בית האוצר חלק א יא

דכרת אינה בניתוק משום דחמירא וכמו שביאר הריטב"א שם דבריו א"כ כ"ש ל"ת דבסייף דאינה מתנתקת וא"כ כיון דבשעה שנאמרו הלאו והעשה לא הי' כוונת העשה לנתק הלאו אם כן גם אח"כ דנשתנה הלאו מסייף ללאו גרידא עכ"ז ראוי שלא תנתקהו העשה וכמובן עכ"ד תלמידי הנ"ל. ולפמ"ש דר"ע הוא דס"ל דפסח מצרים לא הי' בתורת ישראליות י"ל דזהו באמת טעמא דר"ע דס"ל במכות (ד' ד' ע"ב) דנותר לא הוי ניתק עש"ה ובהא מילתא הוא דפליגי באמת שם ר"ע ור' יהודה דר"י ס"ל דפסח מצרים היה בתורת ישראליות וע"כ ס"ל דנותר ניתק ור"ע ס"ל דהי' בתורת ב"נ וע"כ לא הוי ניתק עכ"ל בחידושי וזה מתאים עם מ"ש באות ד' דר' יהודה ס"ל דמיעקב הותחלה התורה הישראלית משום דס"ל כמ"ד דמיעקב פסקה זוהמא עש"ה וע"כ ס"ל גם כאן כן דפסח מצרים היה בתורת ישראליות [והוא דלא כמו שכתבנו באות א' דר' יהודה דסתם סיפרא ס"ל דלא יצאו מכלל ב"נ עד מ"ת דסיני] ובאתי רק להעיר וגוף הערתינו בחידושינו הנ"ל דשריפת בת כהן חשוב עשה שקודם הדיבור מפאת דב"נ נצטוו על הדינין יש להעיר עוד ביותר דיוק דשריפת בת כהן עצמה בפרטיותה היא עשה דקודם הדיבור וכמבואר בב"ר וישב והובא ברש"י עה"ת שם דתמר בתו של שם היתה שהי' כהן וע"כ דנוה בשריפה וא"כ הרי שריפת בת כהן הי' נוהג עוד קודם הדיבור ובאתי רק להעיר

ובגוף הך מילתא דאין למידין מקודם מ"ת שכבר דיברנו מזה לעיל אות (ד') והבאתי ש"ס זבחים (דף צ"ז ע"ב) דיליף מויקח אברהם את המאכלת דעולה טעונה סכין וש"ס יבמות (דף ס"ד ע"א) דיליף דין נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה דיוציא מאברהם ע"ש והנה מצינו עוד בגמ' לימודי דינים מאברהם ע' יבמות (דף מ"ב ע"א) דיליף דין הבחנת ג' חדשים מקרא דלהיות לך לאלקים ולזרעך אחריך דכתיב באברהם וע"ע שבועות (דף ל"ח ע"ב) יליף דשבועה בעי אנקוטי חפצא מאברהם דאתפסי' לאליעזר ברית מילה כשהשביעו ע"ש ברש"י ד"ה לאתפוסי חפצא וע"ע בבא בתרא (דף ק' ע"א) הלך בה לאורכה ולרוחבה קנה כו' דברי ר"א כו' מ"ט דר"א דכתיב קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה כו' [והאי קרא באברהם כתיב ויש לדחות דשם הוצרך הקנין להועיל גם אאחרי מ"ת כשיחזיקו ישראל בארץ] וע"ע חולין (ד' ט"ז ע"א) דיליף שחיטה בתלוש מאברהם מקרא דויקח את המאכלת הנ"ל ע"ש וע"ע פסחים (ד' ד' ע"א) דיליף זריזין מקדימין למצוות מאברהם מקרא דוישכם אברהם בבוקר וע"ע ברכות (ד' י"ח ע"א) ר' אשי אמר כ"ז שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי (לענין פטור מק"ש ותפלה כו') שנאמר ויקם אברהם מעל פני מתו ונאמר ואקברה מתי מלפני ובב"ר פרשה נ"ח א"ר יוחנן מן הן תנינן מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין וכל מצות שבתורה מן הכא ויקם (אברהם מעל פני מאו) וידבר וע"ע ב"ב (דף ס"ח ע"ב) במשנה המוכר את השדה כו' לא מכר את החרוב המורכב ולא את סדן השקמה ושם (דף ס"ט ע"ב) מנא ה"מ א"ר יהודה אמר רב דא"ק ויקם שדה עפרון אשר במכפלה וגו' מי שצריך לגבול סביב יצאו אלו שאין צריכין לגבול סביב א"ר משרשיא מכאן למצרים מה"ת ע"ש ברשב"ם וע"ע ב"ק (דף ס' ע"ב) רעב בעיר פזר רגליך שנא' ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה וגו' וע"ע ערכין (ד' ט"ז ע"ב) מנין שלא ישנה אדם מאכסניא שלו מה"ת שנא' אל המקום אשר הי' שם אהלה בתחלה ר' יוסי בר חנינא אמר מהכא וילך למסעיו כו' [והני קראי באברהם כתיבי ואולם הך דב"ק ודערכין הם ענייני הנהגה וד"א ולא דמי ללימוד דין דלא ילפי' מקודם מ"ת]

