בית יחזקאל (מיכלסון) פה

ואף אם נחצבו אבני' לצורך בנין בית הכנסת אין בונין אותם אח"כ בקודש ע"ש וא"כ אם נשתמשו בהן בבית חוניו בודאי אסור למזבח אח"כ, ואין לומר בהא עדיף טפי דמכל מקום נעשה לצורך גבוה להשתמש בבית חוניו דזה אין סברא כלל כיון דאסור להשתמש בהם שם בודאי לא עדיף מאלו נעשו לצורך השתמשות חולין וצע"ג עכל"ק, וממילא מיושב כל הנ"ל דכיון דחזינן דבעא מיני' ריב"ש מהו שישתמשו בהן בביהמ"ק ע"כ דסובר דכיון דנעשה בבית חוניו לצורך גבוה לא נקרא השתמשות חול ואם לא קנסו בכלים יהי' מותר לגבוה אח"כ וכאשר חשב הבית אברהם לתרץ בסוף דבריו. עכ"פ מיושב שפיר דלא אבעי' לי' בכלים שנשתמשו לע"ז וביטלום, דהא אף דליתא עוד איסור ע"ז ולא קנסו בכלים מטעם דמאיסי, אבל זאת פשיטא ליה דאסור משום שנשתמש לחול וצריכין להיות חדשים שלא נשתמשו בשום השתמשות אחר לכך נקט דוקא בכלים שבבית חוניו דליכא בזה משום השתמשות חולין כיון דנעשה לצורך גבוה כנ"ל והבן, א"כ י"ל גם ליישב שיטת הרמב"ן ז"ל, דאף דהיה יכול לומר משום טהרת הקודש כמו ביעקב אבינו אבל לרווחא דמילתא נקט טעמא דאבנים שלימות כנ"ל, והשתא דאתינין להכי דדברי הרמב"ן ז"ל שרירין וקיימין מיושב שפיר גם קושיתך דלא יליף דע"ז טעונה גניזה מהא דויטמון אותם יעקב תחת האלה, דהא ביעקב כבר היה ביטול מע"ז דאל"כ היה צריכין לפרר לרוח או מטיל לים ורק משום טהרת הקודש גנזם יעקב א"כ אין ראי' לגניזה מעיקר הדין ופשוט: וכן יש ליישב עפימש"כ זקני הגאון הקדוש רשכבה"ג מ' פנחס הלוי איש הורוויץ ז"ל אבד"ק פ"פ דמיין, בס' פנים יפות פ' וישלח וז"ל ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר וכו' והנה הרמב"ן כתב ע"ז ומשמשי' אינן מן הנקברים אלא שלא לקחוהו עד שנתבטל וכו' ולא גנזה אלא לטהרת הקודש. ולולא דבריו ז"ל היה נראה דאי מטעם טהרת הקודש הלא כל בגדיהם וכליהם הוליכו עמהם עד שיטהרו אותם ולמה לא הוליכו את אלו עמהם כיון שהי' מותרים אלא שנתכונו שלא לזבוח בהם ולפי שלא נתבטלו עדיין לא רצו להוליכו עמהם ע"ז אף שלא זכו בהם כדכתיב עבר ביום צרה על שהוליכו עמם פסל מיכה, אף שלא עבדוהו באותו שעה ח"ו לכך הטמינו יעקב תחת האלה, ואפשר דהאלה עצמה הי' לשם ע"ז לכך הטמינו אותו תחתיו, ולאחר זמן יבטל אותם ע"י נכרי, ומה שלא צוה יעקב לבטלם ע"י נשיהם של שכם ששבו י"ל שטבלו אותם מיד לשם שפחות וכו' ומה שכתב ואת הנזמים אשר באזניהם נראה דלא קאי על בני יעקב אלא קאי על אלהי נכר שהי' של עץ או של מתכת והי' באזניהם נזמי זהב ואבנים טובות והי' אסורין מדין נוי ע"א שצריכים ביטול כמו ע"א עצמה עכל"ק, וכן יש לישב עפמש"כ בס' תפארת יהונתן פ' וישלח וז"ל ויאמר יעקב אל ביתו וכו' הסירו וכו' נראה לפרש כי ודאי רוב כלים שהיה עליהם צורת חמה וכדומה הי' רק לנוי רק המיעוט שבתוכם היא לעבודת כוכבים ומזלות, וע"כ חד בתרי בטל אמנם אמרו בגמרא דנבילה בטלה בשחיטה לא שנו אלא במגע אבל במשא מטמא ועכו"ם מטמא במשא א"כ לענין טומאה לא שייך ביטול א"כ כאן שהיה צריך טהרה כדכתיב והטהרו כי לעבוד עבודת ה' צריך טהרה, הוצרכו להסיר כל הכלים והתכשיטין ולכך טמנו תחת האלה אע"פ שעכו"ם טעון שריפה רק כיון דכאן בטילה ברוב הוצרך רק גניזה לבל יטמא במשא אבל באמת יש בו היתר דבטל ברוב עכל"ק א"כ ניחא דלא ילפינן משם דע"ז כבר בטילה ברוב, והגניזה היה לענין טומאת משא, אבל בע"ז ממש לענין גניזה הוצרך לילפותא דר' יצחק ורב חסדא משמי' דרב ועיין בספורנו ובכלי יקר פ' וישלח ובס' תורת משה להח"ס פ' וישלח: שוב ראיתי בהגהות דודי זקני הגה"ק רשכב"ה מו"ה יעקב עמדן זצ"ל בש"ס ד' ווילנא בע"ז דנ"ב שהעיר בקושייתך