בית האוצר חלק א קא

פלוגתא דתנאי דריה"ג ס"ל דרק האיסור שבו מסלק שם אוכל משא"כ בע"ח המותר כגון בן פקועה חשוב אוכל ומטמא ט"א ורבנן ס"ל דכל חי אין מטמא ט"א והיינו על כרחך משום דבע"ח בעצם אין קרוי אוכל וכנ"ל וע"ע בחולין שם בדומה לזה פלוגתא דב"ש וב"ה דב"ש ס"ל כריה"ג וב"ה כרבנן ועוד יש בדומה לזה פלוגתא דר"מ ורבנן בזבחים (דף ק"ה ע"א) ע"ש דר' מאיר מוכח דס"ל כריה"ג דחולין הנ"ל ורבנן כרבנן עש"ה ותבין ואולם בתוס' חולין (דף פ"א ע"ב) ד"ה הואיל הקשו דשעיר המשתלח יטמא טומאת אוכלין לר"ש מחיים למאן דשרי אברי שעיר המשתלח בהנאה מטעמא דעומד לדחות לצוק כדחוי דמי ותירצו וז"ל וי"ל מידי דהוי אבן פקועה ודגים שהן מותרים בלא שחיטה ואפ"ה חיותן מטהרתן לרבנן דפליגי אריה"ג כו' עכ"ל ונראה מלשונם דהא דבע"ח ואפי' מותרים אין מקבלין ט"א אין הטעם מפאת דבע"ח לא חשיבי אוכל רק הטעם מפאת דחיות יש בו ענין טהרה ומונע קבלת טומאה והארכתי בזה במ"א ואכ"מ ואמנם בתוס' ב"ק (דף ע"ז ע"א) ד"ה פרה הקשו ג"כ קושיתם דחולין הנ"ל ותירצו וז"ל וי"ל דכל העומד להעשות לא אמר דכעשוי דמי אלא באוכל האסור להיות כמותר וקרינן בי' אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים אבל לא מהני לשאין אוכל כמו בעלי חיים ליחשב כאוכל כו' עכ"ל ומבואר להדיא דבע"ח בעצם לא חשוב אוכל ולא משום איסור והיינו נמי טעמא דאינו מקבל ט"א ונראה דגם כוונת התוס' חולין כן הוא ואע"ג דכתבו לישנא דחיותן מטהרתן שכן גם בב"ק שם כתבו ג"כ בתר דבריהם דמייתינא לישנא דחיותן מטהרתן ע"ש ושם הרי קאי להדיא בסברא דטעם הטהרה מפאת דלא חשיבי אוכל וכנ"ל

וע"ע גיטין (דף י"ט ע"א) במשנה ריהג"א אין כותבין (גט) לא על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלין ובגמ' שם (דף כ"א ע"ב) מה ספר דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל אף כל כו' ומבואר ג"כ דבע"ח לא מיקרי אוכל דאל"כ במיעוטא דאוכל סגי ואמנם שם י"ל דהטעם משום דהאיסור מפקיע שם אוכל וכן מוכרח לומר וודאי כיון דאליבא דריה"ג קאי וריה"ג הא ס"ל כן בחולין (דף ע"ה ע"א) וכנ"ל וע"ש בגיטין בתוד"ה מה דהביאו גמ' סוכה (דף י"א ע"ב) מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה ואינו אוכל ואמנם בסוכה שם ליתנהו תיבות ואינו אוכל והם ט"ס וודאי וכן הם כתובין בתוס' גיטין שם בב' חצאי עיגול ע"ש [וע"ע בירושלמי עירובין פ"א ה"ז ר' יונה בעי אף לענין הכשר זרעים כן חישב עליהן (על המים) שירדו על הבהמה ומן הבהמה על האוכלין (מהו שיכשירו) תמן אריה"ג ספר מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים כו' אוף הכא כן ובפי' הק"ע אוף הכא כן דנימא דווקא זרע דהוא אוכל אבל לא על הבהמה עכ"ל ומדלא בעי בחישב שירדו על אבר מן החי מוכח דאמ"ה חשיב לי' שפיר אוכל ורק בהמה חי' הוא דלא חשיבא אוכל וא"כ ע"כ דעצם החיות מסלק שם אוכל לא מפאת איסור אמ"ה וצ"ע דריה"ג הא לא ס"ל הכי בהך דחולין וכנ"ל ואולי האיבעי' דירושלמי הוא אליבא דרבנן דריה"ג וקבעי דמי נימא דכי היכי דריה"ג דריש הכי בהך דספר ה"נ ידרשו רבנן כן בהך דזרע ואמנם באמת לא ידעתי מי הכריחו לבעל ק"ע לפרש דהאיבעי' מפאת דבהמה אינה אוכל ומדוע לא מפרש כפשוטו דהאיבעי' משום דבעי' דבר שאין בו רוח חיים דומי' דזרע דאין בו רוח חיים וכמו דדריש כן ריה"ג בהך דספר מה ספר דבר שאין בו רוח חיים כו' והכי מוכח בפשיטות כוונת הירושלמי מדלא מייתי כלל באיבעי' זו הך דמה ספר מיוחד דבר שאינו אוכל רק מייתי הך דמה ספר מיוחד דבר שאין בו רוח חיים לחוד]

