בית יחזקאל (מיכלסון) פט

שלש עור חמשה על חמשה וכו' ע"ש ובמשנה למלך פ"א מה' כלים ה"ג מביא דברי זקינו התוי"ט וכ' וז"ל ונראה דדברי מהר"י מסמפונט עם דברי מהר"ם לא יכוונו בנושא אחד דאם עור זה או הבגד הוא מקבל טומאה מצד עצמו לפי שיש בו כשיעור ואינו טמא אלא העור או הבגד הגדל בארץ מאי אתי לאשמועינן מתני' פשיטא דטמא כיון שיש בו כשיעור ואם נאמר דאתא לאשמועינן דלא בטיל ברוב וכו' לא יתיישב כלל מאי דמסיים בת"כ פ' תזריע ובלבד שיחברנו כדרך חיבורו לטומאה אדרבה היכא דנתחבר כדרך חיבורו לטומאה הוא דהוה ס"ד דבטיל ברוב, ולכן מפרש שם המשל"מ בשני אופנים או דנאמר דלפי סברת מהר"י מסמפונט נראה דאיצטרך חבור זה כדי להשלים שיעור הבגד שאין בו כשיעור, ואף שהוא אינו מקבל טומאה מהני מיהא להשלים שיעור דבר הגדל בארץ ולפי"ז לא יסבור המהר"י מסמפונט כמהר"ם דמיירי בבגד ועור שיש בהם שיעור לטומאה בפ"ע או דאפשר עוד לדחוק ולומר דלעולם מהר"י מסמפונט סבירא ליה כמהר"ם בפירושו דמתני' ומאי דקאמר בת"כ ובלבד שיחברנו וכו' הוא דס"ל דקרא אתא לאשמעינן דדבר הגדל בארץ מקבל טומאה ע"י נגיעת הטומאה בדבר הגדל בים אף שהוא אינו מקבל טומאה וזה דוקא אם נתחבר כדרך חיבורו לטומאה או היא שהדבר הגדל בארץ מי תטמא אם נגעה הטומאה בדבר הגדל בים אף שהוא אינו מקבל טומאה ע"ש, וכוונתו דקרא אתא לאשמעינן דלא כפי שחידש המשל"מ עצמו מקודם וז"ל ודע שהנראה אצלי דדוקא אם נטמא דבר הגדל בארץ נטמא הדבר הגדל בים אבל אם נטמא הדבר הגדל בים לא נטמא הדבר הגדל ביבשה לפי שאפי' נטמא הדבר הגדל בים לא קבל טומאה כ"ש שלא יטמא זולתו, אך ממש"כ הרמב"ם פי"ג מה' טמאת צרעת ה"ה נראה דאין חילוק וכו' ע"ש וזה שמפרש כאן דהקרא מחדש לנו לנו דגם ע"י נגיעה בדבר הגדל בים נטמא הגדל בארץ כנ"ל וזה ע"י שמחובר יפה ופשוט: אכן על שני פירושים של המשל"מ יש לתמוה לכאורה דעל פירוש השני של המשל"מ דלעולם מהר"י מסמפונט סבירא ליה כמהר"ם דמיירי בשיש בדבר הגדל בארץ שיעור טומאה שלש על שלש כנ"ל א"כ יקשה הא בהדיא קתני חוט ומשיחה וכבר עמד בזה המל"מ עצמו והניח בצ"ע ועל הפי' הראשון דהר"י מסמפונט סובר דאיצטרך חיבור זה כדי להשלים שיעור הבגד שאין בו כשיעור ואף דדבר שבים אינו מקבל טומאה מהני להשלים השיעור דדבר הגדל בארץ יקבל טומאה, וקשה דאיך נאמר שיהא החבור הזה גורם טומאה לדבר הגדל ביבשה לבד וזה שבים טהור לעולם, דאין זו סברא כיון שזה הגדל בארץ הוא למשיחה ואלו לא חברו לא שייך בי' טומאה וכי משום שחברו לדבר הטהור יביא לו טומאה אדרבה הא בעלמא קיי"ל שהחיבור לטהור גורם טהרה כדאמרינן בפי"ב כל המחובר לטהור טהור ובפי"ג מתכת המשמש את העץ טהור אלא ודאי הכל טמא משום שדבר שבים עצמו חוזר להיות דבר המקבל טומאה שלא טהרתו התורה אלא אם אין בו אפילו חוט א' מן הגדל בארץ וזה שכתב הרמב"ם בחבורו שאם חבר לו חוט מן הגדל בארץ הכל טמא משמע דלא כמהר"י מסמפונט וכבר דיבר מזה בס' משנה אחרונה כלים פי"ז ובשאר מפורשים האמנם דבמקום אחר כתבתי בשיטת הר"י מסמפונט דרק דבר הגדל בארץ טמא ולא דבר הגדל בים דיש לדבר בזה מהא דתי' הגאבד"ק קוטנא ז"ל קושית הגאון ר' ישעי' פיק ז"ל בגליון הש"ס סוכה די"ב מ"ב מהו דתימא בית קיבול העשוי למלאות לא שמי' בית קיבול קמ"ל והקשה מש"ס שבת דנ"ב ע"ב והדתנן טבעת של מתכת וכו' של אלמוג וחותמה של מתכת טהורה והקשה בתוס' וא"ת והא יש בה בית קיבול מקום מושב החותם וי"ל דאין זה בית קיבול דאמרינן בית קיבול העשוי למלאות לא שמיה ב"ק והוא נגד סוגיא