בית האוצר חלק א קח

הקטרה בכזית רק במלוא חפניו מ"מ חייב הואיל ובהיכל הוי הקטרה עכ"ל והנה רבא פליג התם על אביי וז"ל הגמ' שם אמר רבא השתא חוץ מחוץ לא ילפי רבנן פנים מחוץ מבעי' מאי היא דתני' יכול המעלה פחות מכזית קומץ כו' והמנסך פחות מג' לוגין יין כו' (בחוץ) יהא חייב ת"ל לעשות אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר כו' (הרי דחוץ מחוץ נמי היינו ניסוך היין דהוא על מזבח החיצון לא ילפי רבנן מהקטר חלבים שהוא ג"כ על המזבח החיצון והוי הקטרה דידי' בכזית ואע"ג דבפחות מג' לוגין אכתי יש שם כמה זיתים וגבי כל הקטרות של מזבח החיצון הקטרה היא מ"מ הואיל וגבי ניסוך שיעורא אחרינא איכא לא מיחייב עלי' אלא בכשיעורו. רש"י) רב אשי אמר ניסוך מהקטרה לא ילפי רבנן ואע"ג דחוץ מחוץ הקטרה מהקטרה ילפי אע"ג דפנים מחוץ (רב אשי לתרוצה לדאביי אתי ואמר דלא דמי ניסוך להקטרה דניסוך מהקטרה דהם שמות שינים לא ילפי רבנן ואע"ג דחוץ מחוץ אבל הקטרה של פנים מהקטרה של היכל ילפי' שפיר ואע"ג דפנים מחוץ) עכ"ל הגמ'

ומבואר בזה דרבא ואביי ורב אשי נחלקו פה בסברא אי שייך חשיבות והחשבה לפחות מכשיעור מפאת דמצינו היות לו חשיבות במקום אחר דאביי ס"ל דהקטרת פחות משיעור מלא חפניו דקטורת דיוה"כ בחוץ חשיבא הקטרה לחייב מפאת שמצינו במ"א היותה חשובה הקטרה והוא בקטורת דהיכל דחשוב הקטרה בכזית ולא בעי' מלוא חפניו וכדתריץ רב אשי למילתי' דכיון דהוא הקטרה מהקטרה והוא אותו השם בעינו לכן מהני שפיר חשיבות דהיכל גם אקטורת דלפני ולפנים ואע"ג דבגופי' הוי שיעורו במלוא חפניו דווקא ורבא ס"ל דאין החשיבות שבמקום אחר מועיל לו ולא ילפי' זה מזה רק בעי' בכל חדא שיעורא דגופי' ולפ"ז מובן ממילא דגם טעמא דח"ש דהוא משום אחשבי' דכתבנו דראוי לומר באמת דבטלה דעתו אלא דמשום דמצינו היות הח"ש חשוב אכילה במקום אחר בב"נ לכן גם הישראל יכול להחשיבו לאכילה הנה זה יתכן רק לאביי ורב אשי דזבחים הנ"ל דה"נ דמי להתם דגם כאן הוא דין אכילה מאכילה כמו שם הקטרה מהקטרה משא"כ לרבא דזבחים הנ"ל ליתא לסברא זאת וכמובן וא"כ לרבא על כרחך הא דח"ש אסור מה"ת הוא איסור בעצם לא מטעמא דאחשבי' וכמובן

ולפי"ז רבא לטעמי' שפיר ס"ל בש"ס פסחים הנ"ל הטעם משום הפסד קדשים ואע"ג דהוא רק פחות מכשיעור עכ"ז הא גם ח"ש אסור מה"ת משא"כ אביי לטעמי' דיכול לסבור דטעמא דח"ש אסור מה"ת הוא משום אחשבי' וכנ"ל ע"כ בהך דפסחים דליכא אחשבי' וכנ"ל לכן שפיר לית לי' חשש הפסד קדשים רק חשש פקע וכמובן ולפי"ז רב אשי נמי דס"ל ג"כ בש"ס זבחים הנ"ל כאביי וכנ"ל א"כ לדידי' ג"כ ליתא לטעמא דהפסד קדשים רק לטעמא דפקע וא"כ שוב שפיר אפשר לקיים שניהם ע"י גומרתא וכנ"ל וא"כ ליכא ראי' משבירת עצם דאין עדל"ת שבמקדש וע"כ שפיר הוכרח לתרץ דיקדש עשה הוא ואין עדל"ת ועשה

