בית יחזקאל (מיכלסון) צג

מאללות אסורות דאם אוכל בשר בחלב לוקה אבל אם נהנה מבשר בחלב אינו לוקה והקשה הלחם משנה מדוע פסק רבינו דאין לוקין על הנאת בשר בחלב דאין לומר דאיהו ס"ל לפסק הלכה כאיסי ב"י דיליף הנאת בב"ח בק"ו מערלה ובהיות כן מש"ה אין לוקין דאין עונשין מן הדין, ז"א דרבינו במנין המצות שלו מנה ג"פ לא תבשל חד אכילה חד אהנאה וחד אבישול הרי דיש לו לימוד מפורש אהנאה כמו על אכילה ומדוע לא יבאר החילוק בין אכילה להנאה ולבסוף העלה הלח"מ דמש"ה פסק רבינו דאין לוקין אהנאת בשר בחלב משום דהוי לאו דאתא באם אין ענין דהא עיקר קרא נאמר על בישול רק דאם אין ענין אבישול מוקמינן על הנאה וס"ל לרבינו דלאו דאתי באם אין ענין אין לוקין עליו וא"ל, א"כ למה לוקין על אכילת בב"ח הא הוה נמי לאו דאתי באם א"ע ז"א דכיון דיש נמי ק"ו דבראשית רבה אבל בהנאה אע"ג דאיכא נמי ק"ו ולא הוי כק"ו דבת הבת דאיתא במד"ר שחק מאיסור הבת וכ' בת הבת שתק מאכילת בב"ח וכתב בשול יע"ש והקשה הפאר הלכה מהא דאיתא בב"מ דף ס"א ע"א דאמר רבא דעל גזל לא צריכא קרא דלא תגזול דיש למילף מריבית ואונאה רק דלא תגזול קאי אכובש ש"ש ופריך שם כובש ש"ש בהדיא כתיב לא תעשוק שכר עני ואביון ומשני לעבור עליו בשני לאוין והקשו בתוס' א"כ לוקמי בגזל גופי' ולעבור עליו בב' לאווין ותי' דאלאו דגזל לא לקי כיון דהוה להנל"ע דכתיב והשיב את הגזילה אשר גזל אבל כי מוקמינן באם אין ענין אכובש ש"ש לקי שפיר הרי להדיא דעת התוס' דלאו דאתי באם אין ענין לקי שפיר והעלית לתרץ דהמהרש"א שם הקשה על תי' התוס' הא גם עתה בכובש ש"ש הוי להנל"ע ותי' דדוקא היכא דהלאו והעשה נאמרו בלשון אחד הוא דהוי להנל"ע אבל היכא שהלאו בלשון אחר מהעשה כגון הכא דהלאו נא' בלשון לא תגזול והעשה נא' בלשון עושק לא הוי ניחק לעשה א"כ מיושב קושי' הפ"ה דהך מילתא שכ' הלח"מ דס"ל להרמב"ם דלאו דאחי באם אין ענין אין לוקין צ"ל הטעם משום דקשיא למה שינה התורה בלשונו וכתב הלאו בלשון אחר ולא כתב באותו לשון השייך בו כגון גבי בב"ח הול"ל לא יהנה אלא ע"כ מש"ה שינה קרא כי היכי דלא ללקי עלי'. משא"כ הכא איפכא מסתברא דשפיר כ' התוס' דהשתא מוקמינן קרא באם אין ענין אכובש ש"ש לקי שפיר דא"ל דהו"ל לאו דאתי באם אין ענין משום דלא נאמר בפירוש הלאו לא תעשוק. ז"א דאדרבה אי הוי כתיב הכא לא תעשוק לא הוי מלקות כיון דהוי להנל"ע דיהי' ממש לשון אחד הלאו והעשה. ודוק לאידך גיסא מדלא כתיב הלאו בפירוש ע"כ דלוקין. ואי הוה כתב רחמנא בפי' לא הוי מטעם להנל"ע לכך שנה קרא לשונו ונאמר בלשון אחר לא תגזול שיהי' בלשון אחר ולא יהי' נל"ע וילקה עכת"ד. ובאמת דבריך נאמרו בהשכל ודעת אכן קשה לפי"ז דאם נאמר כסברתך דלכך לאו דאתי באם אין ענין אין לוקין עליו הוא משום דאי הי' כונת התורה למלקות הו"ל לכתוב הלאו בלשון השייך בו א"כ מאי מקשה שם הלחם משנה בסוף דבריו על הרמב"ם למה כ' דלוקין באכילת בב"ח והלא גם אכילת בב"ח הוא לאו דאתי באם אין ענין ומוכרח שם לתרץ דבאכילת בב"ח יש הק"ו מהמד"ר כמו באיסור בת מאיסור בת הבת הא באכילה דבב"ח פשיט ניחא דלוקין דהלא איתא בחולין דף קט"ו דנאמר ג' לא תבשל חד אאכילה וחד אהנאה וחד אבישול ואפקיה רחמנא לאכילה בלשון בישול דדוקא דרך בישול אסרה תורה א"כ שפיר לוקין על אכילת בב"ח דלא שייך לומר בזה אי בעי רחמנא דילקה לכתוב בפי' לא תאכל ז"א דקמ"ל קרא בזה דאין לוקין אלא דרך בישול משא"כ גבי הנאת בב"ח שפיר לא לקי דאי בעי רחמנא דיהי' מלקות לכתוב בפירוש לא יהנה וא"ל דמורה לנו דהנאת בב"ח. אינה אסור אלא דרך בישול ז"א דק"ו היא מאכילה דמה אכילה אינה אסורה