בית האוצר חלק א קו

להו אנא נמי כיון דחזתינכו חשבתינכו עלואי כשיתין רבוון בית ישראל ובריכנא עלייכו תלתא הנך תרתי וברוך חכם הרזים כו' עכ"ל הגמ' הנה גם פה מבוארת סברא דאחשבי' וכדאמר חשבתינכו עלואי כס' רבוון כו' שאם שהיו רק שנים החשיבם בעיניו ליותר מב' כאילו היו ס' רבוא וה"ז דוגמת אחשבי' דפחות מה' סלעים לה' סלעים שהבאתי באות ד' ודוגמת אחשבי' דח"ש שנחשב לשיעור ע"י האחשבי' וכמו שיובא להלן אי"ה כן שם דשיעור המחייב ברכת חכם הרזים הוא ס' רבוא והם לא היו כשיעור הזה והחשיבם כאילו היו שיעור הזה וכמובן

יח) בכריתות (דף ט"ו ע"ב) המוחק את הכרישה והסוחט בשערו ובכסותו (להוציא מהם המים) משקה שבתוכם אינו בכי יותן והיוצאין ממנו הרי הוא בכי יותן ובתוס' ד"ה היוצאין ואע"ג דשלא ילקה הכותל אינו בכי יותן התם משום דלא ניחא לי' דאתו וה"נ אע"ג דלא ניחא לי' כו' מ"מ כיון שהוא עצמו דוחקו להוציא מהם המים אחשבינהו עכ"ל

יט) בבבא בתרא (דף צ"ז) כדרך שאמרו לענין איסורו (של תמד היינו מים הניתן בשמרי יין) כך אמרו לענין הכשירו (לקבל טומאה) הכשירו דמאי אי דמיא אכשורי מכשר ואי דחמרא אכשורי מכשר לא צריכא שתמדו במי גשמים וכיון דקשקיל ורמי להו למנא אחשבינהו כו' עכ"ל הגמ' וע"ש בתוד"ה לא דבגשמים בעי' תרתי שיחשיב אותן מתחלה שיהו משקין ואח"כ בעי' דניחא לי' אבל שאר משקין די בניחא לי' לחוד כו' ע"ש ועמ"ש באותיות י"ב וי"ג

כ) בשבת (דף ק"ב ע"א) אמר רבה זרק ונחה בפי הכלב כו' חייב והאנן תנן קלטה אחר או קלטה כלב כו' פטור התם דלא קמכוין הכא דקא מכוין א"ר ביבי בר אביי אף אנן נמי תנינא יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות כו' רמ"א אף אם היתה שבת והוציאו בפיו חייב כו' ואמאי הא אין דרך הוצאה בכך אלא כיון דקא מכוין מחשבתו משויא לי' מקום ה"נ כיון דקמכוין מחשבתו משויא לי' מקום וברש"י ד"ה הכא דקא מכוין כ' וז"ל מחשבתו משויא לי' מקום דהא אחשבי' עכ"ל ובד"ה מחשבתו כ' מחשבתו שצריך לאוכלה בהליכתו ואחשבה להוצאה זו בפיו עכ"ל

כא) ברא"ש פסחים ריש פרק כל שעה וז"ל חרכו קודם זמנו מותר בהנאתו אפי' לאחר זמנו כו' יש שרוצים לומר דלאו דווקא הנאה דהה"ד נמי אכילה דעפרא בעלמא הוא ולא מיסתבר דאעפ"י דבטלה דעת האוכל אצל כל אדם מ"מ כיון דאיהו קאכיל לי' אסור עכ"ל ונראה כוונתו ג"כ משום דאחשבי' באכילתו

כב) במכות (דף כ' ע"ב) הנוטל מלא פי הזוג בשבת חייב וכמה מלא פי הזוג שתים ר' אליעזר אומר אחת ומודים חכמים לר"א במלקט לבנות מתוך שחורות אפי' אחת שהוא חייב וברש"י דכיון דאדם מקפיד על שער לבן אחד שבין שערותיו שחורות כדי שלא יראה זקן אמרי' דכשהוא מלקט אותו מבין השחורות מלאכה חשובה היא לו וחייב משום גוזז כיון דחייש לגזיזה זו עכ"ל והוא ג"כ מעין סברא דאחשבי' למלאכה

