בית האוצר חלק א קיח

טפי ע"י מה שהוא ג"כ חלב וע"כ שפיר יש בו עונש על השם חלב כמו בשאר חלבים שאינן נותר כיון שאין השם חלב גדול בו מבשאר חלבים וכן בשם נותר כנלענ"ד כוונת דברי הת"י הנ"ל וכבר הבאתי דבריהם אלה עם פירושינו זה בספרי אתוון דאורייתא כלל ט"ז עש"ה מה שהערותי שם בעזה"י בדבריהם

והנה יש לי להעיר עוד בזה כי סברת קושיית הת"י הנ"ל דגם כשהאיסורים הם משמות שונים שייך אעמה"ד נלענ"ד כי תמצא קן לה בגמ' כריתות שם (דף ב' ע"ב) וז"ל הגמ' אמר מר שאם עשאן כולם בהעלם אחת (כל עבירות דכריתות עשה בשוגג בהעלם אחת) חייב על כאו"א. בשלמא פטור לגמרי לא מצית אמרת דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל ונכרתו (גבי עריות כתיב) אלא אימא עבד חדא ניחייב חדא עבד כולהו אין חייב אלא אחת כו' עכ"ל הגמ' ומבואר דלולי קרא דכל אשר יעשה מכל התועבות הי' ה"א דבעשה כולם פטור לגמרי וזהו על כרחך מטעמא דאעמה"ד וכסברת קושיית הת"י הנ"ל

ואולם בדברי הגמ' אלה עדיין קשה דסברא דת"י הנ"ל שייכא רק היכא דיש הרבה איסורים במעשה אחת כגון אכילה אחת שיש בה כמה איסורים חלב נותר טומאה כו' דשייך לומר דהאכילה היא מעשה עבירה חמורה טפי ואעמה"ד אבל בעושה עבירות הרבה דכריתות בשוגג בזאח"ז בהעלם אחד וכגון בועל כל העריות בזאח"ז בהעלם אחד דלולי קרא דכל אשר יעשה מכל התועבות הייתי אומר דפטור לגמרי א"כ כיון שבכל ביאה עבר רק עבירה אחת הרי לא שייך כלל הא דאעמה"ד ושפיר נתחייב עכ"פ קרבן אחד ומדוע ה"א דליפטר לגמרי וצע"ג ותו דאפי' נימא דביאה השני' היא עבירה חמורה טפי כיון שכבר עבר פעם אחת בביאה ראשונה וא"כ בביאה השני' הרי הוא שונה בחטא והשינוי בחטא היא עבירה חמורה יותר עכ"ז אביאה ראשונה הרי אין סברא כלל שיופטר

ועיין סנהדרין (דף ס"ד ע"ב) דאהא דאיתא התם א"ר אחא ברי' דרבא העביר כל זרעו למולך פטור שנא' מזרעך ולא כל זרעך כתבו שם התוס' בד"ה העביר וז"ל וא"ת מקמא איחייב לי' וי"ל דאיירי כשאין לו אלא בן אחד א"נ שהעבירן בבת אחת עכ"ל וא"כ כאן דלא שייכי תירוצי התוס' הנ"ל קשה שפיר דהא מקמא איחייב לי' ומאי ה"א שיופטר אביאה ראשונה ע"י שהוסיף אח"כ לבעול כולם