והנה הא דדרשי' ריש פרק יוה"כ כל חלב לרבות ח"ש וע' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תל"ט דכ' שם ג"כ דכל נבילה אתי לרבות ח"ש והוא דבר הצריך הבנה דמדוע גילה קרא באלו ב' האיסורים חלב ונבילה דייקא דח"ש אסור ולא גילה הכתוב זה בשום אחד משאר האיסורים וי"ל דבאמת איסור ח"ש א"צ קרא כלל דראוי לאסור גם מסברא מטעמא דאחשבי' וכמו דמצינו סברא דאחשבי' בכמה דוכתי ותדע דר"ש ס"ל מסברא דכ"ש למכות מטעמא דאחשבי' לריטב"א מכות הנ"ל אלא דבחלב ונבילה דייקא שפיר צריך קרא עפ"י משנה עוקצין פ"ג המובאה בש"ס בכורות (דף י' ע"א) הנ"ל דחלב ונבלת עוף טהור שבכפרים ונבלת בהמה טמאה בכל מקום צריכין מחשבה כו' וכתבו התוס' מנחות (דף ס"ט ע"א) ד"ה דבלע הנ"ל דגם לענין איסור צריכין מחשבה חלא דהאכילה גופא הוי מחשבה דאין לך מחשבה גדולה מזו וכנ"ל וא"כ עכ"פ כיון דעצם הדבר אינו אוכל וצריך להחשיבו לאוכל א"כ היכא דאוכל ח"ש שוב ה"ל תרי אחשבי' וא"כ י"ל דתרי אחשבי' לא אמרי' וע"כ שפיר צריך קרא לאסור ח"ש בחלב ונבילה דייקא כדי שיהי' הח"ש איסור עצמותי לא מפאת אחשבי' כי היכי דיותסר גם ח"ש דחלב שבכפרים ודנבלת עוף טהור שבכפרים ודנבלא בהמה טמאה בכ"מ וכמובן ודע דלדעת השו"ת המהר"י מינץ סי' ט"ו והבאתיו בקונטרס אחרון לאתוון דאורייתא בהוספה לכלל ט' שכ' דח"ש אסור מה"ת רק כשהוא פורש מן האיסור היינו אם ח"ש פורש משיעור עש"ה יל"ע באמת אם יש איסור ח"ש מה"ת בחלב ונבלת ע"ט שבכפרים כו' דכיון דצריך מחשבה גם לענין איסור אלא דהאכילה גופא הוי מחשבה ובתוס' מנחות הנ"ל א"כ לפני האכילה עכ"פ הרי היתר הי' וא"כ הרי אין הח"ש פורש מן האיסור ודו"ק ואולי גם דעת המהר"י מינץ הנ"ל הוא רק בשאר איסורין דעלמא דלית בהו קרא לאסור ח"ש רק טעם האיסור משום דחזי' לאצטרופי וע"כ ס"ל למהר"י מינץ דחזי' כו' יש לו מעלה רק כשפורש מן השיעור והי' כבר איסור ואז אין מתבטל ממנו ע"י הפרישה ענין האיסור כיון דאפשר לו עדיין לשוב לקדמותו וחזיא לאצטרופי משא"כ שיחול עליו ענין איסור מפאת הראויות להצטרף ולהעשות איסור בעתיד לבד זה אין לנו וכחילוק זה מצינו בכמה דוכתי וידובר בזה במ"א בארוכה אי"ה ואכ"מ משא"כ בחלב ונבילה דכתיבי בהו קראי להדיא כל חלב וכל נבילה לאסור ח"ש ע"כ אין חילוק בין אם הח"ש פורש מן האיסור או לא ושפיר אסור בכל גווני ולפי"ז אצטריך ג"כ הני קראי בחלב ונבילה דייקא לאסור ח"ש כיון דאיכא נפקותא לח"ש דחלב ונע"ט שבכפרים כו' לסברת המהר"י מינץ הנ"ל וכמובן ויש לפלפל עוד הרבה בזה ובאתי רק להעיר

