בית האוצר חלק א קב

ובאונן הגמ' מסופקת שם אי כשר בבמה או לא ע"ש וי"ל דהא דזר כשר בבמה ולא אונן אינו מפאת דפסול אונן גדול טפי מפסול זר רק מפאת דההקרבה בבמה הוא בכ"מ שהוא לכן קשה לחפש אחרי כהן בכ"מ וההכרח שיהי' זר כשר בבמה דענין במה הוא שנתנה תורה רשות לאדם להקריב בכ"מ שירצה ולכן מותר ג"כ להקריב בעצמו שלא יצטרך לחפש אחר כהן ושיוכל להקריב גם במקום שאין שם כהן [וגם לא רצתה לשעבד את הכהנים שבכל המקומות שיוכרח כל כהן ללכת ולעבוד עבודות כל אדם שירצה להקריב קרבן וכמובן] וע"כ ההקרבה בבמה מכרחת הכשר זר משא"כ אנינות דיתכן שפיר להיות פסול גם בבמה ולא יקריב אדם אונן רק ימתין עד אחר יום אנינותו וביום האנינות נמי הלא כל שאר הזרים שאינם אוננים כשרים להקריב עבורו ולכן שפיר אונן פסול בבמה

ודע דהך פלוגתא דזבחים שם אי אונן כשר בבמה י"ל דתלוי בפלוגתא דרב ושמואל בזבחים (דף ק"כ ע"א) אי שחיטת לילה כשירה בבמה עש"ה וזה עפ"י ש"ס שבת (דף קל"ב ע"א) דאמר דאיצטריך ביום דכתיב במחוסרי כפרה ולא סגי בקרא דביום צוותו דקאי אכל הקדשים דסד"א דהואיל וחס רחמנא עלי' לאתויי בדלות בלילה נמי לייתי קמ"ל מתקיף לה רבינא אלא מעתה יהא זר כשר בהן יהא אונן כשר בהן כו' ומבואר דמדמי הש"ס פסול אונן וזרות לפסול לילה וע"כ שפיר י"ל דכשרות אונן בבמה תלוי אי לילה כשירה בבמה ואין להקשות דא"כ למ"ד דלילה פסולה בבמה דא"כ יופסל נמי זר בבמה דור נמי הא דומה ללילה וכנ"ל דז"א דמזר אין ראי' כיון דור הוא הכרח שיוכשר בבמה וכנ"ל ובאתי רק להעיר

מערכת א-ז

כלל מ) אזהרת עשה לאו אזהרה היא. תמורה (דף ד' ע"א) וסנהדרין (דף נ"ו ע"א) וע"ע מצות (ד' י"ג ע"ב) דכרת א"צ אזהרה דהא פסח ומילה ענש כרת אעפ"י שלא הזהיר והיינו ג"כ כנ"ל דהעשה לא חשובה אזהרה וע' ספרי לקח טוב כלל ב' מה שתמהתי על תוס' זבחים (דף ט"ז ע"א) ד"ה מנלן דחשיב להו קרא דוהקריבו בני אהרן אזהרה לזר העובד ע"ש ואע"ג דממקרא זה יש ללמוד רק לאו הבא מכלל עשה בני אהרן ולא זרים ולהבמכ"ע עשה עש"ה ונלענ"ד כעת בפשיטות דיש לחלק בין עשה ממש ללאו הבא מכ"ע דבסנהדרין ותמורה ומכות שם הא איירי בעשה ממש דאת ד' אלקיך תירא המחייבת היראה מפני המקום ית' שלא להוציא מפאת היראה ש"ש לבטלה עש"ה וע"כ נהי דאיסור הוצאת ש"ש לבטלה הוא איסור בשוא"ת עכ"ז עניינו חיוב עשה שהתורה מחייבת היראה ומפאת היראה הוא דאין להוציא כו' וה"ז כעשה דביום השביעי תשבות דאע"ג דהוא שוא"ת עכ"ז איננו איסור עשה רק קיום עשה דהתורה מחייבת השביתה וכמובן משא"כ לאו הבא מכלל עשה הרי יש מ"ד במכות (דף י"ח ע"ב) דהוא לאו גמור ואפי' למאי דמסיק התם והכי קיי"ל דהוא רק עשה עכ"ז איננו עשה של קיום רק איסור עשה שהרי הנלמד מן העשה הוא איסור בשוא"ת וכהך דוהקריבו בני אהרן דהנלמד מכללו הוא דזרים לא יקריבו והרי זה נלמד אזהרה בשוא"ת כשאר לאו אלא דמפאת דנלמד מעשה יש לו רק דין עשה וע"כ שפיר יכול להחשב אזהרה ויש לעיין בזה הרבה ובאתי רק להעיר

ודע דדעת הה"מ פ"ב מה' מאכלות אסורות דהיכא דיש כבר להבמכ"ע עונשין מן הדין ע"ש היטב הנה לפי דברינו הנ"ל י"ל דזהו בלהבמכ"ע דווקא דחשיב אזהרה מיהת ואין צריך הק"ו לעשות רק פעולה אחת פעולת העונש משא"כ היכא דיש על הדבר רק לשון עשה של חיוב כהך דאת ד' אלקיך תירא וביום השביעי תשבות וכדומה [וגם היכא דהאיסור נלמד מריבוי בעלמא כגון ח"ש וכדומה י"ל ג"כ דלא חשוב אזהרה כיון דאין כאן לשון לאו דרק בלאו הבא מכ"ע יש לאו אלא דהוא לשון לאו הנלמד מכ"ע אבל עכ"פ לשון לאו הוא כשאר לאו ממש] דלא חשוב אזהרה אז שפיר אין הק"ו מועיל כלום כיון דצריך הק"ו לעשות ב' פעולות פעולת העונש ופעולת האזהרה ומה גם פעולת אזהרה דהיא פעולה יתיר' טפי דהא אפי' למ"ד דעמה"ד מ"מ אין מזהירין מה"ד וכמבואר במכות (דף י"ז ע"ב) ואם כנים הדברים אזי יסולקו בזה כמה קושיות אשר הקשו האחרונים על פי דעת הה"מ הנ"ל ואשר הקשתי אני בספרי לקח טוב שם דו"ק ותשכח ובאתי רק להעיר