וע"ע בב"ר פרשה ט"ז אכול תאכל (מכל עץ הגן אכול תאכל) א"ר יעקב דכפר חנין מתי יתכשר לאכילה משתשחט רמז לו על אמ"ה (איסור אמ"ה) ובמתנות כהונה פי' וז"ל דריש כפל לשון אכול תאכל משמע משהוא אוכל אז תאכלנו לאפוקי אמ"ה עכ"ל ומבואר ג"כ דבע"ח בעצם לא חשיב אוכל לא מפאת האיסור דאמ"ה דאל"כ מה זה הלימוד משהוא אוכל אז תאכלנו ולא שתתלוש מן הבע"ח ותאכל הרי גם הבע"ח הוא אוכל כיון דבמקרא זה עצמו הוא דבא ללמדנו דאמ"ה אסור וכ"ז שלא ידענו איסור אמ"ה הרי גם הבע"ח חשוב אוכל וע"כ דבע"ח בעצם לא חשוב אוכל

וע"ע ברא"ש בכורות פ"ג סי' ה' שכ' וז"ל ומ"ש הרמב"ן שמותר לגזוז לצורך אוכל נפש מחיים כמו לאחר שחיטה לא נהירא לי דוודאי לאחר שחיטה כיון דכבר הותרה לאכול (והוי המלאכה בא"נ עצמו) כו' מותר אבל בעוד שלא נשחטה כל מאי דעביד מכשירי א"נ שאפשר לעשות מאתמול הוא ואסור עכ"ל ומוכח מלשונו דבהמה בחיי' רק מפאת האיסור הוא דלא מיקריא אוכל והכי מוכח לישנא דהה"מ בפ"ג מה' יו"ט ה"ג ועש"ה דמוכח קצת מלשונו דגם בע"ח חשיב אוכל אלא דלא מיקרי אוכל גמור עש"ה ובאתי רק להעיר

