בית האוצר חלק א קיב

שוח"ט הנ"ל יובל גימט' בהם שיביאו את ישראל עצמן לדורון והכוונה על שצד ההתנגדות יפליטו ויחזירו את ניצוצי הקדושה דהם עצמן סוד ניצוצי נשמות ישראל שנפלו לשם וכנודע ובהחזירם אלו הניצוצות דהוא עצמו סוד הבאתם את ישראל שביניהם לדורון עי"ז יהי' הגאולה והתגלות משיח ואז יעשה מתיבות יובל שי יבא שילה בהתגלות הא' וכנ"ל היינו דע"י היובל שי דהיינו הביאם את ישראל שביניהם לדורון דהוא סוד החזירם את הניה"ק סוד התגלות אלופו ש"ע המסתתר בהם עי"ז יעשה יבא שילה בהתגלות הא' וכנ"ל [וזהו הכוונה הנסתרה בדברי המדרש יובל גימט' בהם והוא חסר א' לרמז דכוונת ישראל שביניהם הוא בחי' אלופו ש"ע המסתתר ורק ע"י הבאתם את השי הזה היינו שיביאו את ישראל שביניהם כדברי המדרש והוא עצמו בחי' החזרת הניה"ק למקורם בחי' התגלות אלופו ש"ע המסתחר עי"ז הוא שתתגלה הא' ויעשה יבא שילה בהתגלות אות א' וכנ"ל וא"כ בכוונה מכוונת דרשו ז"ל יובל גימט' בהם בחסרון א' לרמז שזה עצמו יהי' הדורן הא' המסתתרת וכנ"ל ודו"ק היטב]

וראיתי במהרי"ל בה' פורים שכ' וז"ל כתב בשכל טוב אסתר היתה בת ע"ה שנה במעשה דפורים כי הדסה בגימט' ע"ד ושנה אחת יליף ג"כ התם מקרא עכ"ל ואין לפנינו ס' שכל טוב ההוא ובמ"ר הנ"ל המובא גם בילקוט אסתר רמז תתרנ"ג לא נמצא לימוד על שנת ע"ה רק אמר לבד דע"ה הוא מנין הדסה ולא זולת וכמו שהעתקתי לשונו ובאתי רק להעיר

וע"ע בס' נתיבות עולם למהר"ל מפראג ז"ל נתיב התורה פרק ט"ז שהביא שם דברי המדרש אל תהי ק"ש קלה בעיניך מפני שיש בה רמ"ח תיבות נגד אברים שבאדם כו' וכ' ע"ז להלן באותו פרק שם וז"ל ואף שאין כאן רק רמ"ה תיבות נראה כי ג' פרשיות פ' שמע ופ' והא"ש ופ' ציצית ג' פרשיות משלימים לרמ"ח תיבות עכ"ל וה"ז ג"כ חשבון הכולל דחשבינן תיבות דכל פרשה עם הכולל של הפרשה והוי סך הכל רמ"ח ואולם בדברי המדרש הנ"ל יש עוד פי' אחר דג' תיבות ד' אלקיכם אמת שחוזר הש"ץ משלימים לרמ"ח וכ' המהר"ל ז"ל גם פי' האחר ההוא בס' נתיבות הנ"ל בנתיב העבודה פרק ט'

וע"ע משנה מנחות (דף ק"ג ע"ב) מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד אם אמר הרי עלי ס"א מביא ס' בכלי אחד ואחד בכלי אחד שכן הציבור מביא ביו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת ששים ואחד דיו ליחיד שהוא פחות מן הציבור אחד עכ"ל המשנה ויש להבין ג"כ ענין פחיתות היחיד מן הציבור אחד דהציבור הנה הוא פרטים רבים כל איש ישראל בפרט וע"כ מהתכללות הפרטים האלה נעשה חושבן עוד אחד היינו בחי' הכולל של הפרטיים ומשא"כ ביחיד דהוא רק פרט אז אף אם מדריגתו גדולה ועצומה ושקולה ככל הציבור וכמרע"ה שנאמר בו שהי' שקול כס' רבוא עכ"ז כיון דהוא רק איש אחד א"כ הרי אין שם ענין התכללות הפרטיים וע"כ ממילא הציבור גדול ממנו מפאת היות לציבור גם בחי' התכללות הפרטיים דבחינה זאת היא ג"כ אחד וזהו הענין דפחיתות היחיד מן הציבור הוא אחד דייקא וק"ל