וע"ע ברכות (דף כ"ו ע"ב) דתפלות אבות תיקנום ע"ש וקשה דאיך יש חיוב מכח האבות הרי זה לימוד מקודם מ"ת וע' תענית (דף כ"ח ע"א) דמשום דתפלות אבות תיקנום קרי להו הש"ס התם דברי תורה ותפלת נעילה דהוא רק תיקון חכמים קרי לה דברי סופרים עש"ה ברש"י וקשה דמאי מעליותא דתיקון האבות אדרבה הא אין למדין מקודם מ"ת ואי משום שחכמים דאחרי מ"ת ציוו לקיים תיקון האבות הזה א"כ זהו שוב רק חיוב חכמים כתפלת נעילה וצ"ל דתפלות הי' בקבלה לחכמים שלא לבד שהאבות בעצמם התפללו וכנלמד מקראי בברכות שם רק שתיקנו כן בפירוש לזרעם אחריהם ולדורות הבאים שיתפללו הג' תפלות וכן מבואר בהדיא במדרש משלי פרשה כ"ב אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך אם ראית מנהג שעשו אבות אל תשנה אותו כגון אברהם שתקן תפלת שחרית ויצחק מנחה ויעקב ערבית שלא תאמר אף אני אוסיף תפלה אחרת שנא' אשר עשו אבותיך לא עשו להם בלבד אלא לכל הדורות עכ"ל [וצע"ק דל"ל קרא דאל תסג וגו' הא בלא"ה יש כאן איסור מפאת בל תוסיף וכמ"ש הראשונים ז"ל בפ"ג דברכות ודע דממדרש הנ"ל דחשיב הוספת תפלה הסגת גבול התפלות מוכח דהוספה בדבר חשוב עקירת הדבר וכסברת הלח"מ פ"ב מברכות ה"ח והארכתי בו בקונטרס שב דנחמתא אות ג' ועוד לי בזה בכתבים שלי אריכות רב ואכ"מ] וכיון דתיקנו בפירוש לדורות הבאים לא שייך בי' אין למידין מקודם מ"ת ורק באבילות שבעה הוא דאמר בירושלמי דממאי דכתי' ויעש לאביו אבל שבעת ימים אין ללמוד אעכשיו משום דזה איננו תיקון לדורות הבאים בפירוש ורק דכתי' שיוסף עשה כן וע"כ אין ללמוד מזה אעכשיו דאין למדין מקודם מ"ת וז"פ

