בית האוצר חלק א קי

הנ"ל לכאורה יש ללמוד דגם בן קטן א"צ להוסיף חומש שנסתפקנו בזה למעלה שהרי גם האשה כאחר חשיבא לענין פדיון ואע"ג דאין קרוב מבעלה ואולם י"ל דקטן גרע משום דעושה על דעת אביו והוי כאילו פדה האב בעצמו ע' יבמות (דף קי"ד ע"א) וע' קידושין (דף כ"ב ע"ב) בהמה אדעתא דמרה אזלא עבד אדעתא דנפשי' אזיל א"ר אשי עבד קטן כבהמה דמי ואולם הך דב"מ (דף צ' ע"ב) שהבאתי למעלה פשיטא בנו גדול כי אחר דמי בנו קטן מאי כו' נתיישבתי דאינו ענין לכאן דשם איירינן לענין קנס שקונסים אותו למכור שורו עש"ה וע"כ אם מוכרו לבן קטן לא הוי קנס דאמרי' דוודאי יחזירהו לו וכהך דב"מ (דף י"ב ע"א) דמציאת קטן לאביו שבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו ואינו מאחר בידו ואין משם ענין כלל לענין שם אחר בעלמא אי יש לבן קטן שם אחר]

כלל מח) אחד אין נחשב חסרון. כן דייקתי באתוון דאורייתא כלל כ"ב מהא דפ"ו נחשב בפ"ק דקידושין למ"ע שלא הז"ג ואמאי הא אין נוהגת ביוה"כ לדיעות הסוברים דה' עינוים דאורייתא וע"כ דכיון דנוהג כל השנה מלבד יום אחד לא חשיב חסרון וחשיב שפיר מצוה הנוהגת כל השנה [וע"ש שכתבתי עוד תירוץ אחר לקושי' הנ"ל] והבאתי שם עוד תוס' יבמות (דף ה' ע"א) שהקשו אהא דאמר שם (דף כ' ע"א) דבאלמנה לכ"ג אין עשה דייבום דוחה ל"ת ועשה ואמאי הא עשה דוחה ל"ת ועשה שאין שוים בכל ע"ש ומאי קושי' הא הא דעשה דוחה ל"ת ועשה שאש"ב שייך רק היכא דהעשה הוא ש"ב משא"כ בייבום הא גם העשה אש"ב דאינו נוהג במלך וכמבואר בסנהדרין (דף י"ח) וע"כ דכיון דחסר רק אחד מן האומה חשיב שפיר ש"ב כמו שהעיר בזה הערוך לנר ביבמות שם והבאתי שם עוד ראי' מפרה אדומה דכתי' בה תמימה ודרשי' תמימה באדמימות ואעפ"כ רק שתי שערות שחורות פוסלות בה ושערה אחת אין מבטל שם תמימה באדמימות ועוד הבאתי גמ' ב"מ (דף ע"ז ע"ב) ההוא גברא דזבן חמרא לחברי' ופש לי' חד זוזא יתיב רב אשי וקמעיין בה כה"ג מאי קני או לא קני כו הרי דנסתפק לומר דעבור שהוא רק זוז אחד אין עושה חסרון בקנין עש"ה בא"ד ותבין

