בית יחזקאל (מיכלסון) ת

דליתא בשני, ובתוספתא דלא קתני ביקיר דלא קוא אלא הנך שנוהגין בפסח לבדו וביקור נוהג נמי בתמיד ע"ש, וא"כ י"ל דהה"ד נמי הכא דתני ושייר, ושייר נמי חמץ ומצה עמו בבית כקושיית הצל"ח הנ"ל, אך אליבא דאמת במאי דמשני הגמ' דפסח דורות נמי טעון ביקור הדרא קושיית הצל"ח לדוכתא, וליכא למימר דשייר א"כ קשה מה שייר עוד, ועיין בס' בית יהודה פ' בא מש"כ בזה, ועיין בס' ברכת אברהם פסחים דף צ"ה ע"א בד"ה מה: לכן י"ל דהנה בתוי"ט (פסחים פ"ט מ"ה, לזקיני מאורן של ישראל ז"ל כ' וז"ל ופסח דורות וכו' וא"ת שלשה כיתות שנשחט פסח דורות היאך אתה מוצא בשל מצרים, וראיתי ירושלמי בפרק תמיד נשחט אדתנן התם משנה ה' הפסח נשחט בשלש כיתות ר' יעקב בר אתא בשם ר' יסא ניתן כח בקולו של משה והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך מ' יום ומה היה אומר ממקום פלוני עד מקום פלוני כת אחת, וממקום פלוני עד מקום פלני ני כת אחת, ואל תתמה ומה אם אבק שאין דרכו להלך אתמר והיה לאבק בכל ארץ מצרים, קול שדרכו להלך לא כל שכן ע"כ, ואע"ג דלא קאמר אלא שתי כתות קיצר במובן דמהיכי תיתי כלל לומר שהיה קולו של משה מהלך כו', אלא ממה ששנינו דפסח בשלש כיתות א"כ ה"נ שלש כתות עשה משה הרי דלא כהתוספות, אלא אף בפסח מצרים היה שלש כתות עכ"ל, ותמהתי לאיזה תוספות כיון זקיני התו' יו"ט ז"ל ואיה הוא התוס' שסובר דבפסח מצרים לא היה שלש כיתות, וחפשתי ומצאתי בס' יש סדר למשנה להגאון ר' ישעי' פיק ז"ל (שנדפס מחדש במשניות ד' ווילנא) במשנה שם שכ' על דברי זקיני התוי"ט עדיין לא מצאתי היכן כתבו תוס' דבר מזה עיי"ש, ולחומר הנושא י"ל דכונתו על מש"כ (בתוס' בכורות דף ל"ט ע"א) ד"ה שיהו, וגם כאן כיון דכ' הירושלמי מהלך מ' יום, ומספר ארבעים אין משולש, ועיין בקול סופר במשנה כאן אבל זה דוחק שיהי' כונתו לתוס' הזה, אבל עכ"פ הר"ן י"ל דלא סבירא ליה בכונתו של הירושלמי על ג' כיתות, וא"כ תנא ושייר הא דבפסח מצרים לא היה ג' כיתות ושייר נמי הא דחמץ ומצה עמו בבית כקושי' הצל"ת: אבל גם זה דוחק דנאמר דהר"ן ס"ל דבפסח מצרים לא הי' ג' כיתות דהא בתוספתא פ"ת דפסחים תניא בהדיא אלו דברים ששוה בהן פסת מצרים כו' בשלש כיתות ופסח דורות כיוצא בו עיי"ש, והיטב אשר דיבר בזה בחידושי מהרי"ם (הנדמ"ח במשניות ווילנא) דלא קיצר הירושלמי כלל אלא אמר ממקום פלוני עד מקום פלוני כת אחת וממקום וכו' כת אחת ממילא ממקום השני עד סוף הגבול היא כת שלישית שאל"כ היה לו להירושלמי לומר וממקום פלוני עד סוף הגבול כת אתת עכ"ל, ועיין באור חדש פסחים דף ס"ד ד"ה משנה הפסח נשחט בשלש כתות: איברא דיש עוד לתרץ קושי' הצל"ח בהקדם מה שהקשה בהגהות הרש"ש במשניות מדוע שייר דפ"ד היה בו הקטרת אימורין ושפיכת דם על המזבח משא"כ פ"מ ע"ש, וא"כ י"ל דשייר נמי הא דחמץ ומצה עמו בבית ופשוט: אמנם ראיתי בצל"ח שם שתירץ קושי' הר"ן בהא דויאפו את הבצק וכו' כי לא חמץ וכו' ומדש ומאיר עינינו בדבר חדש דריה"ג דדריש דפסח מצרים חימוצו נוהג יום א' דכתי' ולא יאכל חמץ וסמיך לי' היום אין הכוונה על יום ראשון של פסת רק על ערב פסח משעת זביחה והלילה שאחריו זה קורא היום והלילה שייך ליום הקודם אבל למחר לאור בוקר של יום ראשון של פסח כבר התחיל יום חדש וכבר הותר להם אפי' אכילת חמץ וק"ו ראייתו והמצאו ומתורץ קושיית הר"ן, ומביא שם הרבה ראיות מתוס' (פסחים דף כ"ח), ומתוס' (פסחים דצ"ו) ומרש"י (סו"פ שלח)