ממנו ממון אחר שיווי השור וא"כ מדאין הדין כן על כרחך דמיתת השור לאו מטעם עונש הוא והעונש שלו שמתכפר בו הוא רק בנתינת הכופר וז"פ [ועוד דאפי' את"ל דמיתת השור הוא מפאת עונש הבעלים עכ"ז ג"כ ראוי שנעניש בו מה"ד כי היכי דעמה"ד בעונש תשלומי הכופר ע' כלל הקדום]. ב) דכיון דהלמד בק"ו חמור מן המלמד ע"כ צריך כפרה חמורה טפי ואין מתכפר בעונש אשר למלמד ולכן אין להענישו בחנם בעונש המלמד כיון דלא יהי' לו בו כפרה והנה זה הטעם ג"כ לא שייך בשור דמיתתו איננו לכפרה כיון דלאו בר דעת הוא שיצטרך כפרה וגם בשור שהמית את האדם אין מיתת השור לכפרת בעליו וכדכתיבנא ואולם באמת ז"א דשפיר אעמה"ד לב' הטעמים הנ"ל גם בשור. וזה דכיון דב' הטעמים הנ"ל שייכי באדם מטעם וודאי וא"כ כיון שאילו אירע כן באדם הי' פטור ממיתה בוודאי מטעמא דאעמה"ד שוב גם השור פטור דהא קיי"ל כמיתת בעלים כך מיתת השור ג) דשמא יש פירכא על הק"ו ואין עונשין מספק וזה הטעם