בית יחזקאל (מיכלסון) צד

אלא דרך בישול כ"ש גבי הנאה ושפיר הוי מצי למכתיב לא יהנה אלא ע"כ משום דלא ללקי ולמה הוצרך הלח"מ ליישב הא דלוקין באכילה משום הק"ו דהמדרש רבה. שוב ראיתי בס' אור חדש עה"ת פ' בהר שתי' באמת קושיות הפאר הלכה כדבריך וזכית לכוין לכל דבריו ואח"כ הקשה על דברי עצמו כנ"ל ומתרץ די"ל דלהגאון בעל לחם משנה קשיא ליה למה כ' הרמב"ם דעל אכילה לוקין אם הוי לאו דאתא באם אין ענין ובאמת קשה הא גופיה דמנ"ל דדרך בישול אסרה תורה באכילה דילמא הא דשינה התורה ולא כ' בפירוש לא יאכל משום דלא ילקה למען יהי' לאו דאתי באם אין ענין וע"ז תי' דעל אכילה איכא ק"ו דמד"ר ובין כך ובין כך לוקין עכ"פ מטעם דהמדרש וע"כ לא תבשל בא להורות דדרך בישול אסרה תורה וגבי הנאה הוי שפיר ק"ו מאכילה דדוקא דרך בישול אסרה תורה וקשיא שפיר ליכתוב לא יהנה אלא ע"כ דיהא לאו דאתא באם אין ענין שלא ללקות עכתד"ק אמנם תי' זה רק אם נלך בתירוצו של המהרש"א ז"ל אבל ראיתי בס' לוית חן פ' קדושים שמתרץ קושי' המהרש"א ז"ל בדרך אחר עפ"י דאיתא בתמורה ד"ד דלוקין על לאו דתמורה ולא הוי להנל"ע משום דאיכא תרי לאווין וכ' בתוס' מכות דט"ו דדוקא היכא דאיכא תרי לאווי דסמוכין להדדי וא"כ לא נוכל לאוקמי לא תגזול בגזל ולעבור בב' לאווין לאו דגזל ולאו דיליף מריבית ואונאה כיון דאינם סמוכין הם ניתקין ע"י עשה ואין לוקין עליהם לכן מוקי לא תגזול אכובש דהוי תרי לאווין דסמוכין ולא הוי נל"ע עכת"ד ושוב קשה על הלחם משנה קושיות הפא"ה דנימא גם אי קאי על כובש ש"ש לא ללקי משום דהוי לאו דאתא באם אין ענין ואי משום דאי הוי כתיב מפורש לכובש ש"ש הוי להנל"ע זה אינו דהא סוף סוף הי' מלקוח בכובש ש"ש משום דאין עשה מנתיק תרי לאווי ולמה לא כת' תורה בפירוש לכובש ש"ש אלא ודאי כדי שיהיה לאו דאתא באם אין ענין ושלא ללקות כקושי' הפא"ה הנ"ל. גם עדיין יקשה קושי' הפא"ה לפי מה שתירצתי קושית המהרש"א על תוס' עפ"י ש"ס תמורה ד"ד דאין עשה מנתיק תרי לאווין א"כ אי נימא דקאי על כובש ש"ש שפיר לוקין ולא הוי נל"ע משום דאין עשה מנתיק תרי לאוי אבל אי נאמר דקאי אגזל אין מלקות משום דהוי נל"ע אף דהוי תרי לאווין כיון דבגזל לא יהי' לאו מפורש רק אחד היינו לאו דלא תגזול אבל הלאו השני הוא מה דילפינן לאו לגזל מרבית ואונאה וכבר הקשו בתוס' שם ד"ה אמרי דאיך ילפינן לאו לגזל מריבית ואונאה הא אין מזהירין מה"ד ותי' דגזל לאו הנל"ע היא עיי"ש א"כ אי נאמר דקאי אגזל למען יהי' תרי לאווי ושלא יהיה נל"ע ושיהי' מלקות א"כ שוב לא נשאר הלאו דילפינן מריבית ואונאה דהא אין מזהירין מה"ד דכל תי' התוס' היא רק דנוכל למילף מרו"א משום דסוף סוף אין מלקות בגזל אבל אי נאמר דיש מלקות בגזל משום דהוי תרי לאווי שוב אין בגזל רק חד לאו והלאו השני אינו מפורש וללמוד מרו"א ג"כ לא נוכל דאין ממה"ד והוי תו להנל"ע ולכך לא מוקמינן לגזל א"כ עדיין קשה דבכובש ש"ש הוי הלאו דאתא באם אין ענין. דהא אם היה כונת התורה למלקות הי' לו לכתוב הלאו בכובש ש"ש גופי' ואי דהוי להנל"ע ז"א דבכובש ש"ש לא הוי להנל"ע משום דאין עשה מנתק תרי לאווין כנ"ל: איברא דיש לדחות דברי הנ"ל בישוב קושיות המהרש"א וכן יהי' נסתר לפי"ז תי' הלוית חן דאיתא בחולין ד"ב ע"א התם כדקתני טעמא לא שהאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים ובתוס' שם ד"ה וסופג וא"ת הל"ל וסופג שמונים דהתם תרי לאווי כתיב לא יחליפנו ולא ימיר וכו' והקשה המהרש"א מהא דש"ס תמורה דמ"מ לא הוי לאו הנל"ע דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר דהוי תרי לאווי וחד ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאווי א"כ אין מקום לקושייתם דאהנך תרי