בית יחזקאל (מיכלסון) עג

זית גם ביום הראשון שוב הוי תערובת שמן זית וכשר למנורה דדי בשמן זית קצת כנ"ל: אכן כ"ז ניחא לשיטת הרמב"ם ז"ל אבל לשיטת רש"י ז"ל דתערובת שמן דולק יפה ורבה דאוסר הוא משום גזירה דידליק בעיניהו א"כ אין לאוקמא הא דרמב"ח בהא דשמן זית דהא כיון דדולק א"כ ל"ה התנא בברייתא דרמב"ח אוסר גם מקרא דלהעלות נר תמיד שתהא שלהבת דהא לא בעינן בזה תיקון והטייה כיון דדולק יפה א"ו דמיירי דכל השמן הי' משמנים הפסולים ואי משום קושי' הפנ"י והצל"ח דבעינן שמן זית ע"ז נהי' מוכרחין לתרץ כהפנ"י או כפי' האגודות איזוב וא"כ לא איפשטא לי האידנא דדי במנורה בקצת שמן זית וא"כ שוב קשה דגם אם נתוסף ברכה על הנשאר ביום ראשון אכתי הוי האי הוספה שמן היורד משמים ואינו שמן זית: איברא יש לתרץ תירוצו דמעכ"ת כעין שראיתי בתשו' עזרת יהודה סי' י"ז שתירץ קושי' הב"י לפ"מ דאיתא בתעני' דאין נהנין ממע"נ ומצינו במד"ר פ' לך בענין הרכוש שהציל אאעה"ש וכו' דמעשה נסים אסור בהנאה מ"מ קיי"ל דכתיתי מכת"ש ונ"ח צריך שיעור וא"כ לפי"ז גם בהנס שמצאו הפך ונתהווה בו בדרך נס שמן כמ"ש ולזה י"ל עפ"י דקיי"ל ביו"ד סי' קי"א מהש"ס יבמות דבאיסור דרבנן אמרי' שאני אומר ותלינן לקולא וא"כ הא דמע"נ אסור בהנאה הוא רק מדרבנן ולפי"ז י"ל דבלילה הראשונה עוד קודם הדלקה נעשה נס ונתרבה השמן בהפך וא"כ הא בלילה הראשונה ודאי דמותר להדליק ולמחר ג"כ מותר הי' דתלינן שוב שמאתמול נדלק השמן מכח הנס הרבוי והתוספת ועכשיו הוא דולק השמן דמעיקרא שהי' מכבר שהיא ההיתר בהנאה וכן בכל לילה ולילה יש לתלות דמאתמול נדלק השמן הנס ולכך היה מותר לנו להדליק המנורה בכל הח' ימים וא"כ ממילא מיושב קושי' הב"י משום דע"כ הנס נעשה תיכף בלילה הראשונה קודם ההדלקה דאם לא הי' נעשה כך לא הי' אפשר להדליק בשאר הימים עכ"ל ולפי"ז הוא כמו תירוצו של הטו"ז ז"ל רק בלא הקדמת הזוה"ק רק דתירוצו נאמר רק באיסור הנאה דמע"נ דהוא רק מדרבנן כנ"ל הן אמת דיש לדבר בזה דמע"נ ממש"כ בס' יד דוד בסוף תענית דברבים דאין שייך דמנכין מזכיותיהם ליכא איסורא רק ראוי להתרחק היכא דאפשר ועיין בס' מדבר קדמות מערכת מ' אות ג' בהא דאכלו מן ועיין בסנהדרין דף ל"ט ע"ב בעובדא דנחיתו תרי אטמתא לר"ש בן חלפתא וכו' ושאל בבי מדרשא אי טהור או טמא משמע דבעי לאכלה וכ' המפרשים דהא דהותר לו מע"נ משום דשאל על שעת הדחק והבן אכן גוף סברתו דמעכ"ת דשמן היורד מן השמים אינו שמן זית לכאורה יש לסתור מהא דמבואר בתרגום יהונתן ב"ע פ' ויקהל (ל"ה. כ"ז כ"ח.) בפסוק והנשיאים הביאו את אבני השהם וכו' ואת השמן למאור וכו' ותרגומו ותייבין ענני שמיא ואזלין לג"ע ונסבין מתמן ית בושמיא בחירא וית משחא דזיתא לאנהרותא וכו' עיי"ש ובש"ס יומא דף ע"ה ע"א ובס' כסא רחמים באבדר"נ פי"א הרי דשמן זית מג"ע כשר למנורה וגם מבואר בש"ס מנחות דף ס"ט ע"ב בעי ר"ז חיטין שירדו בעבים מהו למאי אי למנחות אמאי לא אלא לשתי הלחם מאי ממושבותיכם אמר רחמנא לאפוקי דחו"ל דלאו אבל דעבים שפיר דמי או דילמא וכו' ואפילו דעבים נמי לא ומי איכא כה"ג אין כעדי טעייא נחותא ליה רום כיזבא חיטי בתלתא פרסי ובתוס' שם ד"ה חיטין שירדו בעבים פי' בקונטרס ששתו באוקיינוס ובלעו ספינה מלאה חיטין וקשה לר"ת דאי מחוץ לארץ וכי הותרו לשתי הלחם בשביל שהיו בעבים מ"מ ממושבותיכם בעינן וליכא ואי מא"י וכי נאסרין הן ע"י כך אלא נראה לי דע"י נס ירדו כי הנהו אטמתא דסנהדרין דנ"ט עכ"ל הרי דהותר למקדש והבן: