בית יחזקאל (מיכלסון) נח

טבל וז"ל עוד י"ל באופן אחר והוא די"ל דטבל אית בי' ג"כ עשה דהפרשת תרומות ומעשרות א"כ כשאוכל הטבל מבטל מצות עשה זו והוי לי' עשה ול"ת דקיי"ל אין עשה דוחה ל"ת ועשה שפיר הו"ל מצהב"ע, ולפי"ז י"ל דטעמא דר"ש הוא כמש"כ התוס' לקמן בשמעתין בד"ה, וה"ה וכו' דהא דלא יליף ר"ש בק"ו דתרומות ומעשרות נוהגים אף בחו"ל ותירצו משום דישנו בשאלה דאע"ג דטבל אינו בשאלה ס"ל כיון דאיסור טבל משום תרומה לא חמיר מתרומה ולפ"ז אע"ג דאיכא בטבל עשה ול"ת הא אמרינין ביבמות דף ה' הא קיי"ל דאין עדל"ת ניליף מנזיר מצורע דדחי ומשני מה לנזיר שכן ישנו בשאלה הרי דבכל דבר שישנו בשאלה ילפינין מנזיר דדחי' אפי' עול"ת א"כ לא מצי למימר מטעם מצהב"ע כיון דאיהו ס"ל דטבל ישנו בשאלה א"כ שפיר דחי עשה דמצה ול"ת דטבל והוצרך לומר משום דבל תאכל חמץ א"כ בחדש דליכא אלא ל"ת לא שייך מצהב"ע עכ"ל קדשו ולענ"ד דמיושב בזה שיטת הרמב"ם ז"ל דהנה מסברת הש"ס יבמות דף ה' הנ"ל משום דאיתא בשאלה תמה המשל"מ על הרשב"א בנדרים דף י"ז שכ' דמהאי טעמא נדרים חלין על דבר מצוה ולא אמרינין דאתי עשה ודל"ת משום דנדר הוי לתו"ע והא נדרים איתא בשאלה, ובהרמב"ם פ"ז מ"ה נזירות הט"ו נתן טעם לנזיר ומצורע שמותר בתגלחת מפני שעשה דקדוש יהיו בטלה מאליו כיון שנצטרע ולא הוי אלא ל"ת גרידא ועשה דחה לה וזה דלא כש"ס דילן שנתן טעם משום דאיתא בשאלה משמע דאיכא עול"ת אלא דנדחה מחמת דקילא וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל שם בזה ועיין בס' חתנ"ס דף צ"ד ע"ב שכ' דאפשר דהיה קשה להרמב"ם ז"ל קושי' הרשב"א מנדר וע"כ הטעם משום דהוי עול"ת אע"ג דאיתא בשאלה והש"ס דמתרץ באיתא בשאלה נדחה לעול"ת ס"ל טעם בנדר משום דהוי עשה דפשיעה עיי"ש ובאמת כן הוא סברת התוס' עירובין דף ק' דאין עשה דפשיעה דוחה ל"ת ובשעה"מ הירש הלוי איש הורוויץ פ"ג מ"ה נדרים כ' לפי"ז מיושב קושיות החינוך פ' יתרו אמאי נדרים חלין על דבר מצוה ולא אמרינין ליתי עשה ולדחי ל"ת ולהנ"ל ניחא דהוי עשה דפשיעה וכ"כ בס' אבני מלואים בתשו' סי' י"ד עיי"ש והארכתי בזה במק"א עכ"פ הרמב"ם לשיטתו סובר דגם באיתא בשאלה אין עדלתו"ע א"כ גם בטבל דיש גם עשה דהפרשת תרומות ומעשרות וכשאוכל הטבל מבטל מצוה זו והוי עשה ול"ת כמש"כ זקיני המקנה א"כ אין עדל"ת והוי מצהב"ע ובאמת כ' הרמב"ם בפי' המשניות לנדרים פ"ב במצה של טבל משום מצהב"ע עיי"ש וכבר הארכתי הרבה ת"ל באופנים שונים ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל ואחד מתלמידיי מביא בשמי שני תירוצים במאסף שנה ב' סי' ק"ל, ועיין תירץ שלי בקונטריסי דברי השירה בסו"ס שירת ישראל אות ת' וכן כתבתי בזה בספרי דגן שמים דף כ': **(ג)** ואגב אתן לפניך מה שאמרתי באלו הימים בשיעורין תמידין לפני תלמודיי שי' בהא דאיתא בש"ס קידושין דף ל"ז ע"ב בשלמא למ"ד מושב כל מקום שאתם יושבים משמע היינו דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח וכו' מעיקרא לא אכול אלמא אקרוב עומר והדר אכול אלא למ"ד לאחר ירושה וישיבה ניכול לאלתר וכו' ובתוס' שם ד"ה אקרוב עומר וכו' בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש ויבא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דאחר הדיבור וכו' עיי"ש וכ' זקיני מאורן של ישראל במקנה בשמעתין וז"ל הקשו המפורשים הא דמקשה בירושלמי מהכא והו"ל להקשות ממה שאמרו במנחות דף ס"ז כתי' ששת ימים תאכלו מצות וכתי' שבעת ימים תאכל מצות הא כיצד ששה מן החדש שבעה מן הישן ואמאי ליתי עשה דמצה ולידחי ל"ת דחדש וכו' ושמעתי מאאמ"ו הגאון ז"ל (הוא זקיני ליסו"ע איש אלקים נורא חד בדרא הגה"ק מוהר"ר צבי זצ"ל אבד"ק