בית יחזקאל (מיכלסון) עט

שכ' וז"ל חצים נקבות שראשיהן נקובין ליכנס בהם זכרות הברזל פסולין לסיכוך שכל כלי עץ שיש לה בית קיבול ראוי לקבל טומאה ואע"פ שאות' קיבול עתיד להתמלאו' בזכרות הברזל עד שלא מלאוהו הרי הוא ככל כלי קיבול וכו' עכ"ל בשם הריא"ז הרי דדייק בלשונו משום דעדן לא מלאוהו הוי בית קיבול וכ"כ רבינו חננאל בפי' למס' סוכה דף י"ב בש"ס ד' ווילנא וז"ל אבל אם חקוקים והן נכנסין בהם כיון שיש להם חלל כדי ליכנס בו החץ ולמלאותו עכשיו כיון שיש בו ב"ק חשובים ככלים ומקבלים טומא' עכ"ל הרי שכ' עכשיו כיון שיש בו ב"ק היינו שלא נתמלא עדיין ולפי"ז מיושב גם שי' הרמב"ם דבפ"ה מסוכה מיירי שלא נתמלאו לכך חשיב ב"ק אבל שם בפ"ב דכלים שכ' ב"ק העשוי למלאות אינו ב"ק כיצד בקעת של עץ שחוקקין בה ב"ק ותוקעין בה הסדין של ברזל ע"ש דמיירי כשכבר תוקעין בה הסדין אז אינו ב"ק שוב ראיתי שכן חידשו האחרונים עי' מלא הרועים מערכת אות ק' ושו"מ מהד"ג ח"א סי' ס"ה ות"ל כוונתי לדבריהם והראיתי שכן דעת רבותינו הקדמונים ועי' בסד"ט דקכ"ח ע"ב שמיישב בסברא הא דאיתא במס' כלים פ"ב מ"ח ובית שקעו של נר מטמא באויר (ועיי"ש בתפא"י שכ' דאף דהו"ל ב"ק העל"מ להא דאיתא בתוספתא כלים פ"ב מ"ב נר טהורה היינו שכבר נתמלא הב"ק בהנר ולכך לא שמי' ב"ק ושם בבית ששקעו של נר מטמא באויר דמיירי במנורה של חרס וע"כ מיירי בשעה שאין הנר ממולא בבית שקועו דכשממולא איך יכול לטמא הא כ"ת א"י לקבל טומאה מגבו עיי"ש, והנה בסברא זאת נלע"ד ליישב גם קו' תוס' סוכה על שי' רש"י בסנהדרין דף, ס"ח ע"א גבי כדור ואימוס דפי' רש"י דנחלקו ר"א וחכמים בסדר דחכ"א אין מקבלין טומאה לפי שכלי עור אין מקב"ט אא"כ יש לו ב"ק דאיתקש לשק והאי הואיל וקיבולו נעשה למלאות לא שמי' ב"ק ורא"א מקב"ט דשמי' ב"ק ולפירושו אתיא מסקנא דשמעתא כר"א ור"א שמותי הוא עיי"ש אכן להנ"ל ניחא דבאמת כאן אתיא אף לחכמים דהא דוקא שם סוברים חכמים דאין מקבל טומאה ולא חשיב ב"ק משום דכבר נתמלא אבל כאן גם חכמים מודה דשמי' ב"ק כיון דלא נתמלא עוד כנ"ל אבל ר"א חולק דגם כשכבר נתמלא שמי' ב"ק: איברא ראיתי במלא הרועים מערכת ק' שהקשה על סברא זו דאי נימא דר"א סובר דשמי' בית קיבול אף בשעה שהיא ממולא א"כ בשבת דף נ"ב ע"א דשאל תלמוד אחד לר"א דמק' הגמ' ודאצבע דא ודא אחת היא והתנן הוא של מתכת וכו' טמא הוא אלמוג וחותמה של מתכות טהור ומאי קושיא דהא הא דטהור בהוא של אלמוג הוא משום דקיבול העשוי למלאות לא שמי' קיבול כמ"ש התוס' וכמ"ש לעיל דבשעה שהיא ממולא נקטינן דל"ש ב"ק לדידן אבל ר"א לשיטתו דס"ל דאפילו בשעה שממולא חשיב קיבול בההוא דכדור לפירש"י וא"כ שפיר קאמר דאין חילוק בין טבעת לטבעת דקיבול העל"מ שמי' קיבול ומה מקשה הש"ס וצ"ע עכ"ל אכן לענ"ד דלק"מ דהא שם שאל התלמוד את ר"א שמעתי שמחלקים ול"א שמעתי ממך משמע דשמע על החכמים שמחלקים ושפיר מקשה הגמ' ואף דלר"א לשיטתו גם בהוא של אלמוג וחותמה של מתכת טמא מ"מ לא הי' לו לומר שמא לא שמעת אלא לענין שבת דאי לענין טומאה דא ודא אחת היא שמא התלמוד חולק גם לענין טומאה מחכמים דפליגי על ר"א וסוברים דב"ק העל"מ ל"ש ב"ק באם הוא ממי' והתלמוד באמת אמר שמעתי שמחלקים והיינו אחרים: ועוד יש ליישב עפ"י הגאבד"ק קוטנא שהזכרתי לעיל דשל אלמוג הוי כגולמי כלי אשכרוע ועצם דטהורים א"כ באמת אף לר"א דסובר ב"ק העל"מ שמי' קיבול אף כשהיא ממולא לשיטת רש"י בסנהדרין אבל כאן טהור מצד שהוא של ים או מצד גולמי כלי דהא ממנ"פ אם נחשוב אליבי' דר"א כב"ק וכאלו החותם של מתכת