כג) בחולין (דף ע"ז ע"ב) העור והשליא אין מטמאין טומאת אוכלין עור ששלקו והשליא שחישב עלי' (לאכילה ואחשבה במחשבתו לאוכל) מטמאין טומאת אוכלין כו' ודכוותי' בבבא בתרא (ד' פ' ע"ב) דבש בכוורתו אינו לא אוכל ולא משקה חישב עליו לאכילה מטמא טומאת אוכלין כו' וע"ע תוספתא טהרות פ"ב וירושלמי מע"ש פ"ב ה"א ומשניות עוקצין פ"ג מ"ב מ"ג ומ"ט וגמ' בכורות (ד' י' ע"א) וע' תוס' מנחות (ד' ס"ט ע"א) ד"ה דבלע שכתבו דאע"ג דעיכול מבטל מתורת אוכל לענין טומאת אוכלין מ"מ לענין איסור לא מהני להתיר האיסור מידי דהוי אחלב ונבלת עוף טהור שבכפרים כו' שצריך מחשבה לענין טומאת אוכלין [וכמשנה עוקצין המובאה בש"ס בכורות הנ"ל] אע"ג דלענין איסורא לקי בלא שום מחשבה כו' מיהו אין ראי' מזה דאין לך מחשבה גדולה מזו שמשים החלב בפיו ואוכלו עכ"ל וע' לעיל אות ג' דהבאתי דעת רש"י חולין (ד' קכ"א ע"א) דהאכילה לא חשיבא אחשבי' לחייב באלל שכינסו ע"ש ואולם ברש"י זבחים (דף ק"ה ע"ב) אהא דאמר שם בעא מיני' ר' אבא בר שמואל מר' חייא בר אבא נבלת עיף טהור כו' מהו שיטמא (טומאת אוכלין) בכזית (מטעם סופו לטמא טומאה חמורה בבית הבליעה עש"ה בסוגי') דמחתא לארעא לא תיבעי לך (דוודאי לא מטמאה כיון דלא הוגעה עדיין לסוף טומאה חמורה דשמא לא תיכנס לבית הבליעה לעולם) דנקיט בפומי' לא תיבעי לך (דוודאי מטמאה אוכלין אחרים שבתוך פיו כיון דקרובה לטמא בבית הבליעה) כי תיבעי לך דנקט לי' בידי' מאי מחוסר קריבה כמחוסר מעשה דמי או לא בתר דבעי' הדר פשטה מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי מיתיבי י"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור וזה א' מהן צריכה מחשבה ואין צריכה הכשר ומטמאה טומאת אוכלין בכביצה כו' וברש"י מדקתני צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר אלמא בדנקט לי' בידי' עסקי' דאי מחתא אארעא אמאי אינה צריכה הכשר ואי דנקט לי' בפומי' אמאי צריכה מחשבה אין לך מחשבה גדולה מזו וקתני כביצה אין כזית לא עכ"ל ומבואר גם דעת רש"י כתוס' מנחות הנ"ל דהאכילה חשובה מחשבה דאין לך מחשבה גדולה מזו ויל"ע קצת בזה מרש"י נדה (ד' נ' ע"ב) דאהא דאיתא שם ת"ר גוזל שנפל לגת וחשב עליו להעלותו לעכו"ם טמא לכלב טהור ר' יוחנן בן נורי אומר אף לכלב טמא (לאו משום דאכילת כלב מחשבה היא אלא לר' יוחנן בן נורי לא בעי מחשבה) א"ר יוחנן ב"נ ק"ו אם מטמא טומאה חמורה שלא במחשבה לא יטמא טומאה קלה שלא במחשבה כו' וברש"י אם מטמא טומאה חמורה כגון האוכלה מטמא בגדים בבית הבליעה ואפי' לא חישב עליו כגון שלא ידע שזה הוא עכ"ל ומבואר דמשכחת אכילה דלא הוי מחשבה וכגון במתעסק שלא ידע שזה הוא דאז הרי לא החשיב בדעתו את זו ולא הוי מחשבה וא"כ עכ"פ תיקשי ארש"י זבחים הנ"ל דאכתי מנ"ל דאיירי בדנקט לי' בידי' דילמא איירי רק בנקט לי' בפומי' ואעפ"כ שפיר תנן דצריך מחשבה כיון דמשכחת אכילה שאינה מחשבה וכגון בלא ידע שזה הוא וא"כ שפיר תני דצריך מחשבה היינו דצריך שידע מה אוכל ולא יהיה מתעסק כדי שיחשיבהו באכילתו וצ"ע וכמו כן תיקשי לתוס' מנחות הנ"ל דחלב שבכפרים כי היכי דבעי מחשבה לטומאה ה"ה דבעי מחשבה לענין איסור והא דמיחייב על אכילת חלב בכפרים היינו משום דכיון שאוכלו אין לך מחשבה גדולה מזו וא"כ תיקשי ג"כ לענין הא דקיי"ל דמתעסק בחלבים חייב שכן נהנה דא"כ המתעסק בחלבים בכפרים יופטר מקרבן כיון דבכפרים בעינן מחשבה ואכילת מתעסק הא לא הוי מחשבה וכרש"י נדה הנ"ל וזו לא שמענו מעולם וצ"ע

