בית יחזקאל (מיכלסון) נב

גבריאל ואוקמיה, א"ר יוחנן אלמלא לא בא גבריאל והעמידו רא היה תקנה לרשעי' ישראל, א"ב בשכר שרץ נבוכדנצר ג' פסיעות לכבודו של השי"ת נמשכה מלכותו עד ושתי, ולולא שהעמידו גבריאל הי' נמשך יותר, וז"ש בא גבריאל, היינו בזה שהעמידו גבריאל, בא הקץ למלכותו, וזה ועשה לה זנב, ע"ד ונתנך ה' לראש ולא לזנב (דברים ב"ח י"ג) ובישעי' (ט' י"ג) ראש וזנב, ובשופטים ט"ו הזנבות האדים וכו', ובחז"ל הוה זנב לאריות וכו' ומיושב הכל, שוב ראיתי בס' נפש חיה מגילה די"ב, ושם בהקדמתו בגרסא מלמד והבן, וע"ש בחיא"נ מהרש"א, והיינו דע"י פסיעה ראשונה זכה מלוכה לעצמו, וע"י פסיעה שניה זכה מלכות לבנו אויל מרודך, וע"י פסיעה ג' זכה למלכות בן בנו בלשצר, וע"י גבריאל שהעמידו נפסק המלכות מושתי, והי' מקום למלכות אסתר, ולולא שהעמידו הי' ח"ו לו רשות לאבד שאריתנו כפרש"י שם, וזה שרמזו על ושתי שבא גבריאל, פי' אותו גבריאל דאוקמי' לנבוכדנצר, ועשה לה זנב, היינו קץ למלכותה, ועיין בחד"א פ' כ"ד בזה, ונודע בחז"ל ההרים רקדו כאלים היינו שבאו ההרים למ"ת, והובא שם באהבת יהונתן בהפטורת בא דברי חז"ל במדרש בשכר שנעקרו ממקומם הר תבור והר הכרמל ובאו כדי ליתן תורה עליהם זכו לעשות נם עליהם, כגון הר תבור נעשה נם של דבורה, והר הכרמל ע"י אליהו וכו' ע"ש, וזשאה"כ כי כתבור בהרים וגו' שזכו מפני כבוד שמים שעשו, וזה שכרם, בן יבוא, היינו נבוכדנצר שזכה ג"כ שכרו ע"י שרץ לכבוד שמים, ועי' בתד"א פי"ז ברמזי אש, ובמדרש רבה משפטים רפ"ל וברש"י הפטורת בשלח והבן: נשאלתי למה בשמ"ע בכל הברכות אומרים מקודם התפלה, ואח"כ מסיימים כי אתה שומע וכו', כי אל מכך רופא וכו' כי אל טוב וסלח וכו', ובברכת אתה חונן אנו אומרים מקודם, אתה חונן ואח"כ התפלה וחננו וכו', ולדעתי כי אנו רואין שכל איש משוגע וחסר דעה, עכ"ז בעת שהוא רעב הוא מבין לבקש אכילה, ובעת שכואב לו הוא מבין וצועק על כאבו, ולמה אינו צועק על חסרון דעת, אלא ודאי שאינו מבין כלל שחסר לו דעת, והוא חושב שהוא בר דעת שרימה, וע"כ איננו מבקש דעת, ולכן בכל ההצטרכות מתפללים מה שחסר להאדם, כיון שהאדם מרגיש שחסר לו כל זאת, כמו רפואה, או סליחה, ופרנסה, אבל דעת אין האדם מבין שחסר לו כלום וכ"א כחכם יחשב בעיניו, רק באם הוא מקודם בר דעת, ואיננו שוטה ומשוגע, הוא מרגיש שחסר לו דעת, ע"ב אנו אומרים מקודם אתה חונן לאדם דעת, וע"י שהאדם בר דעת הוא מבין לבקש ולהתפלל להש"י על דעת, ע"ד יהיב חכמה לחכימין ויש לדבר זה הרבה בענין ויחכם מכל האדם ובחז"ל אפילו מן השוטים והבן: **(א)** בגמ' נדרים דף כ"ב ע"א תמה ר' יוחנן וכו' בבכל בתי' הק' הגרי"ש בס' דברי שאול על אגדות ע"י א' למה תמה ר"י דק עתה אחר שאמר נפשך הצלת, הלוא מיד כאשר סיפר לו עולא הרציחה הי' התימא, ב' איך תמה הא עגלה ערופה הוא רק בא"י, ועי' ביע"ד בפי' השמ"ע בברכת שים שלום ונדפס בסידור אור זרוע, ולענ"ד דקושי' א' מתורצת בחברתה, דמקודם לא תמה ר"י דהא חזינן דין עגלה ערופה דיש רוצחים, רק עתה אחר שסיפר לו שא' אין והוא אמר נפשך הצלת, ע"ז תמה ר"י שיהיו רוצחים כאלו, אשר באם הרואה הרציחה לא יסכים עמו שיפה עשה אז מוכן להרוג גם אותו, וזה חידש גדול, דבשלמא גוף הרציחה מה שהרג את חבירו, אולי הי' בזה איזה סיבה וקטטה, ואולי משום ממון, אבל שיהרג גם למי שאין לו שום שייכות לזה, ואין לו שום טענה נגדו דק בעבור זה שאינו אומר