והנה מצאתי ראיתי עוד בספר אור החיים עה"ת בראשית פ' י"ח פסוק ל"ב ויאמר אל נא יחר לאדוני ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה וגו' וז"ל ואומרו תיבת אך מיעט שלא יחזור להתפלל אולי יחסר אחד מהעשרה כמו ששאל אולי יחסרון החמשים חמשה או לצד שאחד לא יעכב (פי' שיש ה"א שיחזור ויתפלל עוד על אחד מפאת שאחד לא יעכב) כמו שמצינו שאמר ד' ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי חדא עכ"ל ז"ל הנה נא מפורש בדבריו ז"ל הרעיון שלנו דאחד אין נחשב חסרון וכמ"ש ז"ל שאחד לא יעכב וע"כ אחרי הועילו על עשרה יש סברא שיספיקו גם תשעה מפאת דאחד אינו חסרון והנה הביא ז"ל ראי' לזה מהא דכתי' ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי חדא והכוונה דגם כשנלקה ל"ט חשוב מספר ארבעים מפאת דאחד אין נחשב חסרון ותלי"ת שכיוננו לדעתו הגדולה ז"ל בגוף הרעיון וגם בהבאת הראי' הזאת וכמו שהבאנו כבר לעיל הר דארבעים יכנו והוספנו בזה הטעמה דמפאת חשבון הכולל הוא דנשלם האחד ושמטעם זה אין אחד נחשב חסרון והיינו דכתי' במספר ארבעים יכנו ולא כתי' ארבעים יכנו דל"ט חשיבי רק מספר ארבעים מפאת היות חשבון הכולל משלים המספר אבל ארבעים ממש לא הוי וכמו שכתבנו למעלה

וע"ע בירושלמי גיטין פ"ט ה"א על המשנה דהתם המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לאיש פלוני ר"א מתיר וחכמים אוסרין וז"ל הירושלמי א"ר אילי טעמא דר' אליעזר ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר אפי' לא התירה אלא לאדם אחד שמועתה רובא ממתניתא (שמועת ר' אילי מרובה מן המשנה) מתניתא אמרה בשהותרה לכל ואסרה לאדם אחד שמועתה אמרה (אפי') כשאסרה לכל והתירה לאדם אחד (ג"כ מועיל הגט) עכ"ל הירושלמי ומוכח דלולי הך דר' אילי הי' ה"א וסברא דרק כשהתירה לכל חוץ מאדם אחד כמו שנזכר במשנה הוא דר"א מתיר משא"כ אם שייר יותר מאדם אחד לא מהני וי"ל ג"כ הטעם מפאת דאחד אין נחשב חסרון ולכן כשיש רק שיור אחד חשוב כאילו הותרה לכל ובאתי רק להעיר

