בית האוצר חלק א קיא

נתקדשה לו דלא הוי קידושי טעות דיעקב וודאי לא הי' עושה בעילתו ב"ז וא"כ גם אם הי' מגרש אחת מהם ה"ל אידך אחות גרושתו ושתיהם וודאי א"א הי' לו לגרש עכ"ל ז"ל כוונתו דכיון דרק ממדת חסידות הוא דקיימו האבות התורה עד שלא ניתנה וע"כ כאן לא הי' יעקב יכול לעשות כפי המדת חסידות דא"כ הי' מוכרח לגרש שתיהם [וזה לא הי' אפשר לו דידע ברוח קדשו דמהם דייקא צריך שיצאו שבטי ישראל כנלענ"ד כוונתו] וקשה דעכ"פ סוף סוף לפי דין התורה האוסרת ב' אחיות הרי לא הי' זה קיום אלא דלא הי' אפשר לו ליעקב להנצל מאיסור זה שעתידה תורה לאסור וא"כ עכ"פ איך אמר עם לבן גרתי דדרשי' תרי"ג מצות שמרתי הרי חסר מצוה אחת מתרי"ג היינו איסור ב' אחיות וע' גור ארי' ויגש פרשה מ"ו פסוק י' שעמד ג"כ בכמו זה עש"ה ולפי הנ"ל דאחד לא חשיב חסרון חשיב שפיר קיום תרי"ב מצות מספר תרי"ג וזה ג"כ מפאת דחשבון ההתכללות חשוב ג"כ אחד וכנ"ל [ואולם זהו דלא כמ"ש למעלה דל"ט חשיבי רק מספר ארבעים לא ארבעים גרידא דלפי"ז אכתי ה"ל ליעקב לומר רק מספר תרי"ג שמרתי ולא סתם תרי"ג שמרתי] ואולי זהו הטעם מה שנקראת התורה ברית דהוא תרי"ב דרומז דקיום תרי"ב חשיבי קיום תרי"ג ואם מבטל מצוה התרי"ג נענש על העבירה ההוא אבל תרי"ב אשר קיים יש להם שפיר מדריגת קיום תרי"ג. ודע דמ"ש בתורה תספרו חמשים יום וסופרין רק מ"ט י"ל ג"כ דהוא מענין זה דאחד אין נחשב חסרון דנשלם ע"י ההתכללות ויובן בזה קרא דשבע שבתות תמימות תהיינה והיינו דהז' שבתות דהם מ"ט יום צריכים להיות תמימות בלי חסרון אף יום אחד ואין מועיל בהו חשבון ההתכללות ודו"ק. וע"ע בברכות (דף מ"ה ע"א) דס"ל לחד מ"ד שם דשנים אם רצו לזמן מזמנין וצריך ביאור מדוע חיובא ליכא ואם רצו מזמנין וע' ירושלמי שם דאמר דשנים שדנו דיניהם דין תלוי בהא דשנים שרצו לזמן כו' ואינו מובן וי"ל ג"כ עפ"י דרכנו דזה ידעו חכמים בפנימיות הדבר דבדין צריך שיהי' שם מספר ג' אלא דמ"ד שנים שדנו דינם דין ס"ל דמה שיושבים ומצטרפים יחד לדון ע"כ מהתכללותם נחשב עוד מספר אחד וחשיב ג' [ונודע בחכמת האמת דב"ד דלעילא הם תלת אבהן דהם ג"כ אברהם דיין בפ"ע ויצחק דיין בפ"ע ויעקב כלול משניהם וכנודע] והיינו נמי טעמא דב' שרצו לזמן מזמנין היינו דהצטרפותם מה שהם מצטרפים ומתחברים יחד לזמן הנה עי"ז יש שם התכללות של שניהם ומשלים ההתכללות מספר הג' ולכן ג חובה וב' רשות דכשיש בפועל ג' שפיר הוא חיובא משא"כ בב' דנחשבים ג' רק ע"י שמתחברים יחד ומתכללים ונעשה כולל וזה הרי אין חיוב עליהם שיצטרפו ויתחברו יחד ולכן הם רק רשות ודו"ק היטב

