בית יחזקאל (מיכלסון) צו

ליה לרבא שינוי קמא ומש"ה הוצרך הרמב"ם אליבא דרבא להביא שינויא בתרא דיש לדקדק בשמעתין במאי פליגי אביי ורבא דמר יליף מאך ביום הראשון תשביתו ומר יליף מלא תשחט על חמץ דם זבחי וביותר לשיטת התוס' דאביי יליף מיתורא דקרא דאך ביום הראשון א"כ רבא קרא דאך ביום הראשון במאי מוקים לה אך י"ל דהנה הקשה הגאון בשו"ת ש"א מאי כ' תוס' דאביי יליף מיתורא דקרא הא איצטרך לנתק הלאו דבל יראה דלא יהי' לקי עלייהו כדאיתא פ"ט במכילתין דלאו לא יראה ולא ימצא הוי נל"ע דאך ביום הראשון וי"ל משום דגבי ב"י איכא שני לאווין ב"י וב"י דהא גמרינין בג"ש בתים וגבולין זה מזה ולא אתי חד עשה ומנתיק תרי לאווין ובהיות כן י"ל דאביי ורבא לשיטתייהו דאביי דאמר כמדארל"ת אע"מ ונסתר תי' שני דהרמב"ם דהא אין הלאו כולל יותר כנ"ל ומהכרח לומר דמש"ה לקי בתמורה דאין עשה מנתיק תרי לאווי ומש"ה דרש כאן דאך ביום הראשון מיותר ולהורות דהיינו י"ד דא"ל לנתק הלאווין ז"א דהא אין עשה מנתיק תרי לאווי אבל רבא קאי בשיטתו דאעל"מ ואפ"ה לקי א"כ י"ל באמת דחד עשה מנתיק ת"ל. והא דלוקין בתמורה משום דהלאו כולל יותר וכו' הרי להדיא שמוכרת משמעתין דל"ל לרבא שינוי קמא דהרמב"ם דאין עשה מנתיק ת"ל מדמוקי העשה דאך ביום הראשון לנתק שני לאווין וא"כ הוכרת הרמב"ם להביא מתמורה לרבא תי' בתרא משום דהלאו כולל יותר ושייך לאביי שינויא קמא דוקא ולרבא שינויא בתרא דוקא לשיטתייהו וכו' עכת"ד. ובילדותי תירצתי בזה שיטת הרמב"ם בה' חו"מ דהקונה חמץ בפסח לוקה דמקשים מש"ס פסחים דצ"ה דהוי להנל"ע ולהנ"ל ניתז דסוגיות הש"ס דצ"ה קאי אליבא דהלכתא כרבא דכמדארל"ת אעצ"מ ומתרץ הא דתמורה משום דהלאו כולל יותר אבל בחמץ הוי להנל"ע אף דהוי תרי לאווי כשיטת רבא וכתי' הראש יוסף דבריש חילין קאי אליבא דרבא אבל הרמב"ם לשיטתו דסובר כאביי כמדא"ר ל"ת אע"מ א"כ לשיטתו באמת מתרץ הרמב"ם שינויא קמא דאין עשה מנתיק ת"ל א"כ גם בחמץ אין לומר נל"ע כיון דהוי תרי לאווי ב"י וב"י וכמש"כ האו"ת אליבא דאביי דיליף מאך ביום הראשון, ועיין לענין דהרמב"ם פסק כאביי דאע"מ בס' דברי חיים ב"מ דס"א והגאון צבי שם לענין פלוגתא דר"א ור"י בריבית קצוצה ובחמדת שלמה ב"מ דס"א והארכתי בזה בתשובתי בילדותי להגאבד"ק וולאדווא ז"ל] היוצא לנו מזה דרבא ע"כ ל"ל האי כללא דאין עשה מנתיק תרי לאווי. וא"כ ע"כ האי דלוקין בכובש ש"ש ולא הוי להנל"ע מוכרחין אנו לומר כתי' המהרש"א ז"ל ולא משום דהוי ת"ל דהא קאי שם לרבא וממילא מיושב שיטת הרמב"ם ז"ל בלאו דאתא באם אין ענין כדבריך: אכן אכתי יקשה על הלח"מ בשיטת הרמב"ם ז"ל קושיות הפא"ה לפי מה שתירצו במפורשים בדרכים שונים קושיות המהרש"א על תוס' דכובש ש"ש לא הוי נל"ע עיין מה שתי' בספר מעיני החכמה ובס' דברי חיים לב"מ דס"א ע"א ותי' שו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' קס"ו ובשו"ת אורי וישעי סי' קל"א. לכן נראה לענ"ד דהנה הרמב"ם כ' בפ"א מה' גזילה איזה גזל זה הלוקח ממון אדם בחזקה כגון שחטף מידו מטלטלי זה גזל ואיזה עושק כל שבא ממון חבירו לידו ברצון הבעלים ואח"כ כשתבעו כבש הממון אצלו בחזקה זה עשק עכ"ל ומקשים המפורשים מש"ס דילן בהא דרבא מוקי לאו דגזל לכובש ש"ש וכן איתא בב"מ דקי"א אמר רבא זה עושק זה גזל ולמה חלקן הכ' לעבור עליו בשני לאווין עיי"ש ולמה כ' הרמב"ם דלאו לא תגזול קאי לגזל גופי' אכן י"ל עפ"י מה שהקשו בתוס' הנ"ל ולוקמיה בגזל גופיה ולעבור עליו בשני לאווין ותי' משום דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק לעשה אבל כי מוקמינן אכובש ש"ש באם אין ענין לקי שפיר וע"ו הקשה המהרש"א הא גם בעושק הוי להנל"ע ומחדש סברתו דאם אין העשה באותו לשון