וע"ע ירושלמי תענית פ"א ה"ז דעל המשנה שם דגוזרין י"ג תעניות על הציבור בשני וחמישי על מניעת גשמים אמרו שם בירושלמי ר' יודן ברי' דר' חמא דכפר תחמין כבתוך ארבעים שעשה משה ובק"ע וז"ל שכשתחשוב י"ג תעניות בשני וחמישי הם ששה שבועות שהן מ"ב יום וכשתחסור יום ההתחלה וסופו הן מ"א יום כי היכי דלא חשבינן יום עלי' ויום ירידה והאי יומא לא דק עכ"ל כוונת חשבונו די"ג תעניות ב' וה' הם מ"ג יום וכשתסיר יום הראשון והאחרון כי היכי דלא חשבינן במ' יום דמשה שהי' בהר יום העלי' ויום היריד' ישארו מ"א יום והם נגד מ' יום בהר וחד יומא לא דק ונראה גם בזה הטעם דאחד אין נחשב חסרון וע"כ גם מ' דהר חשיבי מ"א וירושלמי זה הוא דוגמת מדרש רבה ושוח"ט הנ"ל דאמר ע"ה מנין הדסה ויובל גימט' בהם אע"ג שיש ביניהם אחד והיינו משום דאחד אין נחשב חסרון ולא יעכב האחד וכדברי האוה"ח הנ"ל ובאתי רק להעיר

וע"ע ש"ס נזיר (דף ה' ע"א) דר' מתנא ס"ל דסתם נזירות ל' יום משום דכתיב קדוש יהי' יהי' בגימ"ט ל' ובר פדא ס"ל דסתם נזירות כ"ט יום כנגד נזיר נזרו האמורים בתורה ל' חסר אחת ע"ש ולפי דרכנו י"ל ג"כ דלתרוייהו ענין הנזירות מחייב וראוי לו מנין ל' יום אלא דלבר פדא אחד אין נחשב חסרון דנשלם ע"י ההתכללות ויש גם לכ"ט ענין הל' ע"י התכללות הימים דנחשב ג"כ אחד ולר' מתנא בעי' ל' בפועל ואין מועיל השלמת ההתכללות אבל זה שפיר ס"ל לתרוייהו דענין הנזירות ראוי לו מנין ל' יום [ויובן בזה ל' הגמ' שם (דף ה' ע"ב) רישא נעשה כאומר שלימין דקשה דהל"ל דנעשה כאומר שלשים ומה זה ל' שלימין דנקט יעוי"ש בתוס' שעמדו בזה ולהנ"ל י"ל דגם אמירת שלשים מיקרי אומר שלימין כיון דגם הכ"ט לבר פדא הרי נחשבים ל' ע"י חשבון ההתכללות והחילוק בינם לבין ל' ממש הוא רק דכ"ט הם ל' רק במובן השכל ורואין אותם כאילו הם ל' וע"כ אין להם שם שלימין כיון שאינם ל' בפועל משא"כ ל' בפועל נקראים שלימין היינו שהם ל' שלימין בפועל ודו"ק וע"כ שפיר מדוקדק הלשון נעשה כאומר שלימין היינו דאין נחשב כמקבל נזירות סתם דנחשב ל' ע"י ההתכללות רק נעשה כאומר שלימין היינו ל' בפועל ודו"ק ואע"ג דמאי דאמר שם עוד באומר שלימין לר' מתנא בא לאפוקי רק דלא נימא מקצת היום ככולו עש"ה בסוגיא עכ"ז בהך דנעשה כאומר שלימין לבר פדא שפיר י"ל דהכוונה כנ"ל] ובאתי רק להעיר

כלל מט) אחד. מצינו תיבת אחד שפירושו מיוחד ע' מגילה (דף כ"ח ע"א) א"ל רבי אם נאמר כבש למה נאמר אחד כו' א"ל אחד מיוחד שבעדרו וכן הוא ביומא (דף ל"ד ע"ב וע' ע"ב) ובסנהדרין (דף צ"ג ע"ב) ויען אחד מהנערים מיוחד שבנערים ועוד שם (דף צ"ט ע"א) תני' רא"א ימות המשיח מ' שנה כו' ראב"ע אומר שבעים שנה שנא' והי' ביום ההוא ונשכחת צור שבעים שנה כימי מלך אחד איזהו מלך מיוחד הוי אומר זה משיח וע"ע בכורות (דף י"ז ע"א) דדריש ג"כ תיבת אחד אחד