בית יחזקאל (מיכלסון) תו

ופ"א נתועדתי בווארשא עם יד"נ הגאון מ' חיים ברלין זצ"ל אבד"ק יעליסאוועט וא' לי בין השיחים בזה"ל אני שונא חדשות, כי עושה חדשות, הוא בעל מלחמות, ע"ד חז"ל (סנהדרין דק"ט.) בדור הפלגה אחת אומרת נעלה ונעבוד ע"ז, וא' אומרת נעלה ונעשה מלחמה, וכבר פי' בצחות על המשנה ממנהג אבותיו, וחדשים מקרוב באו, קורא א"ע אריסטוקראט, והוא טעות, כי בימים מקדם מי שהי' לו ידיעה בחכמת חכמי יון אריסטו-וסוקראט, קרא א"ע בשמו הנאה לו אריסטו-קראט, אבל עכשיו שהוא ע"ה: גמור, נאה לו השם "קריסט אקוראט", כלומר שעי"ז נעשה גוי ממש לאט לאט, והמשליך מעליו עול תורה ומצות איננו עוד בזה אריסטוקראט, ועי' שו"ת שדה יהושע סי' ס"ג, ובסו"ס דם ברית בתשו' יד"נ הגאון מ' ארי' ליב ברודא שי' אבד"ק לבוב: וכבר אמרתי ע"ד צחות קרוב לאמת בגמ' (שבת דקל"ג:) אמר רב פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ועברינן לי' וכו' דקשה וכי סגי בהעברה הקי"ל המזלזל בד"ס בנדוי (עדיות פ"ה) ואפי' על מנהג מנדין (פסחים דנ"ד), וע' בס' נחל אשכול שתי' דאפשר כיון דמציצה בפה ודם נפשו ש"א קצה כדאי' סוף מכות אקילי ע"ש, ומה שתי' בס' נחל כרית שם, אבל קשה יותר איך די בהעברה בעלמא כהרי הוא כהורג נפש בידים כיון דמל והביאו לידי סכנה ולא מצץ להצילו מסכנה וע' בזה בדברי מלכיאל, וחזו מאן קא מסהיד דהוי סכנה ר"פ דהוי רופא כמ"ש בשו"ת זקן אהרן סי' ס"ה מש"ס ר"ה די"ז הוי מוכסף ר"פ, ובנחל כרית הק' למה נקט ר"פ דינו אאומן הול"ל שצריך למצוץ משום סכנה וממילא מי הוא זה שיעבור ע"ז, ובקונ' זכרון מרדכי מדקדק על דברי ר"פ אמאי קרא אותו אומן ולא מוהל כמו שקורא אותו רב אשי (בשבת דקנ"ו.) אי אומנא כו' אי מוהלא, לכן י"ל עפימש"כ הפוסקים דלשון מוצץ היינו בפה דוקא והוא משורש מצץ מבנין למען תמוצי הצד"י בדגש (ישעי' ס"ו), ובפרה (פ"ט) מפני שהיא מוצצת ובטבול יום (פ"ג) למוץ את גרעינתו וכדומה כמבואר בבנין ציון ובאגודת אזוב ובמפורשי', ומתלא אומר דאין אומן בלא כלים, וכשתפם ר"פ לשון האי אומנא, היינו שהוא מקיים עכ"פ מציצה רק שהוא עושה זאת בכלי כלשון אומן שהוא עם כלים, ועי' רש"י מכות דט"ז האי מאן דשתי מיא בקרנא דאומנא וז"ל מקיזי דם בקרן במציצה, אבל לא מייץ, היינו שאינו עושה המציצה בפה, כלשון מייץ אז רק מעברינן לי', כיון דעכ"פ עשה המציצה כאומן בכליו ומיושב כל הקושי', ובזה נ"ל מכיון דברי רבינו נתן בעל הערוך שכ' בערך אומן וז"ל וכן אומן המוהל דלא מייץ מילה כדבעי לה כדאמרינן בשבת א"ר פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה ע"כ, והוסיף רבינו נתן שתי תיבות כדבעי לה, מה דליתא במימרא דר"פ, וכונתו כנ"ל דהי' מציצה עכ"פ בכלי והוא לא כדבעי לה, לכן רק מעברינן לי' והבן: אבל מי שאינו עושה המציצה כלל באומרו שהוא ירא דהמציצה יגרום סכנה כשיטת איזהו רופאים ורשעי עמינו, עליהם נא' הפיוט שחיבר רבינו אברהם ב"ר יצחק הכהן לומר בברית מילה הרחמן הוא יברך המל בשר הערלה ופרע ומצץ דמי המילה איש הירא ורך הלבב עבודתו פסולה ואם שלש אלה לא יעשה לה שדקדק בס' נ"כ דהול"ל ואם שלש אלה לא עשה לה, כן הלא בדיעבד אם לא מצץ אינו מעכב ואיך א' עבודתו פסולה, אכן לדברינו י"ל דקאי על איש הירא כזה שירא למצוץ כדעת תוה"ק, ועפ"י דעת הפוסקים הנ"ל דאם לא יעשה המציצה אז לא יקבל עליו מצות מילה כלל, וכמש"כ במהר"ם שיק דהמעיז ומרים יד בדבר המפורש בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים, שחיוב יש למצוץ, והם חכמים בעיניהם יותר מחז"ל וכל הפוסקים ולבטל דברי הש"ס ופוסקים מפני הבל פיהם של מקצת רופאי זמנינו. ואין זה אלא רמיות רוחא הוא דנקוטא להו וקלות דעתם