בית יחזקאל (מיכלסון) פג

יוסי בן שאול דבכלים לא קנסו ומאחר דמותרים להדיוט מותרים לגבוה אבל הרמב"ן כתב להילכתא דקיי"ל כרבי דאפי' היכי דמותר להדיוט מ"מ מאיסי לגבוה ועיין בבעה"מ בע"ז שם דכ' בהא דקאמר הגמ' כי קא מיבעיא ליה אליבא דמ"ד בית חוניו לאו בית עכו"ם היא וכו' או דילמא ל"ש פי' דאע"ג דמותרין נינהו מאיסי לגבוה עיי"ש ואפילו למצוה קיי"ל במחובר ובעלי חיים וע"ז לאחר ביטול וכה"ג מאיסי למצוה בלולב סי' תרמ"ט ושופר סי' תקפ"ו וביו"ד סי' קל"ט סעי' י"ג נרות של שעוה ושל עכו"ם אסורים לנר מצוה דשבת וחנוכה ודבית הכנסת וכן תכשיטי הכהנים לא יתקן מהם טליתות ולא שום דבר למצוה משום דמאיסי ובזה מובן יפה ההמשך לכאן הא דקאמר אמרו היכי נעביד וכו' דלכאורה אין שייכות לכאן אכן לדברינו ניחא דודאי לפ"מ דקאמר לימא מסייע ליה דאפילו היכא דמותר עפ"י הדין מ"מ קנסו לגבוה אין להסתפק נתברינהו וכו' כיון דאפילו אחר ביטול מ"מ מאיסי לגבוה כמו גבי יעקב אבינו, אבל השתא דדחי דלא קנסו בכלים והתם מצד הדין נאסרו שפיר תקשה אמאי לא בטלום ויהי' מותרים אחר הביטול והוצרך לומר משום אבנים שלימות ועיין בזה בס' תקון משה לחנוכה אות ה'. ובזה מדוקדק לי דברי קדשו של הבעל המאור בע"ז שם שכתב וכי תימא אם איתא דלא מאיסי ליתברינהו עכו"ם וליבטול איסורא דידהו ולישתרי אבנים שלימות אמר רחמנא וכו' עיי"ש הרי דכתיב בפירוש דכל קושיות הגמ' ליתברינהו הוא לפי מה דס"ד עתה דלא קנסו ולא מאיסי, אבל לפי ההילכתא דקנסו בכלים שפיר כ' הרמב"ן ז"ל בהא דיעקב אבינו לטהרת הקודש ושפיר יש המשך בהא דקאמר אמרי היכי נעביד וכו' כנ"ל: והנה ראיתי בשו"ת מהרי"א קיו"ד סי' כ"ח וכ"ט שהקשה השואל לפ"מ דקיי"ל בחולין דף ח' סכין של ע"ז מותר לשחוט בה אם כן למה גנזו גם הסכינים בכלי אחז והשיב שם דבחטאת לא הוי מקלקל דלא קיימא לולדות דולד חטאת מתה משו"ה גנזו הסכינים שמא ישחוט בה חטאת עיי"ש, אכן בס' תקון משה אות ז' דחה תירוצו וכתב דפלא גדול על הגאון הנ"ל בעל שו"ת מהרי"א דלא דחה גוף קושיות השואל בפשיטות דדוקא חולין מותר לשחוט בסכין של עכו"ם משום דהוי מקלקל אבל למצוה ובפרט לגבוה קיי"ל דמאיס וכנ"ל ושפיר גנזו כל הכלים. אף הסכינים כפי ההילכתא כרבי דבכלים קנסי, וכהא דיעקב אבינו וכנ"ל. ולפי"ז מיושב שפיר קושיות זקיני המהר"ם לובלין והב"ח ז"ל כיון דמבואר בקרא דכל הכלים אשר הזניח המלך אחז וכו' היכנו והקדשנו א"כ גם סכיניהם בכלל א"כ בודאי הפירוש בקרא דהיכנו שגנזנום והקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם והיינו משום דקנסו בכלים משום דמאיסי ושפיר ניחא דגם בכלים כסכינים הדין כן משום דקנסו בכלים ואף דמותר לשחוט היינו דוקא חולין ולא לגבוה אבל אי נימא כפי' המקשה דמפרש הקרא היכנו דאטבלינהו הקדשנו דאקדישננהו וא"כ לית ליה הסברא דבכלים קנסו משום דמאיסי וליכא שום נפקותא בין חולין לגבוה דכיון דאאארש"ש א"כ מותר גם לגבוה א"כ יקשה למה הוצרכו לאטבלינהו ולאקדישנהו לכל הכלים וגם סכינים בכלל כפירש"י מטומאת עכו"ם וחזרו ומשחום בשמן המשחה הא עכ"פ בהסכינים מותר לשחוט בלי כל קידוש מחדש כמו בחולין דהא לית ליה הסברא דקנסו בכלים משום דמאיסי, ולכך אמר רבי ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבידתי דפשטא דקרא כרבי כנ"ל: ולפי"ז מיושב לי מה דיש לדקדק לכאורה למאי דס"ד לר' יוסי בן שאול דפי' הקרא היכנום טבילה א"כ מאי קמבעי' ליה תיפוק לי' מהתם ומה התם דאיסור ע"ז והכהנים אסורים מדינא ומ"מ הכלים מותרים מכ"ש בית חוניו דכלים מותרים דכהנים גופייהו אין איסורם אלא משום קנסא, ומה גם דמקרא מפורש הקדשנו ואקדישננהו, ואף דיש לומר דלר' יוסי בן