בית יחזקאל (מיכלסון) מז

בבחינת מלך, ויש לכאור' שאלה עד האידנא וכו', ובגט (ר"ה דל"ב ע"ב) "אפשר" מלך יושב על כסא דין וכו', דמלת אפשר מיותרת, אכן כנ"ל אפשר מלך יושב, ולא אב, ויש לומר עד האידנא וכו', (ועיין בס' בית אברהם דרוש ה' בשם המגיד מדובנא זצ"ל), ע"ז אנו אומרים עינינו לך תליות עד שתחנינו, היינו מדת חנון, עפימש"כ (בתוס' ר"ה די"ז ע"ב) הבדל בין רחום, למדת חנון, בי חנון הוא שחונן בעת הדחק לגאול הצועק וכו' ומדה זו ככיבול שבעל כח יש לו לחון על הצועק אף שלא בדין כדכתי' (שמות ב"ב) והיה כי יצעק אלי ושמעתי בי חנון אני, כלומר אעפ"י שבדין בא העבוט לידך כי הלוית עליו מעותיך אעפ"כ תשיבנו לו בי אם יצעק אלי המדה היא שאשמע צעקתו לפי שחנון אני ואיני יכול לראות בעניו וכו' ע"ש, והגה"ק מהרי"ם זצ"ל אבד"ק גאסטינין א' פ"א אחר ר"ה בקו"ר לפני כל קהל חסידיו, עס איז א מצוה יעדער יוד זאל וויסען דעס תוספות, אז דער אייבערשטער קען נישט הערען זוי א יוד שרייט, קען ער אפילו שרייען אומגערעכט, כמו במשכן כנ"ל, נעמט ער זיך פאר עהם אהן עכל"ק, ועי' בס' שמע יעקב דע"ד בפי' אתה תקום תרח"ם ציון וכו' כי עת לחננה וכו' ע"ש, ומה שנדפס בשמי באריכות כס' דובר שלום דפ"ז לפרש הדברים, (ועי' בס' אגודת אזוב להגאון בעל מראות הצובאות דף י"ב), וזה אשרי העם וכו' לפתות את בוראם וכו' כנ"ל, ועי' ספורנו (משפטים כ"כ כ"ו): והארכתי בענין עיקר תפלתינו על גלות השכינה, ולא בצווחין בכלבא שהובא בתקוני הזוה"ק תיקון ו' ובמה שכתבתי בס' צפחת השמן בסו"ס שמן הטוב דע"א, ומה שנדפס בשמי בס' אהל נפתלי אות קנ"ד, בפי' גמ' (סובה דמ"א) לא יאחז אדם וכו' ויתפלל וכו' סכין וקערה ככר ומעות וכו' היינו שהוא מהצווחין ככלבא רק בשביל הככר לאכול, וסעודה בקערה, ומעות, ואינו מקיים קודם התפלה מצות ואהבת לרעך, רק אוחז סבין בחרב פיפיות בידו לרקוד את חבירו, ואכמ"ל, ועי' בס' ילקוט אליעזר תהלים, מזמור ל"ד, ופ"ח, וברמזי אש תד"א פב"א, ובס' ברכת הנפש דרוש לתק"ש, ומש"כ זקני הגה"ק בס' סמיכת משה בסו"ס נזיר ה' פי' גמ' (ר"ה ד"ת:) לאו אור ארעא למיקם מלכא אבראי, ובפי' מלך וציבור ע"ש דפח"ח וש"י, ובס' זכרון מנחם פ' ויצא להגה"צ מ' מנחם צבי ז"ל אבד"ק סילאדי נאדיפאלו, ועי' במדרש רבה בראשית פי"ג וכל תפלתן של בריות אינה אלא על הארץ מרי תעבוד ארעא מרי תצליח ארעא, בל תפלתן של ישראל אינה אלא על ב"ה מרי יתבני בית מקדשא מרי מתי יתבני בית מקדשא ע"ש, ועד"ז יש לפרש המדרש הנ"ל אשרי העם יודעי תרועה וכי אין או"ה יודעים וכו', רק זאת הוא ההבדל בין תפלת ישראל, לאו"ה, דיודעין להריע על גלות השכינה בענין החמישי, התשיעי, והעשירי לתק"ש אשר לרבינו סעדי' גאון ז"ל, ועי' משל יקר בס' תורת יצחק ויצא, ויסופר מהקיסר ניקאליי הראשון שעמד פ"א על א' הסוללות במבצר סיבאסטאפאל רוכב על סוסו בעת המלחמה הנוראה עם הצרפתים והטורקים, וזרקו כנגדו חץ מקשת, ואיש צבא פשוט הצילו, ע"י שברגע זו, בראותו מרחוק המושך בקשת נגד הקיסר, רדף הסוס שרכב עליו הקיסר, לנטות הצדה, והחץ עברה סמוך לראש מלכו, ועי"ז ניצל ממות, ושאל אותו הקיסר, מה תבחר לך שכרך, כי הקיסר חשב לעשות אותו לשר גדול, ולתת לו פאטאמסטווע לדור דורים ולהעשירו עושר גדול, והשיב האיש חיל השוטה, כי הוא מבקש בשכרו שיתנהו הקיסר תחת דייטקי אחר (הוא השוטר על חמשה אנשי צבא) כי הדייטקי שהוא תחת דגלו הוא איש קשה, ולפעמים הוא נותן לו מכת לחי, לכן הוא מבקש בשכרו שיהי' תחת דגל דייטקי אחר, אמר הקיסר: "טי דאראק, בוד סאם דייטקי", היינו שהוא בעצמו יהי' מהיום והלאה דייטקי, כן