וע"ע ש"ס מנחות (דף מ"ג ע"ב) ר' מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ד' אלקיך שואל ממך ופירש"י קרי בי' מאה [וע"ש בתוס' במנחות דהביאו פירושים אחרים ואולם כלשון רש"י ממש איתא בתנחומא קרח] וי"ל ג"כ דענין הדרשה הזאת הוא מפאת הוספת חשבון הכולל בתיבת מה דהכולל הוא אחד והוא אות א' ומוסיפין אות זה בתוך התיבה ונעשה מאה וע"ע במנחות שם (דף ל"ד ע"א) ביתך דרך ביאתך מן הימין כו' וי"ל ג"כ דענין הדרשה הוא כנ"ל דמוסיפין הכולל דהוא א' בתוך התיבה ונעשה מביתך ביאתך וכזה הוא עוד בירושלמי מגילה פ"א ה"ט יהי מקורך ברוך יהי מקוראך לקבר ברוך והוא ג"כ כנ"ל דניתוסף א' דכולל בתיבת מקורך ונעשה מקוראך

והנה מצאתי עוד במדרש שוחר טוב תהלים פ"ז א"ר ברכי' כו' בעת ההיא יובל שי גימטריא בה"ם שהם מביאין אותן דורונות למלך המשיח כו' ובפירוש המהר"י הכהן ז"ל כ' וז"ל פי' יובל עולה מספר בהם רק שאחד יותר ואחד אינו מעלה ומוריד במנין להורות שבהם עצמם השי והמנחה כלומר שהעובדי כוכבים נותנים את ישראל עצמם לדורונות עכ"ל והנה הוא כדברינו כי אחד אין נחשב חסרון ואולם לענד"נ כוונת המדרש ג"כ על חשבון הכולל היינו דתיבת יובל גימט' בה"ם עם הכולל ואולי גם כוונת המהר"י הכהן ז"ל כן ועיינתי עוד בזית רענן על הילקוט שם וראיתי שכ' וז"ל פי' יובל גימט' בהם עם המלה עכ"ל ואיני יודע אם כוונתו ג"כ על חשבון הכולל או כוונתו על המלה דייקא וכנודע כי חשבון המלה לחוד וחשבון הכולל לחוד ולפעמים חושבין בעלי הרמז גם שניהם יחד הכולל והמלה ומוסיפין מפאת זה שנים במספר ואיך שיהי' עכ"פ מדברי המדרש שוח"ט הנ"ל ראי' גלוי' לדרכן של בעלי הרמז ז"ל שאין משגיחים על חסרון אחד ברמזיהם ומשלימים אותו בכולל או במלה שהרי גם המדרש דורש כן כאן יובל גימט' בהם אע"פ שחסר אחד

