בית יחזקאל (מיכלסון) פח

מקרא למד זה, ועיי"ש בכ"מ ולהנ"ל י"ל דלמד כן מהא דיעקב אחר שזכו בע"ז משכם, וחזינן דקיים גניזה ועיי"ש בכ"מ שכ' ומ"מ א"י גניזה זו למה ה"ל לשרפה או לאבדה וצ"ע ועיין בזה בס' תורת חיים ע"ז דנ"ב ע"א שכ' בד"ה מנין לע"ז של ישראל כ' התוס' פירוש ביעור כמו עגל ולא משמע כן מדנקט לישנא דגניזה ולא קאמר מנין שטעונה שריפה או מנין שטעונה לאבדה, כדכתיב אבד תאבדון פסילי אלהיהם תשרפון ועוד דקרא ושם בסתר לא משמע שריפה ואבידה אלא גניזה ואידך נמי דיליף ממזבח משמע גניזה ולעיל נמי נקיט השתא גניזה בעי ובעגל נמי בגניזה בעלמא סגי ליה אלא משום כבודן של ישראל או לבודקן כסוטות, וכן משמע קצת מהרמב"ם פ"ח מה' עכו"ם וכו' או שורף וכו' וגבי עכו"ם של ישראל כ' גניזה לבד, אבל קשה קצת יעקב אבינו ששמר כל התורה א"כ כשנתנו לו בני ביתו את אלהי הנכר משלל שכם אמאי גנזם הוה ליה לאבדם ולשורפם ונהי שכבר קנאום בני ביתו והוה להו כעכו"ם של ישראל מ"מ לא פקע מנייהו דין עכו"ם של עכו"ם וכו' עיי"ש, אכן לפי מה דמשמע מכל המפרשים עה"ת חשבו הא דיעקב כע"ז של ישראל אחר שקנו משלל שכם, ולעולם בעינן רק גניזה כשיטת הת"ח בע"ז של ישראל דסגי בגניזה, ולכן כ' הרמב"ם שם דטעונה גניזה,, ומיושב קושיות הכ"מ הנ"ל ולמד זאת מהא דויטמון אותם גבי יעקב אבינו כנ"ל, ועיין בס' בית יהודה עה"ת פ' תבא בשיטת הרמב"ם פ"ח מה' עכו"ם שהזכרתי, ועיין בתורת חיים ע"ז דנ"ה בד"ה דאמר רחמנא וכו' וי"ל משום דהוה להו אלהי כסף וזהב והי' ישראל חוטפין אותם במלחמה וקנאן בהגבהה והוה להו עכו"ם של ישראל וכו' עיי"ש, וכן י"ל בשלל שכם גבי בני יעקב והבן: דברי ידידך ש"ב סימן ה בשם ה' יום א' תצוה ה' אדר תרנ"ח פצונסק. שפעת שלום לכבוד ידי"נ ש"ב הרב הגאון בנש"ק וכו' כש"ת מ' מ' מנחם מענדיל שי' לנדא אבד"ק פשערוב. אחדשכ"ת באהבה נאמנה קבלתי תשורתו ששלח לי הוא הספר אהבת תסד שהו"ל מכתי"ק זקינו הגה"ק מהר"א זצ"ל אבד"ק טשעכינאווי והיום יום היצ"ט יומא דהלולא של אותו צדיק עיינתי בספרו הקדוש ותאורנה עיני והנני לעשות רצונו דמעכ"ת אשר דרש ממני לכתוב לו איזה הערות בדברי הס' ממה שעלה במצודתי בעזהש"י בהחפזי ובמעט עיון מפני טרדותי עתה: שם דף נון ע"ב כ' במס' כלים פי"ז משנה י"ג כל שבים טהור וכו' העושה כלים מן הגדל בים וחבר להם מן הגדל בארץ אפילו חוט אפילו משיחה דבר שהוא מקבל טומאה טמא וכו' ועיין בהרמב"ם פ"א מה' כלים הי"ג וכו' ומ"ש הרמב"ם שם והוא ג"כ ממתניתין דהכא דאם חיבר הגדל בים עם הגדל בארץ אפילו חוט או משיחה נעשה דבר אחד ומקבל טומאה היינו דוקא לענין כלים אבל לענין בגד לא מהני חוט ומשיחה וכן מוכח מדברי המל"מ ע"ש עכ"ל וכ"ת בקונטרס עטרת זקנים דף ט"ז פלפל בד"ק והניח בצע"ג דמאין יצא לו לחדש כן. ולענ"ד דבריו ברורים ונכונים דהנה קדוש זקיני בתוספת יו"ט מס' נגעים פי"א מ"א כ' אבל מהר"ם כתב בשם הר"י מסמפונט דדוקא הרצועה של עור שחיבר לה טמא. ולא עור חית הים אע"פ שמחוברת עמה וכו' וכ' עוד מהר"ם דבר שהוא מקבל טומאה נ"ל דיש בו כשיעור הבגד שלש על