ועיין סנהדרין (דף פ"ד ע"א) דדבר הבא מכלל אין דנין אותו בג"ש ויש לדון קצת מזה דלאו הבמכ"ע לא חשוב כאילו הי' לשון הלאו מפורש בתורה ובאתי רק להעיר

ודע דבל' חכמים מצינו ל' אזהרה אאיסור לאו הבא מכ"ע והוא בגמ' יבמות (דף ק' ע"ב) אלא מעתה הא דכתי' להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך מאי קמזהר לי' רחמנא לאברהם הכי קא"ל לא תינסב עכו"ם ושפחה כי היכי דלא ליזיל זרעך בתרה הרי דאיסור להבמכ"ע דלזרעך אחריך אין שאין זרעך אחריך לא קרי לי' אזהרה וכדאמר מאי קמזהר לי' רחמנא לאברהם כו' וכן מצינו בל' ברייתא בהוריות (דף י"ב ע"ב) דברים שבין כ"ג לכהן הדיוט אלו הם פר הבא על כל המצות כו' ומוזהר על הבתולה ואסור באלמנה כו' ושם הוא ג"כ להבמכ"ע בתולה ולא בעולה ולפמ"ש דלהבמכ"ע חשיבי אזהרה ממש במקום שצריך אזהרה א"כ לשון החכמים הנ"ל הוא בדיוק

ואולם בס' קנאת סופרים על סה"מ להרמב"ם בעשין עשה ל"ח כ' דכל לאו הבא מכלל עשה שייך רק היכא דהעשה הוא מצוה ואין איסור הנלמד מכללו ענין איסור בעצם רק הוא ביטול העשה עש"ה שהאריך בזה וע"ש שכ' לענין להבמכ"ע דבתולה ולא בעולה ג"כ וז"ל וה"נ גבי לישא כ"ג בתולה היא מצוה אחת עם המניעה היוצאת מכללא כו' שהאיסור בבעולה הוא עצמו ביטול עשה של לישא כ"ג בתולה וזהו מאי דאיתא בתורת כהנים מלמד שהוא מצווה על הבתולה שנכלל בזה האיסור בבעולה עכ"ל

וק"ק אדבריו ז"ל דא"כ היכא דנושא בתולה וגם בעולה לישתרי כיון דאינו מבטל נישואי בתולה ואולם הא בורכא דרחמנא ציווה לכ"ג דכחו המתחבר לאשה יהי' החיבור ההוא לבתולה וא"כ אפי' נושא בתולה ובעולה עכ"ז בכח אשר הוא מתחבר לבעולה הרי הי' יכול להתחבר לבתולה וע"כ שפיר מבטל בכח ההוא עשה דוהוא אשה בבתולי' יקח ודו"ק ועי"ל דכשיש לו חיבור גם לבעולה עי"ז יש פגם בחיבורו לבתולה במר שיש לו חיבור גם לבעולה ואכתי שפיר הוי ביטול עשה דבתולה ודו"ק ועכ"פ לדברי הקנאת סופרים הנ"ל א"א שיהי' להבמכ"ע אזהרה כמו עשה גמורה אזהרה וכמובן

והנה הראי' אשר הביא ז"ל מלשון הת"כ מלמד שהוא מצווה על הבתולה ומוכח דנישואי בתולה בעצמותם מ"ע הנה בגמ' הוריות הנ"ל אמר באמת דמוזהר על הבתולה והכוונה דמוזהר שלא לישא מי שאינה בתולה והא דלא אמר ומוזהר על הבעולה לאו קושי' דהיא היא וז"פ

ודע דלפי דברי הקנאת סופרים הנ"ל נמצא עוד דבר מחודש דמצות פרי' ורבי' הוא בכ"ג ב' מצות עשה דפרו ורבו ועשה דוהוא אשה בבתולי' יקח וכמובן ויש לפלפל בזה ואכ"מ

וע"ע יומא (דף פ"א ע"א) יכול יהא מוזהר על תוספת עינוי כו' יכול יהא מוזהר על תוספת מלאכה כו' ואע"ג דאיכא עשה בתוספת וכמבואר בסוכה (דף כ"ח ע"ב) ע"ש ברש"י ומוכח דעשה אינה קרוי' מוזהר גם בל' חכמים ותיקשי קצת מהך דהוריות דאמר ומוזהר על הבתולה ואולם שם ביומא הוא מ"ע לא איסור עשה תדע דהאמר בסוכה שם דאיצטריך קרא לחייב נשים בתוספת והיינו משום דאל"ה ה"א למיפטרינהו מטעמא דמ"ע שהז"ג נשים פטורות ואילו באיסור עשה הרי גם נשים בכלל ואפי' באיסור שהז"ג דהא רק אמ"ע הוא דאיכא קראי למיפטרינהו לא אאיסורי עשה וז"פ

ואולם מצינו עוד תיבת אזהרה בל' חכמים גם אדבר שהוא מ"ע ממש בר"ה (דף ו' ע"א) ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך ושם הוא מ"ע ממש דתיבת ועשית מטיל חיוב עשה על הב"ד שיראו שיעשה על כרחו ואעפ"כ קרי לי אזהרה ובת"כ