בית האוצר חלק א קה

לא אכיל ב"נ לשבעא ויתמלי כריסי' לא יברך לי' לקב"ה במאי נוקים ואכלת ושבעת ובתר וברכת אלא אפי' לא ייכול בר נש אלא כזית ורעותי' איהו עליה וישוי לי' לההוא מיכלא עקרא דמיכלי' שבעא איקרי דכתיב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון לכל חי אכילה לא כתיב אלא רצון ההוא רעותא דשוי על ההוא מיכלא שבעא איקרי ואפי' דלית קמי' דבר נש אלא ההוא זעיר בכזית ולא יתיר הא רעותא דשבעא שוי עליה כו' עכ"ל ומוכח גם כן כוונת הזוהר דמשום דאחשבי' להכזית לשביעה חשוב שביעה ואעפ"י שבעצם איננו שביעה דההוא רעותא דשוי עלי' ומשוי לי' במחשבתו לעיקרא דמיכלא מהני להחשיבו כאילו הי' משביע ומחייב לברך עליו בהמ"ז וע' בגמ' ברכות (ד' מ"ט ע"ב) דאכילה שיש בה שביעה הוא כביצה ע"ש ועפ"י דברי הזוהר אלה דחיוב ברהמ"ז אכזית הוא מטעם אחשבי' א"כ פלוגתא דר' יהודה ורבנן בברכות (דף מ"ה ע"א) במשנה עד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה אומר עד כביצה הוא ג"כ פלוגתא בסברא דאחשבי' דרבנן אית להו סברא דאחשבי' ור"י לית לי' סברא דאחשבי' ולכן בעי כביצה דאית בי' שביעה ממש וה"ז ממש כפלוגתת ר' יהודה ורבנן בברכות (דף מ' ע"ב) אשר הבאנו באות הקדום דר' יהודה ס"ל דמין ז' עדיף ורבנן ס"ל דחביב עדיף וביארנו באות הקדום דבסברא דאחשבי' הוא דפליגי דר"י לית לי' סברא דאחשבי' ורבנן אית להו סברא דאחשבי' דה"נ ר"י לטעמיה לית לי' סברא דאחשבי' ובעי שביעה ממש כביצה ורבנן לטעמייהו אית להו סברא דאחשבי' ומחייבין גם בכזית מטעם אחשבי' ואולם מגמ' דידן בברכות (ד' מ"ט ע"ב) שם מוכח דרבנן ור"י דכזית וכביצה הנ"ל במילתא אחריתי פליגי עש"ה דקשה להעמיס סברתנו הנ"ל בדברי הגמ' שם עש"ה ותבין

ואולם בברכות (דף כ' ע"ב) מוכח דגם שיעור כביצה דר' יהודה הנ"ל הוא רק שיעור דרבנן ומדאורייתא בעי' שביעה ממש ע"ש בפירש"י וכן כתבו התו' ברכות (ד' מ"ט ע"ב) שם ד"ה ר"מ והוא מחלוקת בראשונים ז"ל ודברינו פה הם לדעת רש"י ותוס'] וא"כ נראה דלא מהני סברא דאחשבי' להחשיבו מה"ת לשביעה ואולם עכ"ז בענין הדרבנן שפיר י"ל דהחיוב דרבנן שחייבו באמת על כזית ועל כביצה למר כדאית ליה ולמר כדאית לי' הוא מטעם אחשבי' אלא דלמר חשוב ליה רק כביצה כיון דלפעמים יש בו שביעה וכדאמר בברכות (ד' מ"ט ע"ב) שם איזהו אכילה שיש בו שביעה הוי אומר זו כביצה ובפחות מכביצה דאין בו שביעה לעולם ס"ל דגם אחשבי' לא אמרי' דבטלה דעתו ומר ס"ל דגם בכזית כיון דהוא שיעור אכילה עכ"פ שייכא סברא דאחשבי' להחשיבו לשביעה ומיחייב מדרבנן בבהמ"ז

ויובן בזה מאמר הגמ' ברכות (ד' כ' ע"ב) שם אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתבת בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקין על עצמן עד כזית (לר"מ) ועד כביצה (לר"י) עכ"ל הגמ' ולפי הנ"ל יש להבין הכוונה דענין נשיאות פנים הנה הוא ג"כ מה שנושאין פנים לאדם לחלק לו כבוד ולהחשיבו יותר ממה שהוא דעבור ערך החשיבות אשר לו נושאין לו פנים להחשיבו עוד יותר ממה שהוא ע' חגיגה (ד' י"ד ע"א) ונשוא פנים זה שנושאין פנים לדורו בעבורו למעלה כגון ר' חנינא בן דוסא ולמטה כגון ר' אבוהו בי קיסר עכ"ל הגמ' היינו דמה שהחשיבו את דורו של רחב"ד למעלה אעפ"י שבעצמותם לא היו חשובין כ"כ ואעפ"כ החשיבו אותם עבור היותם דורו של רחב"ד דבר זה נקרא נשיאות פנים לדור מה שמחשיבין אותם יותר ממה שהם וכן ר' אבוהו בי קיסר שהחשיבה המלכות את דורו לא מפאת חשיבות עצמותם רק מפאת שהי' דורו של ר' אבוהו שהיה חשוב למלכות דבר זה נקרא נשיאות פנים לדור וזהו ענין שהשי"ת אינו נושא פנים דודאי הוא ית' אין מחשיב לאדם יותר ממה שהוא רק משלם לאיש ואיש כדרכיו וכפרי מעלליו בדיוק וע"כ על טענת המלאכים שהוא ית' נושא פנים לישראל השיב להם שנשיאות פנים הזאת איננה נשיאות פנים ותת חשיבות להם יותר מכפי הראוי רק גם הנשיאות פנים הזאת בדיוק ובמשקל וזה כי הנשיאות פנים הזאת עצמה מתחייבת ממעשיהם מדה כנגד מדה שהרי כתוב בתורה ואכלת ושבעת ואילו הם מדקדקים על עצמם עד כזית עד כביצה והיינו מפאת שלכבודו ית' כדי לברך לו הם מחשיבים את המאכל יותר ממה שהוא ונותנים לו חשיבות השביעה אעפ"י שאין לו חשיבות זאת בעצם לכן מכנ"מ ראוי להחשיב את ישראל עוד יותר ממה שהם כי החשיבות היתירה הזאת היא עצמה מתחייבת ממעשיהם אלה מדה כנגד מדה ונמצא שאיננה חשיבות יתירה כלל רק חשיבות ראוי' ומחויבת ודו"ק

