בית יחזקאל (מיכלסון) מח

אנחנו אם אנו מתפללים ומבקשים דברים קטנים לצורכי הגוף משולים אנחנו לההוא איש צבא השוטה, בי מוטב לנו לבקש ולהתפלל כי ישוב ה' את שבותינו, ויבנה מקדשינו, ונושע תשועת עולמים ב"ב, ועי' מה שנדפס בשמי בס' נפלאות הרבי דף: נ"א דרוש לתק"ש שנת תרע"א, ובס' שמחת ישראל דף ע', ועי' בס' אבן שהם ד"ב: במדינות אלו נוהגין קודם בל נדרי מוציא הגדול שבקהל ס"ת ומסבב עמו סביב הבימה וכו' ואומרים במ"פ הפסוק: (תהלים צ"ז) אור זרוע לצדיק וגו' (מטה אפרים, וקש"ע) ובפרק שירה, ציה אומרת אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה: הגאון דו"ז בסידור יעב"ץ, **(טו')** פי' ציה הוא מדבר כמו יששום מדבר וציה, והוא מקום ששם משכן חיות דעות ומזיקין, כמ"ש אל ארץ ציה ושממה, ורבצו שם ציים, יסדה לציים. אכן לפי"ז יקשה שאין זה מקומו בין העופות המשוררים, ושייך השיר הזה אחר שיר המדבר, ועיין הגרסא בפרק שירה של המבי"ט ז"ל בס' בית אלהים, אמנם בס' כנף רננים פי' דכאן נמצא כאן היה ומקומו ראוי לו, והוא עוף ידוע המראה לספנים ומודיע אותם עת בוא הרעש, וידוע הוא מפליאת טבעו אשר נטע בו הבורא לתועלת בני אדם יורדי ימים להכין עצמם לשמור האניה שלא תשבר ובלע"ז נקרא (דער שטורם פאגעל) עוף הרעש מטעם הנ"ל ונקראת ציה שנמצאת לרוב אצל הספינות ובלה"ק יקרא הספינה ציה במו (תהלים ק"ה) הלכו בציות נהר, או (ישעי' ל"ג) צי אדיר, אשוד יסדה לציים, ובעל פ"ש תאר הנמצא כפי טו) שמעתי מפ"ק אדמו"ר הגה"ק מ' זאב נחום זי"ע אבד"ק ביאלא שסיפר מגודל ההתמדה המפליאה ושקידה העצומה שהצטיין דודי זקני הגה"ק מ' יעב"ץ בלימוד התורה, הוא הוקיר את העת מאד, ורגע לשנה יחשב בעיניו, ופ"א עבר באלטונא סוחר עשיר ויסר לבית דו"ז רבי יעקב עמדן להתיעץ עמו בענינו, כשנכנס הביתה, מצא איש אחד יושב ופתאום, בהביטו על השעון קרא בקול: (ובניגון שקרא השמש בימים מקדם לעמוד לעבודת הבורא לפני אשמורות) רבע שעה לראשונה ואחר כך שוב קרא: הראשונה? ושוב קרא: רבע שעה אחר הראשונה! וכן הלאה בכל רבע שעה, בכל עת הביט על השעון התלוי בכותל וקורא, וישאל הסוחר את פי הקורא, קריאה זו מה הוא? ויען האיש ויאמר, כי משמש הוא אצל רבי יעקב עמדן, ועליו מוטל החוב לקרוא מדי רבע שעה, ולהודיע כמה השעה, בכדי שרבי יעקב ידע איך העת עוברת מהר והתמדתו בתורה תתרבה תתעצם ותתלהב ביתר שאת...... הדבר היה תמוה בעיני הסוחר מאד, כי מעודו עדיין לא ראה ולא שמע תחבולה כזאת להתמדה, ויבקש את המשמש שיודיע לאדוניו הרב, כי סוחר ממרחקים חפץ להכנס אליו ולהתייעץ עמו בדבר נחוץ. אך המשמש השיב את פניו ריקם בדעתו היטב, שהרב רי"ע איננו מקבל את פני כל איש באמצע לימודו, הסוחר לא יכול לחכות יותר, ומבלי נטילת רשות מקודם נכנס לחדר השני לקודש פנימה, ששם ישב רי"ע אצל שלחן עגול מלא ספרים פתוחים, ומדי פעם בפעם רק והתחיל מתהלך מסביב לשלחן ומעיין ומתעמק בספר אחר, הסוחר ראה שרי"ע איננו מתבונן ואיננו מברכו כלל, התקרב אליו יותר ועמד ישר כנגד פניו, בכדי לחסום את דרכו וסובבו, ובאופן כזה יהי' מוכרח לעמוד ולדבר אליו, אך הגרי"ע הי' שקוע אז באיזה סוגיא חמורה ולא חפץ להפסיק באמצע, ויגביה את זקנו הלבן בידו ויראה להסוחר, ופנה ממנו ויתעסק עוד יותר, כה עשה איזה פעמים, בכ"ע שבא בדרך הליכו נגד האורח שחסם דרכו, הראה לו את זקנו הלבן, ולא דיבר אליו מאומה, האיש יצא מהחדר וישאל את השמש, למה מכוון הדבר הזה שהוא מראה את הזקן? ויען