בית יחזקאל (מיכלסון) תב

הברכות ד"ו ע"ב, ובצל"ח ובשו"ת נוב"י מה"ת חאו"ח סי' צ"ד, וכבר כתבתי בזה בס' דגן שמים פסחים שם בחי' הצל"ח דרב חולק על ר' אמי, ולכאור' יש ראי' דרב חולק מהא דהק' האחרונים (בברכות ד"כ.) על קושי' הגמ' ולגמר מיניה הא י"ל שאני פסח דנדחה מפני כבוד הבריות משום דאי בעי מפקיר נכסי' ופטור מק"פ כמש"כ בתוס' שם דאין ללמוד מנזיר דאיתא בשאלה, אכן לרב ניחא, דשם קאי אליבא דרב דא' המוציא כלאים בבגדו, ורב ל"ל דר"א וגם בפסח חייב אף דל"ל קרקע, אך הרמב"ם לא מביא כלל קוש' הגמ' ולגמר מיניה ולא התי' דשוא"ת, וכבר עמדו בזה המפורשי' ק והארכתי בזה במק"א: ועתה נ"ל דהטורי אבן (חגיגה ב') הק' אמאי עבד משוחרר חייב בראיה והא א"ר אמי שאין לו קרקע כו' ועבדים לא נטלו חלק בארץ, ולמ"ל שיהי' להם קרקע בא"י אלא שדה מקנה החוזרת ביובל וא"כ לר"ל (גיטין דמ"ח) דהמוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג מביא וא"ק דקנין פירות לאו כקה"ג דמי כו' א"כ ה"נ לא קרינן בי' ארצך ע"ש ולענ"ד לישב דאיתא ברשב"ם (ב"ב דקל"ו) בהא דאר"ל מביא וא"ק וז"ל דלהכי מביא משום דכ' אשר תביא מארצך דארצך קרינא בי', והק' בתוס' דאי קרינן בי' מארצך ומשום קנין פירות אמאי אינו קורא וליהוי נמי קורא על האדמה אשר נתת לי, וראיתי בקצה"ח סי' רצ"ז שתי' לפימש"כ הר' אביגדור כ"ץ הובא בשו"ת הרא"ש כלל ל"ה ואותה ששנינו אין אדם יוצא י"ת ביו"ט ראשון בלולבו של חבירו אע"ג דיהיב ליה בפירוש הנאת שימושו דהיינו נטילתו לצאת בו לא נפיק בי' עד: דמקני לי' קניית הגוף לשעה לכל הפחות, התם ה"ט דכ' לכם משלכם דקנין הגוף סגי ולא בהנאת שימוש לחוד, וא"ת הלא מתעמ"ל ק"פ בעלמא קרי לה בפ' י"נ ונפיק בי', י"ל דלהכי קרי לי' ק"פ שאינו יכול לאכול אבל מיהא קה"ג לשעה מקרי ובהכי סגי דולקחתם לכם משלכם משעת לקיחה קפיד רחמנא שיהי' משלו והא איכא כו' ע"ש, ולפ"ז ניח' דכיון דביובל קה"ג לשעה הוי וכמ"ש דרשאי לחפור עד היובל אלא לפי שאינו קנין עולם קרי לי' ק"פ וא"כ מביא, דכיון דכ' אשר תביא מארצך וסגי בזה שהי' בשעת הבאה שלו ממש כמו באתרוג דקרינן בקה"ג לשעה ולקחתם לכם משלכם, ואינו קורא על האדמה אשר נתת. לי כיון דקנוי קנין עולם לא הוי אלא ק"פ לא מצי אמר על האדמה וכו' כיון דהאדמה השתא אינו שלו אלא לשעה לא הוי אלא ק"פ ע"ש, וא"כ גם בהא דר' אמי דיליף מלא יחמוד איש את ארצך כו' שפיר קרינן בעבד ארצך, כיון דהוי קה"ג לשעה, אף בזמן שהיובל נוהג דהא רשאי לתפור עד היובל: אכן הרא"ש (בסוכה דמ"א) כ' דמעמ"ל צריך שיתנהו לו במתנה גמורה ע"מ שיחזור ואחר שיצא בו צריך לחזור וליתנו לו במתנה בשעת חזרה, אבל אם א' לו יהא במתנה עד שתצא בו ואח"כ יהי' שלי כבתחלה לא יצא דהוי כמו שאול, ותדע מדא' לקמן לא ליקני אינש לולבא לינוקא כו' דמיקני קני אקנויי לא מקני ואם א"צ לחזור במתנה נהי דקטן לאו בר אקנויי הוא ליקני לי' עד שיצא בו ולחזור ממילא, וכ"כ הריטב"א (קידושין ד"ו) מתעמ"ל הקנאה גמורה היא וממון שלו וכשמחזירה לו הקנאה גמורה בעי כשאר הקנאות דעלמא, וכן הוכיח האבני מלואים סי' כ"ת בדעת התוס', ועי' שעה"מ פ"ג מזכי' ה"ו, ובשו"ת חמדת שלמה סי' י"ד ובשו"ת כ"ס חאו"ח סי' קכ"ה, ובשו"ת שו"מ מה"ב ח"א סי' נ"ז, ובשו"ת נפש חיה חאו"ת סי' מ"ב, ובחתנ"ס דקכ"ג, ומש"כ הקצה"ח סי' רמ"א שלא מצא רב שיחלוק על הרא"ש רק את הרבינו אביגדור כ"ץ דסובר מתעמ"ל אינו אלא לשעה, וכ"כ בס' ייטב פנים לשה"ג מ' דורש טוב אות כ"ב דדעת הר"א כ"ץ יחידאה הוא ולא קיי"ל כוותי' כמבואר בסי' תרנ"ח, ועי' בשעה"מ פ"ה מאישות הכ"ג שנסתפק במי שהלוה על