בית יחזקאל (מיכלסון) צ

דסוכה הנ"ל וכן הקשה בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ל"ג על הרמב"ם ותי' הגאון הנ"ל דהנה הא דפירש"י דטבעת של אלמוג וחותמה של מתכת טהור משום דפשוטי כלי עץ הוא ולכאורה הא בלא"ה מין אלמוגים הוא גדל בים וקיי"ל כל שבים טהור עיין כלים פי"ז ואפשר דהוצרך רש"י משום פשוטי כלי עץ דהא קיי"ל דהעושה כלים ממה שגדל בים וחבר מן הגדל בארץ אפילו חוט ואפילו משיחה דבר שמקבל טומאה טמא ואף שאין בחיבור כדי לקבל טומאה וא"כ כיון שחיבור לו חותם של מתכת וטמא אף שבפני עצמו אינו מין המק"ט לזה הוצרך רש"י לומר דהו"ל פשוטי כלי עץ דאף ע"י החותם נעשה מין המקב"ט אבל לא עדיף מעץ הגדל בארץ דג"כ כה"ג לא מקב"ט משום דפשוטי כ"ע טהורים ומעתה יש ליישב דשפיר כ' בתוס' דלא הוי בית קיבול משום דעשוי למלאות דאף דקיי"ל בית קהעל"מ שמיה ב"ק היינו בעץ או שאר דברים הגדלים ביבשה מיקרי ב"ק אבל גוף האלמוג אף שיש לו ב"ק אינו מקבל טומאה דאינו מין הגדל בארץ, מאי אמרת ע"י שחיבור לו החותם שהיא מין הגדל בארץ הו"ל כאילו גוף א' המק"ט, הא א"א לאחוז החבל בב' ראשין שנאמר שמקב"ט לפי שהחותם מטלטל על ידו דממנ"פ אם תחשבו כב' כלים ותאמר שהחותם מטלטל ע"י א"כ הו"ל מין הגדל בים ואינו מקב"ט עכ"ד הנחמדים, וזאת נוכל לומר רק באם נאמר דרש"י ז"ל לית ליה כהר"י מסמפונט ז"ל אבל אם נאמר דרק הגדל בארץ טמא ולא הגדל בים, א"כ אכתי יקשה למה פירש רש"י הטעם בטבעת של אלמוג משום פשוטי כלי עץ ולא משום דהוי דבר הגדל בים ואי משום דחיבור החותם של יבשה אכתי הטבעת של אלמוג טהור אכן כבר ישבתי שיטת רש"י ז"ל בתשובתי להרב אבד"ק מישניץ ונדפס בשמי בס' תל תלפיות ח' ששי סי' ל"ו ע"ש: אכן י"ל ולפרש דהר"י מסמפונט ומהר"ם קשיא להו מחני' דהיכי קרי לחוט ומשיחה דבר שהוא מקבל טומאה ופירוש הרמב"ם והרא"ש דענין החבור תני לי' לא ניחא להו דא"כ הו"ל למיתני בדרך שמקבל טומאה ומאי בדבר, וגם לשון שמקבל טומאה אינו במשמע שמיטמאין זה במגע זה ועוד דהתחיל ותני העושה כלים לשון רבים וסיים טמא והו"ל למיתני טמאין ונראה דלהר"י ומהר"ם מיירי שהחוט ומשיחה חברם לכלי להיות לו לבית אחיזה או לתלותו בו שצריך לו לתשמישו דבכה"ג בכלים דעלמא החוט ומשיחה הם יד ויש להם טומאה כמו הכלי עצמו וסתמא דמילתא הכי הוא שחברו לשום צורך שאין אדם עושה דבר של בטלה או שחבר לו דבר המקבל טומאה בפ"ע אלו לא חברו כגון בגד של שלש על שלש או עור חמשה על חמשה ומתני' תרתי קתני חוט ומשיחה בחורת יד או דבר המקבל טומאה אפילו שלא לשם יד ומשום דבעלמא קיי"ל כל שהוא יד לטהור הרי הוא ככלי עצמו וטהור, אפילו היד בפני עצמו הי' ראוי לקבל טומאה אם חברו לטהור אינו מקבל טומאה כמו מתכת המשמש אח העץ וכן המחובר לקרקע וכה"ג קמ"ל הכא גבי דבר שבים אינו כן שזה המחובר לו חשוב כאלו מחובר לדבר המקבל טומאה שלא טהרתו התורה אלא לעצמו ולא שיגרום טהרה למה שגדל בארץ וה"ז הגדל בארץ מקבל טומאה, והשתא הא דאמרינן דוקא שחברו לו חיבור יפה איד קאי ולא על דבר המקבל טומאה בפ"ט וכן פי' במ"א שם ולפי"ז הכל ניחא דבאמת נוכל לפרש כמהר"ם דצריך שיהא בו כשיעור טומאה שלש על שלש וקמ"ל שאין חבורו לדבר הטהור גורם לטהרו או שאינו בטל אצלו והא דקאמר והוא שיחברנו לו בחיבור גמור זאת קאי על יד כחוט ומשיחה ולא על דבר המקבל טומאה בפ"ע וכן לא קשה על המהר"ם מהא דאיתא במשנתינו חוט ומשיחה דהא מיירי במשנתינו בשני ענינים וחוט ומשיחה הוא משום יד לכלי כנ"ל עכ"פ יצא לנו דינו של זקינו המחבר הקדוש זי"ע דדוקא בכלי מועיל בחיבור חוט ומשיחה