והנה נא מצאתי עוד דוגמת הך דמדרש שוח"ט הנ"ל גם בב"ר פרשה ל"ט עה"כ ויהי אברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן וז"ל הה"ד ויהי אומן את הדסה היא אסתר כו' אמר הקב"ה לאברהם אתה יצאת מבית אביך בן ע"ה שנים חייך אף גואל שאני מעמיד ממך יהי' בן ע"ה שנים מנין הדסה עכ"ל המדרש והנה הדסה עולה רק ע"ד ועל כרחך דאחד אין נחשב חסרון דנשלם ע"י הכולל או המלה והוא ממש כהך דמדרש שוח"ט יובל גימט' בהם [ואולם בהך דב"ר י"ל לפי המבואר בספרן של צדיקים ז"ל על אומרם ז"ל אסתר מה"ת מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר כי בימי אסתר הי' ענין ההשגחה האלקי"ת בהסתתרות שלא הי' שם נס נגלה של שבירת הטבע וזה טעם שלא נזכר השם בכל מגילת אסתר וזהו ענין השם אסתר נו"ט א' סתר היינו דבחי' אלופו ש"ע הוא הענין האלק"י המכונה באות א' אלופו של עולם וכדמצינו במדרשות בכמה דוכתי [ע' כלל ט"ו] הי' בלבוש והסתתרות וזהו אסתר מה"ת מנין היינו השם אסתר דהוא נו"ט א' סתר ומורה על בחי' אלופו ש"ע בהסתתרות וע"ז מייתי קרא דואנכי הסתר אסתיר פני וגו' וכמבואר בספרן של צדיקים ז"ל בארוכה ולפי"ז י"ל דגם השם הדסה דהי' ראוי להיותו מנין ע"ה וחסר א' הוא ג"כ מפאת ענין זה דמורה על הסתתרות הא' דבחי' אלופו ש"ע והוי ממש השם הדסה של אסתר כשם אסתר שלה דהוא נו"ט א' סתר שכן גם בשם הדסה יש הסתר א' לפי דרש הב"ר הנ"ל וכנ"ל וי"ל שזה כוונת הב"ר הנ"ל שאמר הה"ד ויהי אומן את הדסה היא אסתר ולכאורה תיבות היא אסתר דמייתי הם מיותרות והי' די שיביא האי דויהי אומן את הדסה לחוד וכמובן ואולם לפי הנ"ל י"ל הכוונה דכיון דבא המדרש לומר דהדסה מורה על מספר ע"ה מנין הדסה וא"כ הרי יוקשה ע"ז שהרי חסר א' מן המספר וע"כ מייתי גם תיבות היא אסתר היינו א' סתר דעם הא' הזאת הנסתרת הוא יחד ע"ה ודו"ק

ועד"ז י"ל באמת גם בהך דמדרש שוח"ט דאמר יובל גימט' בהם וזה דהרי המדרש דריש האי יובל שי שהעובדי כוכבים יביאו את ישראל דורון למלך המשיח וזהו בהם שבהם עצמם יהי' הדורן וכפי' המהר"י הכהן ז"ל הנ"ל וכן מפורש שם במדרש בשאר דברי המדרש עש"ה והענין נראה דהנה יוב"ל ש"י גימט' משיח ומכאן יצא להם ז"ל לדרוש דקאי על מלך המשיח והנה התגלות המשיח שיתגלה בב"א עניינו ג"כ ענין התגלות בחי' אלופו ש"ע המסתתר שע"י שמציאות ההתנגדות יפליט את שבי הקדושה שבתוכו דהוא עצמו סוד אלופו ש"ע המסתתר הנ"ל וכנודע וע"י שיחזרו ניצוצי הקדושה למקורם עי"ז יהי' התגלות המשיח וזה עצמו סוד הגאולה וקיבוץ הנדחים וכנודע ולכן תראה כי יובל שי הוא אתוון יבא שילה וכמ"ש בפ' ויחי עד כי יבא שילה וגו' ובתרגום עד דייתי משיחא וכן הוא במדרש שם וברש"י ובסנהדרין (דף צ"ח ע"ב) דבי ר' שילא אמרי שילה שמו (של משיח) שנאמר עד כי יבא שילה והנה יבא שילה הוא עצמו אתוון יובל שי ואין חילוק רק דאות ו' אשר בתיבות יובל שי נתחלקה בתיבות יבא שילה לאתוון א"ה ושאר האותיות הם שוות ממש והענין דהתחלקות הוה שנתחלקה הו' לא' וה מורה על התגלות הא' סוד אלופו ש"ע הנ"ל וע"כ נחלקה הו' רק לחלוקה זאת ה' א' ולא לחלוקה אחרת ב' ד' או ג' ג' כי כוונת החלוקה הזאת רק לענין התגלות אות הא' וע"כ כדי שיתגלה אות הא' הוכרחה להתחלק לא' ה' וכמובן והיינו שנתגלה רק אות הא' ושאר המספר של הו' הנותר דהוא ה' נשאר שפיר במקומו וכוונת גילוי הא' מורה ע"ז כי בהתגלות בחי' כא' סוד אלופו ש"ע היינו בבוא ניצוצי הקדושה למקורם הקדוש אז ג"כ יבא שילה ויהי' התגלות משיח וזהו עצמו ענין הדרש של המדרש