בית יחזקאל (מיכלסון) פב

איתיביה כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו היכנו והקדשנו מאי לאו היכנו דאטבלינהו הקדשנו דאקדשיננהו א"ל ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבידתי היכנו שגנזנום והקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם וכו' עיי"ש וכ' זקיני הגאון רבן של כל ישראל במהר"ם לובלין ויש לדקדק מיהא כך דיכול לשנויי ולפרש קרא הכי שלא יקשה עליו מ"מ אינו מוכרח שלא יתפרש כפשוטו כמו שס"ד דמקשה דהכננום היינו דאטבלינהו וא"כ אין מן המקרא הזה ראיה מוכרחת לאיסור שאמר עליו ומקרא היה בידינו ושכחנוהו ואמר שעתה החזיר לו אבידתו וצ"ל דלשון הכננום לא משמע ליה לשון טבילה אלא לשון גניזה וק"ל עכ"ל ועיין בזה לזקיני הגאון רשכבה"ג בהגהות הב"ח ז"ל שעמד ג"כ בזה ועיין בס' תורת חיים שם: **(ב)** הן אמת דאמרתי לתרץ קושיות זקיניי המהר"ם והב"ח ז"ל עפ"י מה שתמה בהגהות הרש"ש ברש"י ד"ה והקדשנום שחזרו ומשחום בשמן המשחה והוא תמוה דהלא מבואר בש"ס סנהדרין דט"ז ע"ב ובשבועות דט"ו ע"א דאותם במשיחה ולא לדורות במשיחה והניח בצ"ע, וא"כ י"ל דמשום קושיא זו אמר רבי שהחזרת לי אבידתי דע"כ הכוונה שהקדשנו אחרים תחתיהם, דאי נימא כר' יוסי בן שאול דהכונה הקדשנו דאקדישננהו וכפירש"י בשמן המשחה הא לדורות בשירות. שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' ל"ז שמביא בשם רבו הגאון ר"נ אדלער שהקשה כן על רש"י דלדורות לא היה במשיחה והחת"ס תי' באמת עפי"ז דהיינו החזרת אבידה שאמר רבי וששתי ת"ל הן אמת דראיתי בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' כ"ט שמביא בשם הג"מ אברהם. גלאזנר. אבד"ק קלויזענבורג לדחות תי' הגאון ח"ס ז"ל דעדיין מנ"ל לרבי לחלוק על ר"י בן שאול ולפרש הקדשנו אחרים תחתיהם קאמר קרא דלמא באמת כר"י ב"ש והקדשנו באמת בשירות קאמר קרא אבל הגאון מהרי"א מתרץ דברי הח"ס הנ"ל דמשמע מפסוקים בד"ה ב' כ"ט דוקדשנו לא בשירות עבודה דהרי עדיין לא עבדו אז שום עבודה עיי"ש א"כ מיושב שפיר החזרת אבידה דרבי אבל עיקר קושיות הגאון ר"נ אדלער יש ליישב עפימש"כ בתוס' מנחות דנ"ז ע"ב בד"ה ר' יאשיה וכו' דר"ע בלבד הוא דס"ד האי דרשא דאותם במשיחה ולדורות בעבודה אבל ר' יונתן ור' יאשיה פליגי וס"ל למעט מדת יבש אתי והרמב"ם פסק דלא כר"ע ועיין במשל"מ פ"א מכלי המקדש א"כ א"ש פי' רש"י אליבא דהלכתא: אכן י"ל לדעתי דהנה איתא ברמב"ן עה"ת (פ' וישלח ל"ה ד') ד"ה ויטמון אותם יעקב וז"ל ע"ג ומשמשיה אינן מן הנקברים אבל צריך שיהא מפרר וזורה לרוח או מטיל לים והנראה אלי כי בני יעקב לא לקחו ע"ג ומשמשיה משכם עד שנתבטלה והותרה להם שהעו"ג מבטל ע"ז בעל כרחו והנה הוא מותרת להם אבל יעקב ציוה להסיר אותה לטהרת הקודש שיהי' ראוים לעבוד את השם ולהקריב לפניו קרבן כאשר צוה להם בטבילה וחלוף הבגדים והיה די להם בקבורה ולכן טמן אותם תחת האלה במקום שלא יעבד בו ולא יזרע עכ"ל, ומקשים האחרונים מהא דש"ס ע"ז דנ"ב ע"ב דקאמר לימא מסייע ליה מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששיקצו אנשי עכו"ם וא"ר ששת ששיקצו לעכו"ם אמר רב פפא התם קרא אשכח ודרש דכתי' ובאו בה פריצים וחיללוה אמרי היכי נעביד ניתברינהו אבנים שלימות אמר רחמנא וכו' עיי"ש הרי דאי לאו שלימות בעי' וכתיב ולא תניף וכו' היו בונים בהם המזבח על ידי ביטול הנכרים בע"כ להקריב קדושה עצמו עליו וגם לדידהו היו מותרים אי לאו דלאו אורח ארעא וכו' ולא משני הש"ס דמשום מעלה לטה"ק גנזום וה"נ יעקב אבינו למה גנזם מטעם זה וצ"ע על הרמב"ן ז"ל, ועי' בזה בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' כ"ט אכן יש לומר פשוט דלק"מ דהש"ס התם הרי קאי אי סבירא לן כר'