בית האוצר חלק א קכ

אלא ששתק בנתיים לעיין כמה יתן לזה וכמה יתן לזה עכ"ל כוונתו דכיון דחזינן לבסוף דגמר לחלק כל נכסיו ע"כ הוכיח סופו על תחלתו וה"ל רגלים לדבר דגם בחלקים הראשונים שחילק הי' דעתו להשלים ולחלק כולם ומאי דשתק בנתיים עיוני הוא דקא מעיין כו' [וכן כתבו גם התוס' שם אלא דדברי הרא"ש מבוארים יותר]

וא"כ גם בהך דמולך שפיר יש לנו לומר ג"כ כן דאם העביר כל זרעו בזאח"ז (בלי הפסק בנתיים המוכיח דהוא נמלך) אזי הוכיח סופו על תחלתו דמיד בהתחלת ההעברות הי' דעתו להעביר כולם דאין שום סברא לחלק בין הך דב"ב להך דמולך זולת אם נאמר דאין אדם נעשה חשוד למפרע דאז יש לנו לומר דכיון דהעברת כלל הזרע היא עבירה חמורה טפי מהעברת מקצת ע"כ אין לנו לומר הוכיח סופו על תחלתו דאדרבה ראוי לומר דחשוד על הקל אינו חשוד על החמור ומועלת חזקת כשרותו לומר דבשעת העברת בן האחרון הוא דאיתרע לעשות עבירה החמורה להעביר כל בניו משא"כ לתוס' שבועות הנ"ל דאדם נעשה חשוד למפרע ולא אמרי' השתא הוא דאיתרע ולש"ס חולין הנ"ל דמפורש יותר דלא מחלקינן בהכי רק כל דאמרי' בי' בעלמא הוכיח סופו על תחלתו אמרי' הכי נמי במידי דאיסורא וכנ"ל א"כ הרי בטלה סברת החילוק הנ"ל ושפיר יש לנו לומר גם בהך דמולך סברא דהוכיח סופו על תחלתו דמכי גמר להעביר כולם אגמ"ל דגם בתחלת ההעברה הי' דעתו להעביר כולם כמו דאמרי' הכי בהך דשכ"מ המחלק נכסיו בזאח"ז דהדברים הם דומים בדומים ממש וכמובן [ואולם לפי"ז ג"כ לא נוכל לאוקמא דברי רב אחא ברי' דרבא דאמר העביר כל זרעו פטור בכל גווני רק במעבירם בזאח"ז, בלי הפסק בנתיים המוכיח דהוא נמלך וכנ"ל ואמנם עכ"פ הוא אופן מרווח טפי משנוקים דבריו אמצמצם להעבירם בב"א וכמובן ובאתי רק להעיר]

ודע עוד דדוגמת הך דכריתות (ד' ב' ע"ב) שהבאתי דאמר דה"א דבעשה כל עבירות דכריתות בשוגג בהעלם אחד ליפטר לגמרי יש עוד בכריתות שם (דף ג' ע"א) דאמתני' דתנן ל"ו כריתות בתורה וקחשיב חד מינייהו המחלל את. השבת פריך התם בגמ' שבת מ' חסר אחת הויין (פי' ומדוע חשיב לי' רק בחדא) א"ר יוחנן תנא שגגת שבת וזדון מלאכות דלא מיחייב אלא חדא כו' וניתני זדון שבת ושגגת מלאכות דמיחייב מ' חסר אחת כו' תנא שגגת שבת וזדון מלאכות עדיפא לי' דמחטאת מיהא לא מיפטר כו' ע"ש ומוכח ג"כ דהי' ה"א שיופטר לגמרי וצריך ג"כ טעם דמדוע ה"א לומר כן ומ"ש ברש"י שם דה"א דהואיל והזיד במלאכות חשיב מזיד ופטור מחטאת עש"ה שכן כוונתו ק' להבין ג"כ דאיזה ה"א יש לומר כן ומדוע יש לו להחשב יותר מזיד כשהזיד במלאכות ושגג בשבת מכשהזיד בשבת ושגג במלאכות

ולפמ"ש למעלה דבשוגג ב' פעמים יש ה"א דליחשוב פושע וקרוב למזיד ופטור מחטאת א"כ גם כאן י"ל כן ונהי דה"א זאת שייכא ג"כ בהזיד בשבת ושגג במלאכות עכ"ז בהזיד במלאכות ושגג בשבת הרבותא גדולה יותר דכיון דבכל פעם עשה מכח אותה השגגה בעצמה לכן יותר יש לנו לומר דחשיבא מעשה השגגה השני' פשיעה כיון שכבר עשה בשגגה זאת פעם אחד ומשא"כ בהזיד בשבת ושגג במלאכות דבכל מלאכה אשר הוא עושה הרי יש לו שגגה אחרת ונמצא דכל פעם הוא רק שגגה אחת ולא הוחזק בשגגה אחת לעשותה ב' פעמים ולכן אין השנות השגגות מוכחת כל כך על פשיעה כמו בהזיד במלאכות ושגג בשבת ושפיר הוי הזיד במלאכות ושגג בשבת רבותא טפי וכמובן וע"ש ברש"י כריתות (דף ג' ע"א) דפי' עוד פי' אחר לגמרי בדברי הגמ' הנ"ל עש"ה ובאתי רק להעיר