ודע דלדברי רש"י נדה הנ"ל דבאכילה במתעסק לא שייך אחשבי' באכילתו ויותר מזה היא דעת הריטב"א מכות בשם הרמ"ה דאפי' בשוגג בעלמא שאינו מתעסק נמי לא שייך אחשבי' וכמבואר שם טעמא דר"ש דכ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לקרבן דהוא מטעם אחשבי' וקרבן דהוא על שוגג לא שייך אחשבי' והדברים מפורסמים באחרונים [ומבינים הטעם משום דבשוגג הוי האחשבי' בטעות שהרי אילו ידע שהוא איסור לא הי' אוכל ואחשבי' בטעות לא מהני ויש לדון בזה ואין להאריך] הנה יש ליישב עפי"ז דברי הרמב"ם הל' חמץ ומצה פ"א ה"ז וז"ל האוכל מן החמץ עצמו בפסח כל שהוא ה"ז אסור מן התורה שנא' לא יאכל עכ"ל ותמהו ז"ל כל נושאי כליו דל"ל לאתויי קרא דלא יאכל תיפוק לי' דבכל האיסורין נמי ח"ש אסור מה"ת והנה יש לדקדק עוד בלשון הרמב"ם דכ' האוכל כו' ה"ז אסור כו' וזה לשון זר לכאורה דהל"ל אסור לאכול מן החמץ עצמו בפסח כ"ש מה"ת שנא' לא יאכל ומאי האי דנקט האוכל דהוא לישנא דדיעבד שעבר ואכל ולשון האוכל כו' ה"ז אסור כו' אינו מדוקדק כלל לכאורה ואולם לרש"י נדה וריטב"א מכות הנ"ל י"ל לפמ"ש הח"צ בתשובה ודבריו נודעים דהא דח"ש אסור מה"ת הוא מטעמא דאחשבי' ולפי"ז האוכל ח"ש שוגג ומתעסק א"צ כפרה וסליחה כיון דבשוגג ומתעסק ליכא אחשבי' לרש"י נדה וריטב"א מכות הנ"ל וא"כ הרי אין כאן איסור כלל והתינח בח"ש דעלמא משא"כ ח"ש דחמץ דיש לו לימוד מיוחד מלא יאכל וא"צ לטעמא דאחשבי' א"כ גם בשוגג ומתעסק יוצרך כפרה וסליחה [וככל מתעסק באכילת איסור דחייב מטעמא דשכן נהנה