בית יחזקאל (מיכלסון) מה

הגביר ובקש מחילה מהרב שימתין מעט והיא בעצמו ילך להמרתף להביא היין ולראות מה זאת שלא בא העלם, ויהי בבואו הפעם להמרתף נבהל לראות כי אין שם משטר וסדר, כמה חביתין פתוחים כמה חביתין מגולים תחת מגרפותיהם, כי לא נסגרו, כמה בקבוקים יין מונחים נשברים, כמה נשפכים, והעלם איננו, כשבא מהמרתף בלב נשבר מההזיקות שגרם לו העלם המשרת הזה, התחיל לבקש ולדרוש, אי' איפוא העלם וקרא בקולות בשם העלם, והנה העלם הזה שוכב על התנור וכירים מלמעלה (הנקרא פיעקאליק, והוא עונה לו משם, אני רוצה שתוסיפו לי לזמן הזה הבא ער שכרי הוספה כך וכך, כי השכירות שלי מעט וקטן הוא והנמשל מובן, אז א' לו הגה"ק מגור המשל הזה נאמר בחכמה נפלאה, ועי' בס' אהל הרבי בקונ' אה"נ רג': הרה"ק ר' חיים דוד הדאקטיר מפיעטרקוב, מקודם היה נקרא פראפעסאר בערגארד, ונעשה בעל תשובה וצדיק מפורסם כנודע, ראשית התעוררותו להטיב מעשיו היה, כי פ"א היה הוא עם אשתו בראש השנה בעיר זארנאוו, ולפני תק"ש בא בטיול עם אשתו משולבים תחת זרועם, אל הביהכנ"ס, ורצה לכנוס עמה לבית הכנסת, כי לצון חמדו להם, ואנשים המתפללים שעמדו אצל פתח ביהכנ"ס, לא הניחו אותם לכנוס יחד, רק כי יתפרדו פועלי עון, הוא יכנוס לבהכנ"ס עזרת אנשים, ואשתו תלכה לעזרת נשים, ועשי כן, והוא עמר בכהכנ"ס עזרת אנשים והיה צופה למעלה לעזרת נשים אל אשתו, והיא מלמעלה היתה מרמזת אליו כליצנות ושחוק, בין כה עלה הרב מעיר זארנאוו בעת ההוא על הבימה ואמר דברי התעוררת לפני תק"ש דברים היוצאים מן הלב, ונכנסו ללבם של האורחים לא קרואים הנ"ל, בדברי מוסר ואש דת שלהבת יה, עד כי התחילו לבכות, וכ"כ נתפעלו עד כי ביציאתם מביהכנ"ס היה רוח אחרת אתם לשוב ולהיות יהודים כשרים שומרי תורה ודת, ותו"מ אחר ר"ה שברו כל הכלים האסורים מטריפות וחזיר, והתחילו לנהוג בכשרות ודקדוקי מצות, ונסע אל הה"ק ר' דודל מלעלוב, והוא נסע עמו אל הרה"ק מלובלין זי"ע, ובמשך זמן קצר נתעלה ונחשב לא' מצדיקי דורו ויסופר ממנו נפלאות ועי' בס' יכבד אב דל"א: פ"א עוררתי למוסר בר"ה קודם תק"ש בדרך מליצה בגמ' (ר"ה דף ט"ז:) א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן ג' ספרים נפתחין בר"ה וכו' בינונים תלויין ועומדין וכו' זכו נכתבין לחיים וכו' דמה זה ענין תלויין ועומדין, אכן הענין הוא בחייבי מיתות כאשר מביאין אותם למקום התלייה, אז לא בבת אחת תולין אותם דק מעמידין את החייב מיתה על שלחן, וכורכין את צוארו בהבל ובל עוד שהוא עומד על השלחן עם החבל הכרוך הוא חי, אכן ברגע האחרון שומט התליון את השלחן מתחת רגליו, ואז נשאר תלוי על החבל וימות, כן הענין בינונים תלויין ועומדין היינו שכ"א ידגיש בעצמו ח"ו כאלו החבל כרוך סביב צוארו ומצודה פרוסה על כל החיים, רק כל חיותו הוא שעדיין עומד על השלחן, וזה תלויין, היינו שכבר תלויין, רק שעומדין, היינו שעדין עומדין על השלחן, וזה זכו נכתבים לחיים, ונשאר חי, ואם להיפך נכתבין וכו', וזה המרומז בפסוק (הושע ו' ב') יחיינו מיומים, היינו משני ימים דר"ה וזה רק באם ביום השלישי, היינו ביוה"כ יקימנו, היינו שנשארנו עומדים על השלחן, אז ונחיה לפניו, וענין המסורה ועמי תלואים למשובתי, והיה חייך תלואים לך והבן. והארכתי בזה, והעם הקה"ק געו בבכיה כן אזכה לתשובה שלימה ועי' בס' דנן שמים לר"ה דל"ח: במדרש רבה (אמור פכ"ט) א"ר יאשיה כתי' אשרי העם יודעי תרועה (תהלים פ"ט) ובי אין אומות העכו"ם יודעים להריע כמה קרנות וכו' אלא שהן