וע"ע בזה בנדרים (דף י"ז ע"ב) דס"ל לרב הונא דאין נזירות חל על נזירות רק באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דמגו דמיתוסף יומא יתירא כו' ופריך מברייתא דמי שנזר שתי נזירות מנה את הראשונה כו' ונשאל עלי' עלתה לו שני' בראשונה ואי באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר אמאי עלתה לו שני' בראשונה הא איכא האי יומא יתירא (דחסר) כו' ומשני מאי עלתה לו לבר מההוא יומא יתירא עכ"ל הגמ' הרי דאע"ג דחסר יום אחד קרי לי' עלתה לו שני' והיינו משום דאחד אין נחשב חסרון ומיקרי שפיר שעלה לו המנין וע"ע במנחות (דף ק"ז ע"ב) במשנה שור במנה (האומר הרי עלי שור למזבח במנה) והביא שנים במנה לא יצא (שהרי קבע שור אחד במנה) ואפי' זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר דינר ע"כ הרי דאיצטריך למיתני בבא יתירא דאפי' זה במנה חסר דינר כו' ולא שמעינן לה מרישא והיינו משום דה"א דכיון דשניהם שוין מנה הרי קיים ההתנדבות שלו שהרי נחסר מנה אלא שבעצם הקרבן אתה רוצה לומר שיש חסרון במה שאינו שוה מנה כפי הנדר וע"כ ע"ז ה"א דדינר אחד אין עושה חסרון ונחשב שפיר שהקרבן הוא לפי הנדר ודו"ק [וע"ע כתובות (דף נ"ז ע"א) במשנה עשתה ששה חדשים בפני הבעל כו' ואפי' כולן בפני הבעל חסר יום אחד כו' ואולם שם לא נפיק סיפא מרישא וכמובן וע"ע קידושין (דף ח' ע"א ומ"ז ע"א) וב"ב (דף פ"ו ע"ב וק"ה ע"א) וב"מ (דף צ"ב ע"ב)]

וענין דאחד אין נחשב חסרון י"ל דהוא מפאת חשבון הכולל אשר לבעלי הרמז דהתכללות הפרטיים נחשב ג"כ לדבר אחד וע' תוי"ט שבת על המשנה דאבות מלאכות ארבעים חסר אחת דהקשה מדוע לא תני שלשים ותשע ותי' דאגב הך דמכות דתני מכות ארבעים חסר אחת תני הכי והתם איצטריך למיתני הכי משום דבתורה כתיב ארבעים יכנו וה"ק דמכין אותו מ' הכתובים בתורה חסר אחת ע"ש ואין תי' זה מספיק דבזבחים (דף קי"ח ע"ב) איתא ג"כ ת"ר ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים שנה חסר אחת כו' [ובכתבי אגדה שלי כתבתי דהכשר והכנת המצוה חשיב כמצוה וע"כ גם שנה ראשונה שעשו המשכן נחשב כאילו הי' משכן וקרבנות אלא שבפועל לא הי' ולכן מקרי ארבעים, חסר אחת ודו"ק] ולפי הנ"ל דאחד אין חשיב חסרון מפאת דהתכללות הפרטיים חשיב ג"כ אחד ע"כ שפיר ל"ט בהחשבם יחד בכלליות נחשבים מספר מ' אלא שכשאתה בא לספור הפרטיים אחד אחד אין שם רק ל"ט ולכן מקרי זה ארבעים בכלל חסר אחת בחשבון הפרטיים ודו"ק ואולי יש בזה רמז לל"ט מכות מדלא כתיב ארבעים יכנו רק במספר ארבעים יכנו וע"כ גם ל"ט מכות חשיבי מספר ארבעים מפאת חשבון הכולל אלא דבפועל הם רק ל"ט ואם הי' הכוונה למ' מכות ממש ה"ל למיכתב ארבעים יכנו משא"כ עתה דכתי' רק מספר ארבעים ע"כ מספר ארבעים יש גם בל"ט דרק מ' ממש הוא דלא הוי משא"כ מספר ארבעים הם גם ל"ט דנחשבים מספר וחשבון ארבעים מפאת הוספת חשבון הכולל וכנ"ל ודו"ק היטב

