בית יחזקאל (מיכלסון) שצט

מצוה בפ"ע, עכ"ז לדברי הלל אוכל אותה ביחד עם ב' מינין האחרים ומוכח שפיר דאין מבטלות זא"ז, מ"מ הוצרך הש"ס להביא מקרא דפ"ש על מומ"ר דאל"ה הו"א דלא יאכל המצה עם הקרבן רק המרור שהוא מצותו רק בתערובות, אבל השתא דגלי לן קרא בפ"ש שיאכל שלשתן יחד, מוכח שגם הא' הי' נאכל כך כי התשלומין דומין לעיקר ע"ש, ולפ"ז שפיר אומרים זכר למקדש וכו' לקיים מה שנא' על מצות ומרורים וכו' כי רק מפ"ש יש ללמוד שאוכלין ביחד, וכי גם בפ"ר אכלו כן דהתשלומין דומין לעיקר, אבל מפ"ר לבד אין ללמוד דהא נוכל לומר דיאכל המצה בפ"ע, והבשר עם המרור, דהא הכ' אומר צלי אש ומצות ולא עם מצות או על מצות כנ"ל, ומיושב גם קושי' הש"א לזקיני הגאון מברלין ז"ל דללמוד הא דבזמן דאיכא פסח איכא מצה הוא עיקר מפ"ש, דבפ"ר אין מצה תלי' בפסח וכן מדיוק בכ"מ למדין מפ"ש כמו ברש"י פסחים דף מ' ע"א ד"ה באחרונה וכו' שעם הפסח היא חובת אכילתה דכתי' על מצות ומרורים וכו' ועיין ברש"י פסחים דל"ו ע"א ד"ה מצה ומרור וכו' ועיין בשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' קמ"ג, ועיין לדו"ז הגה"ק ר"ש אבד"ק אמשטרדם בס' בנין אריאל לחג המצות ד"ה מצה זו מש"כ בשינוי הלשון מפ"ר לפ"ש, ולפי ד"ק ג"כ יש ליישב כל הנ"ל, ולאשר הדברים פשוטים לא אוכל להאריך עוד: והנני ידידו. סימן סב ב"ה א"ח דפסח תרס"ט פלונסק. לכ' י"נ ש"ב הרה"ג איש אשכולות מ' אברהם סג"ל אטינגא שי' ר"מ בדוקלא. אשר הציע לפני קושיות העולם לדברי האר"י ז"ל [הובא בבאר היטב או"ח סי' תמ"ז] דכל הנזהר ממשהו חמץ לא יחטא כל השנה, א"כ איך עשו העגל באותה שנה שיצאו ממצרים, הלא ביצ"מ העידה תוה"ק כי לא חמץ א"כ לא היה גם משהו כי קמי שמי' גלי' וכבר כתבתי בזה בק' צפחת השמן דף ס"ו, ועיין ייטב פנים לשה"ג מ' דורש טוב, ובס' דברי שאול חולין דף ל"ז, ובשו"ת שואל ומשיב מהד"ח סי' י"א ובס' שעב"ר בא דל"ה: ועתה נלענ"ד דהנה הר"ן (פסחים דקט"ז ע"א) כ' מצה על שום שנגאלו שנא' ויאפו את הבצק וגו' ולא יכלו להתמהמה שאלו יכלו להתמהמה הי' מחמיצין אותו דפסח מצרים לא נוהג אלא לילה ויום, ולמחר הי' מותרין במלאכה ובחמץ ולפיכך אילו יכלו להתמהמה החמיצו עיסותיהם לצורך מחר שלא הוזהרו בבל יראה אלא מתוך שלא היה להם פנאי אפאיהו מצה וזכר לאותה גאולה נצטוו באכילת מצה עכ"ל, והקשה הצל"ח שם דאמרינן בפסחים (דף צ"ה ע"א) מה בין פסח ראשון לפסח שני פסח ראשון אסור בבל ש יראה פסח שני חמץ ומצה עמו בבית, ובדף (צ"ה ע"א) אמרינן מה בין פסח מצרים לפסח דורות וחשב כמה דברים ואי כדברי הר"ן הנ"ל הוה ליה למימר ג"כ פסח ראשון אסור בב"י ופסח מצרים חמץ ומצה עמו בבית אלא ודאי ליתא לדברי הר"ן הנ"ל וכו' ע"ש והנה לכאורה יש לתרץ דהנה העולם מקשים על הא דאמרינן שם (בדף צ"ו) אלא מעתה והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה ה"נ זה טעון ביקור ואין אחר טעון ביקור והתניא בן בג בג אומר וכו' אמאי לא מקשה בפשיטות דא"כ הוי ליה לחושבו במתניתין בין מה בין, אלא ודאי צ"ל כשיטת התוס' (פסחים דצ"ה ע"א) בד"ה מה וז"ל בתוספתא תני נמי הראשון נשחט בנ' כיתות ואין השני נשחט בג' כיתות והכא תנא ושייר דשייר נמי ביקור ד' ימים