וע"ע תענית (דף י"א ע"א) אר"ל אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון שנא' וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב וקשה ג"כ דהא אין למידין מקודם מ"ת וע"ע ב"ב (דף קע"ג ע"ב) א"ר הונא מניין לערב דמשתעבד דכתי' אנכי אערבנו מידי תבקשנו וק' ג"כ כנ"ל וע"ע כתובות (דף נ"ז ע"ב) דיליף דנותנין לבתולה י"ב חודש מקרא דתשב הנערה אתנו ימים או עשור דכתי' ברבקה וק' ג"כ כנ"ל וע"ע מס' כלה מניין לברכת חתנים מה"ת שנא' ויברכו את רבקה וק' ג"כ כנ"ל ועי' תוס' כתובות (דף ז' ע"ב) ד"ה שנאמר דהוקשה להם מדוע לא אמרו בגמ' שם ילפותא דמס' כלה הנ"ל ע"ש ולפי הנ"ל י"ל דטעם הגמ' משום דאין למידין מקודם מ"ת וע"ע תוס' מ"ק (דף ח' ע"ב) ד"ה לפי הביאו ירושלמי שם דיליף דאין מערבין שמחה בשמחה מקרא דמלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת וקשה ג"כ דהא הוי לימוד מקודם מ"ת וע"ע קידושין א ס"א ע"ב) בשלמא לר"מ היינו דכתי' אם תטיב שאת ואם לא תטיב וגו' אלא לרחב"ג ל"ל כו' בשלמא לר"מ היינו דכתי' אז תנקה מאלתי אלא לרחב"ג ל"ל כו' וק' ג"כ דמאי קושי' ארחב"ג הא מהני קראי ליכא למילף אהאידנא דניבעי ת"כ דהא אין למידין מקודם מ"ת ומקרא דב"ג וב"ר דנאמר לאחר מ"ת נמי הא ליכא לימוד לדידי' כיון דצריך הדבר לאומרו כו' וא"כ הא שפיר ס"ל דלא בעי' ת"כ. ויש ליישב ובאתי רק להעיר

וע"ע מ"ק (ד' כ' ע"ב) א"ל ר' אשי לאמימר קריעה דמעומד מנלן דכתי' ויקם איוב ויקרע את מעילו ועוד שם (דף כ"ח ע"ב) א"ר יוחנן אין מנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח אבל שנא' אחרי כן פתח איוב את פיהו והדר ויען אליפז התימני א"ר אבוה מניין לאבל שמיסב בראש שנא' אבחר דרכם ואשב ראש וגו' (איוב כ"ט) וק' למ"ד בב"ב (דף ט"ו ע"ב) דאיוב קודם מ"ת הי' א"כ הא אין למידין מקודם מ"ת ונזכרתי ירושלמי סוטה פרק ה' ה"ו ר' יוחנן אמר איוב מעולי גולי הי' וישראל היה לפום כן ר' יוחנן למד ממנו הלכות אבל ויקם איוב ויקרע את מעילו עכ"ל וכן הוא בב"ר פרשה נ"ז ועכ"פ ר' אשי ור' אבוה דלמדו מאיוב דין קריעה וישיבה בראש ולא הזכירו דהוא רק למ"ד דאחר מ"ת הי' מוכח דס"ל דלכ"ע איכא למילף מיני' וא"כ הרי זה לימוד מקודם מ"ת למ"ד דקודם מ"ת הי' וע"ע סנהדרין (דף מ"ה ע"א) ת"ר מניין שבדחיי' (מיתת סקילה) ת"ל ירה ומניין שבסקילה ת"ל סקול ומניין שבסקילה ובדחיי' ת"ל סקול יסקל או ירה יירה כו' ומניין שאף לדורות כן ת"ל סקול יסקל (לשון עתיד) ובתוד"ה מניין שאף לדורות אפי' לרב דיליף דורות משעה במנחות (ד' י"ט) איצטריך קרא לרבויי הכא לדורות דאיכא למימר סיני שאני עכ"ל ונראה כוונת דבריהם די"ל דסיני שאני דקדושתו גדולה טפי וע"כ החמירה תורה טפי משום קדושתו וק' ג"כ מדוע לא כתבו דמסיני אין ללמוד דהך מצוה דסקול יסקל השור הרי נאמר עוד קודם מ"ת דמ"ת התחלתו מצות אנכי וכמבואר בב"ר שהקב"ה ניחם לאות א' על שלא נברא העולם בה ואמר למחר אני נותן התורה ואיני פותח אלא בך שנא' אנכי וע' הוריות (ד' ח' ע"ב) למן היום אשר צוה ד'