בית יחזקאל (מיכלסון) צה

לאווי לא לקי אלא חדא זימנא משום דאי לא הוי אלא חד לאו לא הוי לקי כלל כיון שניתק לעשה והניח בצ"ע. וראיתי בס' ראש יוסף בתולין שם שתי' דאביי דפריך בריש תמורה והרי מימר לשיטתיה פריך דאמר כל מלתא דארל"ת אע"מ דאי לא אמאי לקי וא"כ בציבור דלא מהני דאין עושין תמורה לא לקי ומש"ה אמר בריש תמורה ה"מ לאו דשוה בכל אבל תמורה לא דאין נוהג בציבור משא"כ לרבא דאמר לא מהני והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא א"כ גם בציבור לקי לא קשיא כלל והרי מימר דניתק ולקי דטעמא רבה אית ביה דכיון שאין העשה מנתק ללאו במקצתו דהיינו ציבור שוב אין מנתק ביחיד וכעין מה שכ' הר"מ וא"כ הקשו בתוס' שפיר לרבא ובפרט דהילכתא כרבא ואמאי לא לקי שמונים עיי"ש וביותר ביאור כ"כ בס' לב אריה ריש תולין בתוס' ד"ה וסופג וכו' והקשה מהרש"א ז"ל וכו' ולפענ"ד ליישב קושייתו דהרמב"ם רפ"ב דתמורה כ' כל המימר לוקה וכו' ולמה לא הוי להנל"ע משום דהוי תרי לאווי ועוד דהלאו כולל יותר וכו' ויש להבין הא בגמ' שם לא נאמר רק טעם דהוי תרי לאווי ולמה הוסיף הרמב"ם טעם מדעתו ולענ"ד דהך דינא דהרמב"ם דציבור ושותפין לקי אע"ג דאין עושין תמורה אינו מוסכם אליבא דכ"ע דלרבא דאמר התם כמדארל"ת אעל"מ והא דלקי משום דעבר אמד"ר י"ל דציבור ושותפין ג"כ אע"ג דלא אהני מעשיהם דאינם עושין תמורה אפ"ה לקי עכ"פ אבל לאביי דאמר התם אע"מ דאי לא מהני אמאי לקי א"כ בציבור ושותפין ג"כ ודאי לא לקי כיון דלא אהני מעשיהם ולפי"ז צדקו דברי הרמב"ם דהתם בש"ס תמורה אביי הוא דפריך והרי מימר דלאו הנל"ע ולקי לא מצי הגמ' לשנויי לאביי דלדידיה באמת ציבור ושותפין אינם לוקין אבל לדידן דקי"ל כרבא ולדידיה ציבור ושותפין ג"כ לוקין אע"ג דאין עושין תמורה לזה יש להוסיף עוד טעם דלא הוי להנל"ע משום דהלאו כולל יותר מהעשה וכו' ומיושב קושיות המהרש"א דהא דהוצרך לומר בתמורה דלא הוי נל"ע משום דהוי תרי לאווי היינו משום דמשני שם כן לאביי וכו' אבל לדידן דקיי"ל כרבא הקשו תוס' שפיר דיהי' סופג שמונים דהעשה אינו מנתיק אפי' חד לאו משום דהלאו כולל יותר דציבור ושותפין לקי אע"פ שאין עושין תמורה וכו' עיי"ש וכ"כ בס' אדני פז פ' בחקותי א"כ לשיטתו דרבא א"צ לחדש דאין עשה מנתיק תרי לאווי וכאן בב"מ רבא הוא דקאמר לה ל"ל דכ' רחמנא לאו בגזל וכו' אלא וכו' לכובש ש"ש וע"ז כ' בתוס' דכי מוקמינן לכובש ש"ש לקי שפיר ומוכרחין אנו לתרץ כסברת המהרש"א דכיון דאין העשה באותו לשון עצמו דהלאו לכך לא הוי להנל"ע. דהא אין לתרץ משום דהוי תרי לאווי דהא רבא סובר באמת דעשה מנתיק תרי לאווי כנ"ל: הן אמת דחשבתי לומר דאף דאין רבא מוכרח לתרץ כגמ' תמורה דאין עשה מנתיק תרי לאווי משום דיוכל לתרץ כסברת הרמב"ם דהלאו כולל יותר, אבל מ"מ יוכל להיות דאין רבא חולק על כללא דגמרא דאין עשה מנתיק ת"ל. דאף דלאביי לא נוכל לתרץ משום דהלאו כולל יותר אבל לרבא נוכל לתרץ כמו שמתרץ הגמ' לאביי ומנ"ל לומר דרבא ל"ל כללא דאין עשה מנתיק ת"ל. אבל באמת מצאתי כדברי הראש יוסף והלב אריה הנ"ל מבואר יותר באור חדש עה"ת פ' תולדות שמביא דברי הרמב"ם דתמורה והקשה למה לא משני הש"ס כסברת הרמב"ם דהלאו כולל יותר וכן הק' למ"ל להרמב"ם ב' דרכים להא דלוקין במימר וכ' כסברתם הנ"ל דלאביי לא שייך התי' דלאו הכולל יותר ומוכרת הגמ' לתרץ לאביי משום דאין עשה מנתיק ת"ל ואח"כ כ' וז"ל אולם עדיין יש לדקדק דזה ברור דאביי לא מצי לשנויי כתי' בתרא דהרמב"ם עכ"ז הלא שינוי קמא ודאי אתיא ככ"ע וגם לרבא וא"כ למה לרבינו להביא שינויא בתרא כיון דסגי בשינויא קמא לחוד אכן משמעתין דפסחים ד"ה ע"א יהי' מוכרע דע"כ לית