בית יחזקאל (מיכלסון) סג

לטעם דאמר ביבמות דף ע"ב ע"א דלא נשבה רוח צפונית כי היכי דלא נבדור ענני כבוד א"כ מה גנותן של ישראל. וגם מה שהקשה א"כ למה עשו פסח ראשון [היינו דבשלמא לתירץ ראשון בתוס' שתי' דהי' עפ"י הדיבור אבל לתי' שני דהיו ערלים א"כ מיושב רק על הא דעשו פסח בימי יהושיע דאז כבר מלו א"ע אבל בשנה שניה למה עשו פסח] ומביא בשם הגאון בפני יהושיע שמתרץ דבשנה שניה מלו בניהם שעדיין לא הי' נזופים אך זה אינו לפי הטעם השני שאמרו ביבמות שם שלא נשבה רוח צפונית כי היכא דלא נבדור ענני כבוד א"כ זה הטעם שייך אפילו קודם חטא מרגלים עיי"ש אכן להנ"ל ניחא כיון דהספרי הוא אליבא דר"ע ומבואר בש"ס סוכה דף י"א דר"ע סובר סוכות ממש עשו להם א"כ לשיטתו ע"כ הטעם דלא נשבה רוח צפונית משום דנזופין הי' א"כ בשנה שניה קודם חטא מרגלים אכתי מלו בניהם ועצמן דנשבה רוח צפונית עוד [ויש להאריך בזה בגירסת הת"כ דר"ע סובר ענני כבוד היה וגם יש לדבר בזה בשיטת ר"א בסוכה שם ועיין גירסת הרוקח הובא בקיצור ש"ע סי' קל"ה בישוב שיטת הטור שמביא הא דענני כבוד ועיין בס' עדות ביהוסף דרוש ה' ודרוש א'] ועיין בס' אור חדש פסחים ד"ג ע"ב לענין קושית הגאון בעל שאגת אריה על תי' התוס' שמי שאין לו קרקע פטור מלעשות את הפסח א"כ קשה איך עשו פסח במדבר הלא לא היה להם קרקע וא"ל דא"י מוחזקת היא אכתי קשה למ"ד בסוכה דכ"ה ע"ב דהטמאים הי' מישאל ואלצפן הלא המה פטורין מפסח לגמרי כיון דהי' לוים ולא נטלו חלק בארץ ולמה עשו פ"ש ולכאורה עלה בדעתי דהאי תנא דס"ל מו"א היו ס"ל דפסח מדבר נעשה עפ"י הדיבור כתי' התוס' בקידושין וכו' אבל ז"א דהא ר"ע הוא דאמר מישאל ואלצפן הי' ואיהו גופיה ס"ל מושבות בכ"מ שאתם יושבין משמע וכו' עיי"ש. ולדברינו הנ"ל ניחא די"ל דר"ע סובר באמת דמי שאין לו קרקע חייב בפסח רק ר' יהודה בן בתירה לא עלה לרגל משום שלא היה לו קרקע היינו לפי שכתבתי לעיל דבני בתירה דנתעלמה להם אי פסח דוחה שבת היינו משום דסברו כמכילתא דפסח מדבר היה עפ"י הדיבור א"כ אין ראי' מהא דלא היה להם קרקע כיון דעפ"י הדיבור היתה כנ"ל ועיין בפנים יפות ריש נצבים לזקיני הגה"ק ז"ל: **(ט)** איברא דיש ליישב קושיות התוס' פסחים דף ס"ח הנ"ל דמנ"ל לר"א דמכשירין דוחה שבת עפ"י הקושית העולם שהבאתי דנילף דדוחה פסח שבת מהא דעשו פסח במדבר בע"פ שחל בשבת. אכן י"ל עפמש"כ לעיל דר"ע ור' ישמעאל פליגי אי עשה דוחה תרי לאווין בהא דש"ס נזיר דף מ"ח ע"ב א"כ יש לעיין אם חל ע"פ בשבת והציבור טמאין אי עושין פסח בטומאה דאע"ג דילפינין מקרא דפסח דוחה שבת וטומאה דילמא דוקא כל תד באפי' נפשי' אבל אם איכא תרי לאוין בהדי הדדי לא דחו וכבר נס נסתפק בזה בס' זכרון יעקב שם וזה תלי' בש"ס נזיר הנ"ל דלר"ע דבעי' קרא יתירא לכה"ג והוא נזיר א"כ בעינין גם בפסח קרא יתירא לשבת וטומאה אבל לר' ישמעאל דסובר מה לי חד לאו מה לי תרי לאוין א"כ גם בפסח דחה שבת וטומאה כמו אם אירעו כל חד באפי נפשיה וממילא מיושב קושית העולם די"ל דדעת תנא דספרי כר"ע א"כ לא קשיא דליכתוב חד במועדו אטומאה ודחיית שבת נילף מפסח מדבר דהקריבו בע"פ שחל בשבת דהא י"ל דאיצטרך הקרא במועדו דדוחה אם אירע טומאה ושבת בהדי הדדי אבל התנא דמכילתא דסובר דפסח מדבר היה עפ"י הדיבור וא"כ שוב לא קשה קושיות העולם דנילף מפסח מדבר דהא י"ל דשאני התם דעפ"י הדיבור היה כנ"ל א"כ ממילא דבעינן במועדו לענין שבת ואי לענין שבת וטומאה בהדי הדדי זה אינו דהא המכילתא הוא ר' ישמעאל והוא לשיטתו קאמר בנזיר שם דמה לי חד לאו ומה לי