והנה דברי התוס' סנהדרין הנ"ל לכאורה צע"ק דמאי קשיא להו דמקמא איחייב לי' הא רב אחא ברי' דרבא קרא קאמר וגזה"כ הוא וצ"ל דמקרא ליכא ראי' כיון דאיכא לאוקמי קרא אגווני דנקטו התוס' הנ"ל בתירוצם באמת [ואיכא לאוקמי לי' נמי אמעביר כל בניו בזאח"ז והתרו בו רק בהעברה האחרונה וכמובן וצע"ק על התוס' דלא תירצו באמת דרב אחא ברי' דרבא איירי בכה"ג] ונהי דהתוס' בקושיתם לא ידעו עדיין מהנך גווני י"ל דזה ידעו גם בקושיתם דקרא מצי איירי בהכי רק דלישנא דרב אחא ברי' דרבא דאמר העביר כל זרעו פטור הי' נראה להם לדוחק לפרש דכוונתו אבן אחד או אמעבירם בב"א [ולמ"ד א"א לצמצם לכאורה לא משכחת כלל העברה בב"א וי"ל דרב אחא ברי' דרבא בשיטתי' דאבוה קאי דס"ל אפשר לצמצם ע' תוס' יבמות (דף כ"ח ע"א) ד"ה לא ויש ליישב עוד באופן אחר ואין להאריך] ובתירוצם חידשו דגם רב אחא ברי' דרבא איירי רק בכה"ג

והנה דוגמת הך דתוס' סנהדרין מצאתי גם בפי' הר"ש משאנ"ץ על הספרא צו פרשתא י' ברייתא י' דאהא דדריש שם בספרא ונכרתה הנפש (דכתי' גבי אכילת חלב) ולא הציבור כ' שם ז"ל וז"ל ולא הציבור אם אכלו במזיד אין נכרתין ותימא דכיצד משכחת לה שבלעו כולם בב"א כל אחד כזית ואי דקא אכלי בזאח"ז א"כ הראשונים הם יחיד ולא ציבור כו' עכ"ל ז"ל והנה שם וודאי די"ל דגזה"כ הוא לפטור גם הראשונים אם הוסיפו כולם לאכול כיון דלא משכחת לי' לקרא בגוונא אחרינא וכמ"ש הר"ש ז"ל בעצמו ואולם לולי דבריו ז"ל י"ל דקרא אתי באמת רק לפטור את האוכל באחרונה דכיון דאם יוכרת גם זה האחרון הרי יהיו שם ציבור נכרתין וזה גזה"כ הוא דאין ציבור נכרתין [וא"ל דהרי זה האוכל אחרונה עבירתו שוה לשאר האוכלין שקדמו לו ומדוע יוכרתו הם ולא הוא דאין זה קושיא כיון דגזה"כ הוא]

והנה נזכרתי עוד דנמצא בדומה לזה בגמ' סנהדרין (דף קי"ב ע"א) דאהא דתנן שם במשנה דאין עיר הנדחת נעשית עה"נ עד שיודח רובה איתא התם בגמ' היכי עבדינן (היאך נעשים רובא נדחים הואיל דצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד) אר"י דנין וחובשין דנין וחובשין (כשרואין ב' או ג' מהם עובדי' עכו"ם לא יסקלו אותן אלא דנין אותם לסקילה וחובשין אותם בבית הסוהר וכן עושין עד שרואין אם מצטרפין לרובא ואז חוזרין ודנין אותן דין אחר להריגה בסייף ומאבדים את ממונם כדין עה"נ דהם בסייף וממונם אבד) א"ל עולא נמצא אתה מענה את דינם של אלו (שלאחר שנגמר דינם אתה משהה אותם ומענה את דינם) אלא אמר עולא דנין וסוקלין דנין וסוקלין (עד חציים דנין להו וסוקלין דמחזקינן להו כיחידים ומחציים ואילך נתברר הדבר למפרע שהודחו רובא והוי העובדים מחציים ואילך בסייף וממונה אבד) כו' עכ"ל הגמ' הצריך לענייננו

ומבואר בזה דחצי הראשון דעה"נ נהי דבעצמותם הם יחידים ודינם בסקילה וכבר איחייבו להו סקילה ועכ"ז כשמשלימים אח"כ עוד מיעוט לעבוד אזי אמרי' דאגמ"ל דגם חצי הראשון הם חלק עה"נ ונפקי להו למפרע מכלל יחידים ונכנסים לכלל עה"נ ונפטרים משום זה מסקילה ודינם רק בסייף כדין עה"נ דהא עולא נמי דפליג. אר' יהודה וס"ל דדנין וסוקלין היינו רק מטעמא דא"כ נמצאת מענה את דינם כו' אבל בעצם החיוב לולי טעמא דעינוי הדין או אם עברו ב"ד אאיסור עינוי הדין והשהו אותם הרי גם עולא מודה דע"י השלמת המיעוט נהפך גם דין הראשונים לסייף ומיפטרי למפרע מסקילה אע"ג דבשעתם יחידים היו וכבר נתחייבו סקילה וא"כ ה"נ בהך דרשא דספרא דונכרתה הנפש ולא הציבור שפיר יש לנו לומר דאע"ג דאוכלים הראשונים בשעתם יחידים היו וכבר נתחייבו כרת עכ"ז מכי השלימו השאר לאכול אגמ"ל דגם הראשונים לאו יחידים נינהו רק מכלל הציבור ודינם דין ציבור דפטירי מכרת ושפיר נפטרים למפרע מכרת דזה דומה בדומה ממש להך דעה"נ דחציים הראשונים אע"ג דבשעתם יחידים היו ונתחייבו סקילה עכ"ז מכי השלימו השאר נפיק להו גם הראשונים למפרע מדין יחידים ודינם דין עה"נ דהם בסייף וממונם אבד וא"כ ה"נ דכוותה שפיר משתנה דין הראשונים היחידים ע"י השלמת השאר להחשב מכלל הציבור ולהפטר מכרת כדין הציבור [ונזכרתי עוד דמיון יותר קרוב לזה דומה בדומה ממש בירושלמי הוריות פ"א ה"א ר' זעירא בשם שמואל היחיד תלוי אכלו רוב ב"ד מביאין אכלו מיעוט היחיד מביא עכ"ל וקאי התם אב"ד שהורו שחלב מותר ועשו רוב ציבור על פיהם דב"ד מביאים פר והיחידים פטורין וע"ז אמר דיחיד האוכל הוא תלוי ועומד שאם השלימו אח"כ רוב ציבור לאכול אגמ"ל דהוא חלק מרוב הציבור ונפטר למפרע מקרבן כשבה או שעירה דיחיד ומתכפר בפר הב"ד ואם לא השלימו אח"כ רוב לאכול אז כל יחיד ויחיד מביא כשבה או שעירה כדינו וא"כ מבואר שאעפ"י שהיחיד בשעתו כבר נתחייב כשבה או שעירה עכ"ז מכי השלימו אח"כ רוב ציבור לאכול אזי נפיק לי' למפרע מדין יחיד ונכנס בדין ציבור ונפטר למפרע מקרבן כשבה או שעירה שכבר נתחייב בו וא"כ ה"נ שפיר מיפטרי היחידים למפרע ע"י שהשלימו אח"כ הציבור לאכול ודו"ק כי זה דומה בדומה ממש להך דספרא ונתיישבה קושית הר"ש ז"ל בפשיטות ויש לי ליישב עפד"ז גם קושית התוס' סנהדרין הנ"ל אלא שאכ"מ להאריך והמבין יבין מעצמו]

והנני שב לסוגי' דכריתות (דף ב' ע"ב) הנ"ל ואומר די"ל עוד סברת הה"א דכשעובר רק פעם אחד חשוב שוגג אבל אם עובר פעם ושתים אגמ"ל דהוא פושע וקרוב למזיד ואינו מתכפר בחטאת וע"כ פטור וראי' לסברא זאת מש"ס ביזה (דף ט"ז ע"ב) ההוא סמיא דהוי מסדר מתניתא קמי' דמר שמואל חזיי' דהוי עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דלא אותיבי עירובי תבשילין א"ל סמוך אדידי לשנה חזיי' דהוי עציב א"ל אמאי