ואולם בשבת (דף י"ג ע"א) איתא תנא דבי אליהו מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וקרא הרבה כו' ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזירתם כו' פעם אחת נתארחתי אצלה והסיחה לי כל אותו המאורע אמרתי לה בתי כו' בימי ליבונך מהו אצלך אמרה לי אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר ולא עלתה דעתו על דבר אחר אמרתי לה ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שהרי אמרה תורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב עכ"ל הגמ' ומוכח מזה דנשיאות פנים אין פירושו החשבת הדבר יותר ממה שהוא דלא שייך זה בתורה לומר שלא נשא פנים לתורה להחשיבה יותר כו' וכמובן ונהפוך הוא שכל מה שמחשיבין את התורה היא חשובה יותר כי היא בלתי בעלת תכלית וכן חשיבותה אין לו תכלית

ואמנם בס' לב שמח על סה"מ להרמב"ם בלאוין שנ"ג הביא הך דשבת וכ' דאפשר לפרש בו פירוש אחר לגמרי דהאי שלא נשא פנים לתורה לא קאי על התלמיד רק קאי על המקום ית' שאמר ברוך המקום שהרגו לתלמיד זה ולא נשא פנים לתורתו שהי' קורא הרבה ושונה הרבה כו' רק הרגו כפי מעשיו שהרי אמרה תורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב והוא עבר ע"ז ולכן ברוך המקום שהרגו ולא נשא פנים לתורתו וללימודו עש"ה [ונלענ"ד ראי' ברורה לפי' הלב שמח הנ"ל מדברי התד"א רבא פרק ט"ו ששם הובאה מעשה דשבת הנ"ל ונאמר שם בזה"ל אמרתי לה ברוך המקום שהרגו שאין לפניו משוא פנים שכן כתוב בתורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב כו' עכ"ל הרי מפורש כדברי הלב שמח הנ"ל] ולפי"ז גם האי שלא נשא פנים הכוונה שלא החשיב את לימודו יותר מכפי הראוי להחשיבו לחפות עליו עבור לימודו גם על מעשה הבלתי ראוי' ודו"ק

ואולם במלאכי (ב' ט') כתוב ג"כ אשר אינכם שומרים את דרכי ונושאים פנים בתורה ואמנם שם לא נאמר לתורה רק בתורה ויש לפרשו פי' אחר לגמרי ואין להאריך ואם אולי נמצא עוד ל' נשיאות פנים אשר אין פירושו כפי דרכנו עכ"ז בהאי נשיאות פנים דש"ס ברכות הנ"ל שפיר יש להבין הכוונה כן כיון דמצינו לשון נשיאות פנים בכה"ג בש"ס חגיגה (דף י"ד ע"א) הנ"ל

טז) כבר הבאתי באות י"ד פלוגתא דר' יהודה ורבנן אי אזלי' בתר עצם החשיבות או בתר החשיבות בעיני האדם והנה נמצא עוד דוגמת זה בב"מ (דף מ"ד ע"א) דרבי שנה בילדותו הכסף קונה את הזהב ובזקנותו הזהב קונה את הכסף ואמר התם בילדותי' סבר דהבא דחשיב הוי טיבעא וכספא דלא חשיב הוי פירא וקני לי' פירא לטיבעא ובזקנותי' סבר כספא דחריף הוי טיבעא דהבא דלא חריף הוי פירא כו' וה"ז ספק הנ"ל אי אזלי' בתר עצם החשיבות או בתר החשיבות בעיני בנ"א דדהבא דחשיב ה"ז מעלת חשיבות עצמיי וכספא דחריף ויוצא בהוצאה הוא מעלת חשיבות לבנ"א שמוציאין אותו בהוצאה וע"ש עוד (דף מ"ו ע"ב) דחשיב ב' מיני פסול מטבע אחד שפסלתו מלכות ואחד שפסלתו מדינה עש"ה דאמר דיש סברא על כל אחד מהם דגרע טפי ודבר זה הספק בו ג"כ כנ"ל אי אזלי' בתר עצם החשיבות וכיון דפסלתו מלכות לא חשיב תו מטבע עוד ואבד חשיבות המטבע בעצם א"ד אזלי' בתר החשיבות בעיני בני אדם וע"כ אף שאינו מטבע בעצם עכ"ז כיון שבני אדם רגילין להוציאו בהוצאה חשוב מטבע ולהיפוך מה שבני אדם אין מוציאין אותו בהוצאה לא חשוב מטבע אעפ"י שבעצם הוא מטבע כיון שלא פסלתו מלכות ע"ש

יז) בברכות (דף נ"ח ע"א) ת"ר הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים כו' תנא אין אוכלוסא פחותה מס' רבוא כו' ושם ע"ב רב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע הוי אזלי באורחא פגעו בי' ברב חנינא ברי' דרב איקא אמרו לי' בהדי דחזינך בריכינן עלך תרתי ברוך שחלק מחכמתו ליראיו ושהחיינו אמר