בית יחזקאל (מיכלסון) שצד

וז"ל אלא אי קשיא הא קשיא הא דאמרינן בחולין דק"א ע"ב אבמה"ח נוהג בבהמה וחיה ועוף בין טהורים בין טמאים וכו' ואר"י שניהם מקרא אחד דרשו דכתי' לא תאכל הנפש עם הבשר ר"י ס"ל כל שאתה מצווה על דמיו אתה מצווה על אבריו והנהו טמאים דאתה מצווה על דמהם אתה מצווה על אבריהם ופריך הגמ' לר"י ל"ל קרא ליתי איסור אבמה"ח וליחול על איסור טומאה שכן איסורו נוהג בב"נ וקשה מה קושי' הא אפי' בעוף אבמה"ת נוהג והיינו מקרא דאתה מצווה על דמיהן משא"כ ללא הקרא רק הואיל ואיסורו נוהג בב"נ זה לא שייך בעוף טמא דאין ב"נ מוזהר על אבמה"ח דעוף וצ"ע וכו' ועוד י"ל דלכאורה קשה ל"ל קרא פשיטא דאיסור אבמה"ח חל קידם איסור טומאה דברור תחילת הוית הבהמה הוא קטן בתכלית הקטנות מה שקשה לצייר שיהי' באבר כזית בשר לבד מבלי גידין ועצמות, אבל ודאי טרם שיהי' באבר בשר יש מתחילה קצת בשר וקצת גידין ועצמות עד שבצירף הם כזית, וזה מעיד טבע החולדה שטרם שיגדל האבר ויהי' לו כזית בשר שיש לו רק קצת בשר, אבל בצירף גידין ועצם הוא כזית, וא"כ איסור אבמה"ח קודם דבקטנותו הוי אבמה"ח, דהא בצירף גידין ועצמות יש כאן כזית, אבל איסור טומאה ליכא דאין כאן כזית בשר, וכשיגדל אח"כ ויש לו כזית בשר אז חל איסור טומאה וכבר חל אבמה"ת, ואע"ג דמ"מ אסור משום ח"ש, כיון דאין בו מלקות ומשום איסור אבר יש מלקות א"כ איסור אבר קדים ושוב לא יחול איסור טומאה ועיין ר"ן ותוס' שבועות דכ"ב וא"כ קשה ל"ל קרא הא אבמה"ת קדים, וצריך לומר דבאמת בכה"ג לא איצטרך רק ודאי יש בהמות גדולים אשר תיכף בהוייתן ויצירתן נקשר האברים בגידין, ואברים גדולים ויש להם כזית בשר כראמים גדולים והו"א טומאה קדים דחל תיכף, ולכך איצטרך קרא כל שאתה מצווה על דמו וכו' דאף בזה חל אבמה"ת, וזה בבהמה אבל בעוף הנולד מן הביצה א"א שיהי' באחת מאברים המרובים כזית בשר בלי עצם וגידין, צא וחשוב כמה נפיש חילא דההיא אפרוח עד שיהי' הביצה מכילו ונרחק לו, ורוב אברים אינו אלא בצירף בשר ועצמות וגידין טרם שיהי' כזית בשר, וא"כ איסור אבמה"ח קדים, ולפי"ז על עוף לא צריך קרא דודאי אבמה"ח קלים, רק קרא לבהמות גדולים, ושפיר קשה הא איסורי' נוהג בב"נ ולא קשיא מידי: ולפי"ז מיושב שפר שיטת הרמב"ם ז"ל במה דתירץ הגמ' דתיקן להוציא מידי אבמה"ח אף דבחולין מוקמינין דמיירי בחטאת העוף והרמב"ם ס"ל דאין אבמה"ת דעוף נוהג בב"נ זה אינו דהא כיון דהי' קשה על הרמב"ם בהא דפוסק דאין אבמה"ת דעוף בב"נ מהא דשניהם מקרא אחד דרשו מקושיות הגמ' לר"י ל"ל קרא כמו שהקשה הכו"פ ועל ידי זאת יצא לנו חידוש דין להרמב"ם דגבי עוף באמת איסור אבמה"ח קדים מאיסור טומאה כיון דחל בהיות עוד האברים קטנים באיכותם בצירוף גידין ועצמות, א"כ שוב אין הרמב"ם ז"ל מוכרח לאוקמי הא דתיקן מאבמה"ת לגבי ב"נ דייקא רק דבאמת תיקן גם לישראל, דהא כל תי' הצל"ח ברש"י דלכך לא מוקי דתיקן לגבי ישראל הוא משום דבישראל יש איסור קדשים דקדים ולא חל איסור אבמה"ח, אבל זה דוקא בבהמה אבל בעוף י"ל דאיסור אבמה"ח קדים מקטנותו והוי תיקון גם לגבי ישראל כנ"ל: ולפי"ז מיושב קושיות הצל"ח דעל משנתינו לא נוכל לתרץ דתיקן שמוציאו מידי אבמה"ח דהא ממ"נ בעוף לא שייך בפסח דאינו בעוף וע"כ בבהמה, וא"כ ליכא למימר דתיקן מאבמה"ח דממנ"פ אי בישראל הא איסור קדשים קלים כתי' הצל"ח על רש"י דנקיט דייקא בב"נ כיון דבישראל איכא איסור קדשים דקלים, דהא בבהמה באמת איסור קדשים קלים כיון דבהמה בחייה לאו לאברים עומדת, ולגבי ב"נ אף אם נאמר דליכא גבי' איסור קדשים גם בקרבן פסח, ולא נדחוק לחדש כסברת