כלל לח) אורחי' דקרא הוא. ב"ק (דף ק"י ע"ב) בעא רבינא גזל הגיורת מהו איש אמר רחמנא ולא אשה או דילמא אורחי' דקרא הוא כו' וצ"ע למ"ד בעי' קרא כדכתי' אי שייך למימר אורחי' דקרא הוא ולא ניבעי ממש קרא כדכתי' [וע"ע דוגמת הך דב"ק בב"מ (דף צ"ו ע"א) אי לאו הנך ה"א ההוא אורחי' דקרא הוא וביומא (ד' פ' ע"א) אי מהתם ה"א אורחא דקרא הוא ובזבחים (דף צ"ב ע"ב) אי לאו זאת ה"א יאכלנה אורחי' דקרא ובבבא בתרא (דף קמ"ז ע"א) ור' זירא מ"ט לא אמר מונתתם אורחי' דקרא הוא ובהוריות (ד' ה' ע"א) ורבי שמעון כו' מעיני הקהל אורחי' דקרא הוא כדאמרי אינשי מעיני דפלניא כו' ובתמורה (דף ז' ע"א) והא נפקא לי' מעל המזבח אורחי' דקרא דמישתעי הכי ור' יוסי בר' יהודה נמי אורחי' דקרא הוא אין ה"נ וע"ש בתמורה דבלישנא אחרינא שם בגמ' לית לי' סברא דאורחא דקרא הוא רק נפקא לי' שפיר זריקה מתיבות על המזבח עש"ה דפליגי בזה ב' הלשונות שם אי אמרי' אורחי' דקרא הוא או לא וע"ע תמורה (דף כ"ח ע"ב) ות"ק כו' חולה זקן ומזוהם מנ"ל נפקא לי' מן הצאן ומן הכבשים ומן העזים ולתנא דבי ר' ישמעאל אורחא דקרא לאישתעויי הכי וע"ע קידושין (דף ט"ו ע"א) ואידך מעבד העבד נפקא ואידך עבד העבד לא דריש וברש"י עבד העבד לא דריש דאורחא דקרא לאישתעי הכי עכ"ל וע"ע תוס' מכות (דף ח' ע"ב) ד"ה טמא יהי' דכתבו וז"ל ק' לישתוק מאשר ומיהי' וי"ל דאשר אורחי' דקרא הוא עכ"ל וע"ע תוס' נזיר (דף ל"ה ע"ב) ד"ה איכא וז"ל ואור"ת דאה"נ וריבה קמא אורחי' דקרא הוא כו' עכ"ל וע"ע שבת (דף צ"ג ע"א) דר' יהודה ור"ש ס"ל דתיבות נפש אחת (דקרא דואם נפש אחת תחטא בשגגה] תרי מיעוטי נינהו ור"מ ס"ל דחד מיעוטא נינהו וברש"י נפש אחת חד מיעוטא הוא דאורחי' דקרא לאישתעי הכי עכ"ל ודע דמצינו ג"כ בגמ' דקאמר דקרא אורחא דמילתא קאמר ולאו לאפוקי גוונא אחרינא אתי ע' נדה (ד' כ"ב ע"א) דם יבש מהו כי יזוב זוב דמה אמר רחמנא עד דמידב דייב לח אין יבש לא א"ד האי כי יזוב אורחא דמילתא הוא ולעולם אפי' יבש נמי כו' והוא כעין דיבר הכתוב בהווה דמצינו בכמה דוכתי וכזה עוד בנזיר (דף ס"א ע"א) ע"ש דמייתי ברייתא שכבת זרע של זב מטמא במשא כל מעת לעת ור' יוסי אומר יומו וקאמר במאי קמיפלגי בדשמואל דשמואל רמי כתי' כי יהי' בך איש אשר לא יהי' טהור מקרה לילה וכתי' לפנות ערב ירחץ במים מ"ד מעת לעת דייק מלפנות ערב ואידך דייק מקרה לילה ומ"ד מלפנות ערב הכתי' מקרה לילה אמר לך אורחא דקרי למתייא בלילה וברש"י אורחי' דקרי דאתיא בלילה כשמהרהר על משכבו ודיבר הכתוב בהווה עכ"ל וע' ר"ש זבים פ"ב מ"ג שהביא סוגי' דנזיר הנ"ל וכ' וז"ל דמ"ד יומו דייק מיתורא דלילה שכל קריו שביום הזיבה דינו כזב לטמא במשא ולפנות ערב אורחי' דקרא ומ"ד מעל"ע דייק מלפנות ערב ולילה אורחי' דקרא עכ"ל ובאתי רק להעיר]

כלל לט) אונן דפסול לעבודה. ע' סנהדרין (דף פ"ג ע"א) דמוכח דהוא פסול זוטר טפי מפסול זר עש"ה דזר ששימש במיתה ואונן רק באזהרה ואולם מזבחים (דף ט"ז ע"א) מוכח קצת להיפוך דמבואר שם דזר כשר בבמה