בית יחזקאל (מיכלסון) סב

במדבר שהרי ערל אסור באכילתו מ"מ כיון שעינותיהם הם שגרמו שלא נשבה להם רוח צפונית וכו' היינו גנותן והברייתא של המכילתא סוברת כאידך תנא דבי' ר' ישמעאל הואיל ונאמרה ביאה בתורה סתם וכו' אף כל לאחר ירושה וישיבה ומה שהקריבו פסח במדבר בשנה השנית היינו עפ"י הדיבור וכו' עיי"ש והנה כ' בס' אור חדש פסחים דף ג' ע"ב ליישב קושית העולם בהא דפסחים דס"ו דנתעלמה לבני בתירה אם פסח דוחה שבת ותיפוק ליה דפסח דוחה שבת דהא פסח מדבר היה חל ע"פ בשבת לפי מה דאיתא בשבת דף פ"ו עשר עטרות נטלו בו ביום וקחשיב ראשון למעשה בראשית הרי חל ר"ח ניסן ביום א' וערב פסח בשבת וחזינין דעשו פסח ומה היו בני בתירה מסופקים ותירץ דב"ב ס"ל מושב לאחר ירושה וישיבה משמע ובני חו"ל פטורים מפסח וע"כ תירצו כתירץ קמא שבתוס' קידושין דפסח מדבר שעשו היה עפ"י הדיבור א"כ אין למילף כלל מפסח מדבר די"ל עפ"י הדיבור שאני כדמשני הש"ס ריש חולין עיי"ש באריכות א"כ זאת דוקא לדעת המכילתא דפסח מדבר היה עפ"י הדיבור אבל לדעת הספרי שפיר יש למילף מפסח מדבר דדוחה שבת כקושית העולם הנ"ל וממילא מיושב הכל דלכך לא יליף מתמיד ומילה מבינייהו לענין דחיית שבת דאיכא למיפרך מה להנך דבשעת דחיית השבת נעשי' מצותו משא"כ פסח דעיקר מצותו באכילתו בלילה כמש"כ בתוס' פסחים דף ס"ח הנ"ל וגם הש"ס דלעיל ס"ל כתנא דמכילתא דבשנה שניה עפ"י הדיבור היה ולהכי לא ידעו בני בתירה אם דוחה שבת עד שהיה הלל מייתי קרא דדחי אבל ר' אליעזר ס"ל כהספרי דלאו עפ"י הדיבור היה וכאשר באמת סובר ר"א מושב בכל מקום שאתם יושבין. וכן משמע גם אליבא דר"ע דסובר בקידושין מושב בכל מקום שאתם יושבים ולכן גם הספרי דהוא מדברי ר"ש אליבא דר"ע כדאיתא בסנהדרין דף פ"ו סובר דלא היה עפ"י הדיבור רק בתורת חיוב ועיין לזקיני המקנה מה שכ' דר' ישמעאל ור"ע לשיטתייהו בהא דחולין דט"ז אי הותר להם בשר תאוה דפח"ח והבן וס"ל לר"א דמועדו משמעות הוא (דאי ג"ש הוא לא מיותר דג"ש איצטרך לטומאה בתמיד דניליף מפסח ואי משום למ"ל קרא עולת שבת בשבתו על עולת התמיד דזה אינו מיותר דהכי כתי' בכל המוספין ודו"ק) וכיון דס"ל דמועדו משמעות הוא ואידך במועדו כתי' אטומאה א"כ קשה למ"ל במועדו אדחיית שבת כיון דס"ל דבגנות ישראל הכתוב מדבר וא"כ קשה קושיות העולם אע"כ דודאי מילת במועדו לענין דחיית שבת לאו לענין שחיטת פסח איצטרך רק אמכשירין והוי כתרי קראי כמו גבי מילה ומיושב קושיות העולם לכל הדיעות ומיושב שני קושיות התוס' בפסחים הנ"ל אתר כותבי מצאתי רמז וקצת מדברי אלה בס' זכרון יעקב פ' בהעלותך ועיין במלבי"ם במכילתא בא י"ב למ"ד: **(ז)** היוצא מדברינו דר' אליעזר לא יוכל לתרץ כתי' הראשון בתוס' דביאה לאחר ירושה וישיבה ופסח אחד היה עפ"י הדיבור במדבר וגם תירץ השני ליתא לר"א כיון דסובר דמילת זכריו אין מעכבתו מלאכול בפסח. ולכן נלענ"ד דמוכרחין אנו לומר בכונת התוס' שכ' משום דרובן ערלים לא משום מילת זכריו דמעכבת רק משום דהם בעצמם היו ערלים ואי משום קושיות זקיני המקנה דמולים הי' כל העם היוצאים ממצרים ע"ז מוכרחין אנו כשני פירושים שכ' זקיני במקנה שם בכונת התוס' או משום דיוצאי מצרים הי' פטורים כיון דהחיוב עשה מצוה זו שבשבילה תכנוס לארץ וכיון שנגזור על יוצאי מצרים שלא יכנסו לארץ כבר הי' פטורים מפסח ובניהם שהי' ראוים לכנוס לארץ לא עשו פסח משום שהי' רובם ערלים או משום דגם יוצאי מצרים היו ערלים כיון דהיה רק מילה בלא פריעה והמל ולא פרע כאלו לא מל: **(ח)** ולדברינו הנ"ל מיושב לי מה שהקשה זקיני במקנה