בית יחזקאל (מיכלסון) עו

לידי"נ הגאבד"ק פאקש שי' ליישב הא שדקדקו במפורשים בלשון הגמ' הא לא תיהוי תיובתא דהול"ל אי אמרת בשלמא בקינסא אסור שמואל ניחא לכך פי' דכונת הגמ' היא דאע"ג דלא דמי לגמרי לקינסא דבקינסא איכא ביזוי דאינה הוא עצמה המצוה א"כ איכא ודאי בזיון אבל המעות הם עצמן המצוה עליהם מחללין המעשר ובאמת כעין זאת הקשה הס' זרע ברוך שהזכרתי לעיל משו"ה אמרו לא תיהוי תיובתא כלומר ניחותא ודאי ליכא דמ"מ לא שייך בזיון אבל מ"מ לא הוי תיובתא אלא קושי' מעט עיי"ש ולפי"ז הרמב"ם ז"ל מוקי שיהי' ניחא שפיר בלי שום קושית כל שהוא ולכך קאמר דבמע"ש יש גזירה שמא לא יכוין משקלותיו א"כ כמו דבקינסא דאינה הוא עצמה המצוה וסופו אינו נשאר בקדושה כן יוכל להיות גם במע"ש ודוקא קודם שחידש הגמ' האי גזירה שפיר קאמר הא לא תיהוי תיובתא היינו אף דלא ניחא שפיר מ"מ אין לעשות תיובתא בשביל זה ואדרבה התוספתא דמע"ש מחדש דגם במע"ש שהיא גופה נשאר בקדושה עכ"ז אסור והוי כ"ש להא דשמואל דאוסר בקינסא שלא ישאר הקינסא בקדושה אבל אחר דחידש הגמ' הא דגזירה שמא לא יכוין משקלותיו א"כ ניחא שפיר שיהי' דומה ממש עם כל וכל להא דשמואל בקינסא דהאיסור הוא במע"ש משום דשמא מפיק להו לחולין והבן ועוד הארכתי בזה ת"ל ומרוב טרדותי וכאבי ל"ע אסיים: הנני ידידו שארו אוה"נ סימן ג בעזה"י ג' ואתחנן תרנ"ו פלונסק: לכבוד ידידי הרב המאוה"ג וכו' מו"ה אברהם נ"י גאלדשלאק אבד"ק מישעניץ. אחדשכ"ת מה שכ' בקושית הגאון רי"פ זי"ע בגליון הש"ס סוכה דף י"ב ע"ב אר"י א"ר סככה בחולין זכרים כשירה פשיטא וכו' מה דתימא בית קיבל העשוי למלאות לא שמיה בית קיבול קמ"ל והקשה מהא דאיתא בשבת (דף נ"ב ע"ב) והא דתנן טבעת של מתכת וחותמה של אלמוג טמאה הי' של אלמוג וחותמה של מתכת טהורה והק' בתוס' וא"ת והא יש בה בית קיבול מקום מושב החותם וי"ל דאין זה בית קיבול דאמרינן בית קיבל העשוי למלאות לא שמי' ב"ק עכ"ל והוא נגד הגמ' דסוכה הנ"ל עכ"ל ולקחתי לי מעט מועד להשיבו: הנה קו' זו נודעת והובא גם בגליון הש"ס שם מהגרע"א ובקרבן עדה ירושלמי שבת וכקושי' זו הקשה בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ל"ג על הרמב"ם בפ"ה מה' סוכה הל' ה' סככה בחולין זכרים וכו' בנקבות פסולה אע"פ שהוא עשוי למלאות בברזל בית קיבול הוא ובפ"ב מהל' כלים כ' להיפך וז"ל בי"ק העשוי למלאות אינו בי"ק כיצד בקעת של עץ שחוקקין בה בית קיבול ותוקע בה הסדין של ברזל אינו מקבלת טומאה שאעפ"י שיש בה ב"ק לא נעשה אלא למלאות עכ"ל הרי דפסק בהדיא דב"ק העשוי למלאות אינו מקבל טומאה עיי"ש והנה ראיתי להגאון מקוטנא ז"ל הובא בס' סדרי טהרות פ' י"ג דכלים דף קל"ד שתי' קו' הגרי"פ דהנה הא דפירש"י דטבעת של אלמוג וחותמה של מתכות טהור משום דפשוטי כלי עץ הוא ולכאורה הא בלא"ה מין אלמוגים הוא גדל בים וקי"ל כל שבים טהור עי' כלים פי"ז מי"ג וכתב הרמב"ם דהעושה מעצמות חיות שבים טהור לפי שלא חייב משם טומאה על דבר מיימי ואע"פ שמלשון זה הי' אפשר לומר דוקא מחיות ודגים אבל ממ"ש אח"כ מקור לזה מהא דספרא מה בגד מין הגדל בארץ אף עור מין הגדל בארץ נראה דכל שאינו גדל בארץ אינו מקבל טומאה ואפשר דהוצרך רש"י משום פשוטי כלי עץ דהא קיי"ל דהעושה כלים ממה שגדל בים וחבר מן