כד) בר"ש מקואות פ"ב מ"ז ד"ה או יכפה כ' וז"ל וקצת תימה הני כלים שנתמלאו מים אם ירדו גשמים לתוכן ונתמלאו הא לאו שאיבה היא כיון דלא לכך נתכוון אלא לנגבן כדמוכח בפ"ק דשבת גבי מניח כלים תחת הצינור דב"ה מטהרין בשכח כו' ושמא יש לחלק דהתם בשנפלו מאליהן למקוה אבל הכא דעירה לבור אחשובי אחשבינהו עכ"ל

כה) כבר כתבתי באות כ"ג דממשנה שבת (דף ע"ו ע"ב) מוכח דאית להו לרבנן סברא דאחשבי' טפי מר"ש עש"ה וע"ע כזה במכשירין פ"א מ"ו האוכל שומשמין באצבעו משקין שעל ידו רש"א אינן בכי יותן וחכ"א בכי יותן ובר"ש וז"ל האוכל שומשמין באצבעו דרכו להכניס תחלה אצבעו בפיו ללחלחו ברוק כו' ובמשקין שעל ידיו פליגי אי מכשירין אי לא דר"ש סבר דאין מכשירין דללחלח אצבעו נתכוון ולא ללחלח ידיו ורבנן סברי כיון דאחשבי' באצבעו מכשיר אפי' שלא לרצון עכ"ל

כו) ברי"ף שבת פ' במה מדליקין אמתני' דפתילת הבגד שקפלה כו' וז"ל דקסבר ר"א כיון שלא זרקו לאשפה בין שהניחו במגוד בין שהניחו אחורי הדלת אחשובי אחשבי' כו' עכ"ל

כלל מב) אחזוקי איסורא לא מחזקי'. הוא כלל ידוע בפוסקים ומקורו בחולין (דף נ"ו ע"ב) אחזוקי ריעותא לא מחזקי' ע"ש [וע' רש"י חולין (ד' מ"ח ע"ב) ד"ה סמפונא נקט ואתי] וע"ע בזה במס' פרה פ"ח מי"א אמת המים הבאה מרחוק כשירה (למי חטאת דבעינן מים חיים) ובלבד שישמרנה שלא יפסיקנה אדם ר' יהודה אומר הרי היא בחזקת מותרת עכ"ל המשנה ונראה ג"כ טעמא דר' יהודה דאחזוקי ריעותא לא מחזקי' ות"ק צ"ל דס"ל דלא מיחשיב זה החזקת ריעותא מעצמינו דכיון דבא ממקום רחוק מצוי הוא שיארע שיפסיקנו אדם ויש לחוש לזה ולא מיחשיב החזקת ריעותא או אולי ס"ל לת"ק להחמיר משום מעלת פרה ובאתי רק להעיר וע"ע במס' טהרות פ"ה מ"ז ישן ברה"ר ועמד כליו (בגדיו) טמאים מדרס דברי ר"מ וחכמים מטהרים עכ"ל המשנה ובפיה"מ להרמב"ם אמר שאם ישן ברה"ר הנה כליו טמאים מדרס לפי שלפעמים שדרס עליו הזב זו היא סברת ר"מ אמנם חכמים אומרים שלא נחזיק טומאה בשום פנים כאשר אין שם להתלות עכ"ל ומוכח לכאורה דר"מ ורבנן פליגי בזה לענין טומאה אי מחזקי' טומאה כ"ז שאין ריעותא המוכחת על הטומאה [ונודע דסתם בר פלוגתי' דר' יהודה הוא ר"מ וכן סתם בר פלוגתי' דר"מ הוא ר' יהודה וא"כ י"ל ג"כ דר"מ ור"י דטהרות הנ"ל