שוב עיינתי בס' באר שבע בכריתות שם (דף ב' ע"ב) וראיתי שפי' דברי הגמ' דאמר בשלמא פטור לגמרי לא מצית אמרת דכתי' כי כל אשר יעשה מכל התועבות וגו' וז"ל בשלמא פטור לגמרי פי' אם לא עשאן כולם בהעלם אחד לא מצית אמרת דכתי' כי כל אשר יעשה מכל התועבות ומדכתי' מכל משמע אפי' לא עשאן כולן אלא אחד בלבד חייב עכ"ל ולענ"ד אין לשון הגמ' סובל פירושו כלל דהא הש"ס אמר למילתי' אהא דמייתי תחלה אמר מר שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כאו"א וע"ז אמר בשלמא פטור לגמרי לא מצית אמרת כו' וא"כ הא קאי אעשאן כולן בהעלם אחד לא אעושה אחד לבד

וגם יש עוד תמיה יותר גדולה בדברי הגמ' לפי פירושו זה דהא האי שאם עשאן כולן בהעלם אחת כו' קאי על המשנה שם ל"ו כריתות בתורה דע"ז אמר מניינא ל"ל ומשני שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כאו"א וא"כ לפי פירושו זה דע"ז אמר הש"ס בשלמא פטור לגמרי בלא עשאן כולן בהעלם אחד לא מצית אמרת כו' א"כ הי' הה"א דאין אדם מתחייב כרת על שום עבירה דכריתות רק אם עובר על כל הל"ו כריתות שבתורה כולם וא"כ זה וודאי דלא ניתן להאמר כלל בסברת הה"א דהרי ברוב עבירות דכריתות נכתב הכרת בפירוש בתורה על כל עבירה בפני עצמה

והגע עצמך דאיך ה"א לומר דאוכל ביוה"כ דהיא אחת מל"ו כריתות שהוזכרו במשנה שם לא יתחייב כרת רק עד השלימו לעבור על כל שאר הכריתות כולם והרי מקרא מלא נאמר כי כל הנפש אשר לא תעונה וגו' ונכרתה הנפש ההיא מעמיה והרי זה לא עינה עצמו ומאיזה טעם אתה פוטר אותו מן הכרת נגד המפורש בתורה ואם כוונתו לומר דהה"א לא היתה על מזיד רק על שוגג שאין השוגג מתחייב חטאת על שום כרת רק עד אשר יעבור על כל הל"ו כריתות יחד ונהי דבמזיד מתחייב כרת גם על עבירה אחת עכ"ז בשוגג לא מיחייב רק על כולם יחד ותרצה לומר שיש איזה סברא לחלק בזה בין שוגג למזיד גם זה לא ניתן להאמר כלל חדא דא"כ הרי לא הועיל הש"ס כלום בקרא דכי כל אשר יעשה מכל התועבות ונכרתו דמייתי דהא האי קרא במזיד כתיב ובכרת ולא בשוגג ובחטאת והרי אתה אומר שיש חילוק בזה בין מזיד לשוגג ושאין ראי' ממזיד אשוגג ותו דבשוגג נמי הרי מקרא מלא נאמר בפרשת חטאת (ויקרא ד') נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ד' אשר לא תעשנה ועשה מאחת מהנה הרי מפורש דגם באחת הוא מתחייב וע"כ לא יכולתי להלום פי' הבאר שבע ז"ל כלל לענ"ד וצע"ג

ומאי דדייק ז"ל דמהא דכתיב מכל התועבות מוכח דאפי' עשה קצת התועבות חייב דיוק אמת הוא וגם זולת הדיוק הזה הא האי קרא בפרשת עריות הוא דכתיב וא"כ גם אילו הייתי מפרש קרא דאעובר אכל עבירות דעריות קאי עכ"ז הא עבירות דעריות לחוד אכתי ה"ל רק קצת כריתות מן כל הל"ו כריתות שבתורה והרי הש"ס קאי על ה"א דבאין עושה כל הל"ו כריתות יחד לא יתחייב וא"כ הרי אין צורך לדיוק זה כלל דבלא"ה נמי שפיר נלמד דלא בעי' עבירות כל הכריתות יחד כיון דגם בעבירות דעריות לחוד הוא מתחייב

ואולם דע דנהי דמכל התועבות משמע נמי מקצת תועבות עכ"ז אין פירוש דכל תועבות ממש מתבטל והוא כולל שניהם בין עושה כולן בין עושה מקצתן דתיבת כל בעצמותו משמע כולן ומ' דמכל אתיא לרבויי נמי עושה מקצת מן הכל וכן מפורש להדיא בת"כ אהך קרא דכי כל אשר יעשה מכל התועבות וז"ל מכל התועבות בין מכולן ובין ממקצתן עכ"ל וא"כ גם פירושינו בסוגי' דכריתות הנ"ל דהראי' מן המקרא הנ"ל הוא אעושה כולם דלא מיפטר לגמרי שפיר יתכן כיון דעושה כולם הוא ג"כ במשמע המקרא וכנ"ל

שוב נזכרתי פירש"י ביבמות (דף ו' ע"ב) ד"ה לחלק בפי' אהא דהבערה לחלק יצאת דלולי קרא ה"א דאינו חייב סקילה עד שיחלל שבת בכל המלאכות כולן לא במקצתן עש"ה וה"ז דוגמת פי' הבאר שבע הנ"ל בהך דכריתות ואולם ברש"י פסחים (דף ה' ע"ב) ד"ה וש"מ פי' דלולי קרא ה"א דהעושה ד' או ה' מלאכות בשוגג לא יתחייב אלא חטאת א' ואתי קרא לחלק דעושה כולן מתחייב עכאו"א בפ"ע עש"ה וע' ברא"ם עה"ת פ' ויקהל עה"כ לא תבערו שהאריך בזה והקשה שם ארש"י יבמות הנ"ל דאיך ה"א דאינו מתחייב עד שיעשה כולם הא המקושש נסקל על מלאכה אחת עש"ה בארוכה ואולם גם לרש"י יבמות