וע"ע ברכות (דף מ"ז ע"ב) תשעה נראין כעשרה מצטרפין ומוכח דח' נראין כו' לא מהני [ואולי לא משכחת ח' נראין כו'] ולהנ"ל י"ל הטעם דאחד אין נחשב חסרון דנשלם ע"י ההתכללות וכנ"ל אלא דזה האחד הנשלם ע"י חשבון ההתכללות הרי אינו ניכר אל הרואה דהוא נמצא רק במובן השכל ואנן בעינן שיהי' שם עשרה ניכרים לעיני הרואה דכתי' ונקדשתי בתוך בנ"י ומכאן ילפי' לכל דבר שבקדושה שלא יהי' בפחות מעשרה ועיקרא דהאי קרא קאי אקידוש השם ברבים וא"כ בעי' שיהיו שם רבים ניכרים ויהי' קידוש השם לפני הרואים וכמובן וע"כ כיון דיש שם ט' נראין כעשרה וא"כ הרי יש י' למראית עין הרואה אלא דבפועל אינם י' וע"ז שוב שפיר מהני חשבון ההתכללות וכנ"ל ודו"ק וזה י"ל הטעם שם ג"כ בהא דאמר שם דתשעה ועבד מצטרפין וק' ג"כ דמדוע דווקא ט' ולהנ"ל ניחא דבאמת הרי די בט' דהעשירי נשלם ע"י התכללות הט' אלא דאין זה ניכר אל הרואה וא"כ לגבי הרואה הרי גם העבד טוב שהרי אין ניכר שהוא עבד ודו"ק ואולם מ"ד שם דקטן עושין אותו סניף לעשרה לא שייך טעם זה דבקטן הרי ניכר שהוא קטן ואפי' אם הי' גדול בקומה כשאר גדול אמרו בגיטין (דף פ"ט ע"ב) ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לקטן הנראה כגדול כו' הוי עובדא ואמרו עדיין לא הגיע לפלגות ראובן דכתי' לפלגות ראובן גדולים חקרי לב וברש"י גדולים הוא דאית להו חקרי לב וזה אעפ"י שגופו ארוך ניכר הוא לבריות במעשיו שהוא קטן בשנים כו' עכ"ל ויש לדחות ובאתי רק להעיר וגם בעבד י"ל דחשיב פסולו ניכר במה שאין מניח תפילין ואולם ע"ז י"ל דהוא חולי מעיים ע' חולין (דף ק"י ע"א) ואין כאן היכר והנה מ"ש דאע"ג דט' חשיבי י' מפאת חשבון ההתכללות עכ"ז לא מהני מפאת דהעשירי הוא רק במובן השכל ואינו ניכר יש לדון בזה מסברא ולומר דזה חשוב שפיר ניכר כיון דהט' הרי ניכרים והרי ידוע דט' חשיבי י' מפאת חשבון ההתכללות וא"כ הוי שפיר כאילו היו י' ניכרים ודו"ק ואולם מצינו כזה גם בש"ס סוכה (דף ה' ע"ב) דגוד אסיק לא חשיב מחיצה הניכרת ע"ש ואע"ג דמחיצה התחתונה הרי ניכרת והרי נודע הדין דהיא עולה מתורת גוד אסיק ועכ"ז לא חשיב זה ניכר וא"כ גם כאן נהי דהט' ניכרין ונודע דט' חשיבי י' מפאת ההתכללות עכ"ז שפיר לא חשיב היכר ועוד דסוף סוף הא לא הוי ההיכר דומיא דונקדשתי דבקידוש השם הא בעי' רבים בפועל ממש לשיתקדש השם בפני רבים וכנ"ל

וע"ע בזה ברכות (דף מ"ה ע"ב) ג' שאכלו כו' ויצא אחד מהם לשוק כו' ולא אמרן אלא בג' כו' ע"ש כל הסוגי' ובאתי רק להעיר וע' ח"א למהרש"א סנהדרין (דף י"ט ע"ב) דכ' ביישוב הקושיא איך נשא יעקב ב' אחיות וז"ל כי א"א הי' לו ליעקב להנצל מאיסור ב' אחיות שעתידה תורה לאסור כי רחל הרי כבר נתקדשה לו כו' וכיון שלב"נ לא נאסרו ב' אחיות א"כ הרי גם לאה