בית יחזקאל (מיכלסון) סא

לבעלים מלאכול בפסח וכ"כ המהרי"ט וסברו התוס' בקידושין כאן דלא כמו שכ' ביבמות דף ע"ב ע"א הנ"ל דאין מילת זכריו מעכבתם במדבר משום דהיו אנוסים וס"ל כאן כיון דאין העיכוב בגופו של הבן רק שיראים למולו מקרי ראוי למול ומעכבתו לאביו שוב ראיתי שכתבו בתוספי הרא"ש ביבמות דף ע"ב וז"ל וי"ל שלא עשו אלא אחד כתקנו כלומר בשביל שהיו בניהם ערלים אע"ג דאינה מעכבת מ"מ לא היה ממש כתקנו ולפי"ז אפשר דדברי התוס' כאן בקידושין וביבמות עולין כאחד עכת"ד אכן אם אמנם דמתרץ דברי הרמב"ן והרא"ם ז"ל דשפיר מעכבתם ולא מיקרי אונס וכן ראיתי בס' שובע שמחות בקידושין שמתרץ שיטת הרמב"ן ז"ל דשפיר מעכבתו ולא מיקרי אונס. דדוקא באם חלה הילד שהסכנה בגוף הולד למולו ולאו בר אהולא הוא אז אינו מעכבתו מלעשות פסח משא"כ בולד בריא ואין עתה הסכנה לפנינו אלא מפני חשש סכנה שיוכל לבוא אחר המילה דלא נשיב רוח צפונית שפיר מעכבתו ומביא שם ראי' לסברא זאת גם האריך שם דיש לומר דלאו שפיר עבדו דהו"ל לבטוח בשם ה' דשומר מצוה לא ידע דבר רע וכמו דאין שופכין מים שלנו מפני תקופה עיי"ש דבריו כי נעמו אבל במה שמפרש דכונת התוס' כהרמב"ן והרא"ם ז"ל דמשום מילת זכריו אכתי יקשה דהא ניחא לר"י דס"ל מילת זכריו מעכב את הבעלים מלאכול בפסח אבל לר"א במכילתא שהביאו בתוס' יבמות דף ע' ע"ב ד"ה אי מה פסח דלגירסת' מהר"ם לובלין לר"א אין מילת זכריו מעכב מלאכול בפסח א"כ קשה לר"א למה לא עשו פסח במדבר. איברא דבס' אמרי בינה רמז לקושיא זו ומתרץ דלר"א ננקוט טעם הראשון בתוס' דביאה היינו לאחר ירושה וישיבה ופסח הראשון היה עפ"י הדיבור עיי"ש אבל לפענ"ד זה אינו דהא ר"א סובר חדש נוהג בחו"ל וסובר דמושב היינו בכל מקום שאתם יושבים משמע דחולק גם על התנא דבי' ר' ישמעאל דסובר ביאה לאחר ירושה וישיבה וא"כ לכאורה ליכא טעמא אליבא דר' אליעזר למה לא עשו פסחים במדבר דתרי תירוצים שבתוס' אינם אליבא דר"א כאשר כתבתי: **(ו)** ועוד נ"ל ראי' דר' אליעזר לא יתרץ משום דביאה לאחר ירושה וישיבה ופסח ראשון הי' עפ"י הדיבור כאשר אבאר דהנה בתוס' פסחים דף. ס"ח ע"ב ד"ה ומה שחיטה איתא ותימא לר"י מכשירי פסח מנא ליה לרבי אליעזר דדחו שבת דהא גבי מילה מצריך תרי קראי וכי תימא דגמר מסוכה ולולב ומצה ושופר ועומר ושתי הלחם דמוכח החם (שבת דקל"ב) דדחו מכשיריהם שבת הא איכא למיפרך דמה להנך שכן בשעת דחייתו מיד יכול לקיים מצוותן אבל פסח אינו נאכל אלא בלילה וכו' עיי"ש אכן י"ל דהא בתוס' פסחים דף ס"ו ע"א הקשו נילף מתמיד ומילה או משתי הלחם מבינייהו דדחי שבת והניחו בקושיא לכן י"ל דחדא מתורצת בחברתה דהנה הרא"ם ז"ל בפ' בהעלותך (ט' א') כ' בהא דכ' רש"י מהספרי למה לא פתח בזו מפני שהיא גנותן של ישראל וכו', וז"ל אבל במכילתא פ' בא בפסוק והיה כי תבואו אל הארץ וכו' תלה הכתוב עבודה זו בביאתם לארץ שלא נתחייבו במדבר אלא פסח אחד בלבד שעשו בשנה השניה על פי הדיבור והביא גם רש"י ז"ל בפירושו שם ומשמע שאין זה מחמת עצלותן אלא מחמת שלא נתחייבו בו אלא אחר ביאתן לארץ ואף זה לא נעשה אלא עפ"י הדיבור ושמא י"ל שהברייתות הללו חולקות זו על זו שהברייתא של הספרי סוברת שנתחייבו ישראל במצוה זו אפי' במדבר וקרא דוהיה כי תבואו אל הארץ מפרשים כהאי תנא דאמר דביאה הכתוב גבי תפילין הוא לומר עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ וה"נ עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ ומה שלא עשו פסח במדבר אלא בשנה השנית בלבד אינו אלא מחמת עצלות אע"פ שהי' רובן ערלים וכו' וא"כ לא הי' חוטאין במה שלא עשו פסח