בית יחזקאל (מיכלסון) שצג

ש הוא דיש לדקדק מנ"ל לרש"י לפרש דתיקן מידי אבמה"ח לענין ב"נ דילמא פשיט בישראל, ואי דעדיין לא הועיל דהא מ"מ אסור משום תקרובות עכו"ם וכדומה, ז"א דהא בכולן צריך כזית בשר אבל אי אכל כזית בשר וגידין ועצמות בצירוף אין לוקה משא"כ באוכל אבמה"ח לוקה בכה"ג משום אבמה"ח כמש"כ הרמב"ם ותוס' להדיא, אבל כשנשחט הוציאו מידי אבמה"ח וא"כ האוכל כזית בצירוף בשר ועצמות וגידין כיון דליכא כזית בשר פטור משום איסורא אחרינא וטובא תיקן וא"צ לב"נ, רק י"ל דרש"י ס"ל דפירוש הגמרא למ"ד מקלקל בחבורה פטור כמש"כ בתוס' בד"ה לדברי היינו לדברי ר"ש פריך ואליבא דר"ש קשה מה תיקן וא"כ שפיר פריך מה תיקן לאבמה"ת, וליכא למימר כנ"ל דבעינן כזית דהא ר"ש ס"ל כ"ש למלקות ולא אמרו כזית אלא לקרבן וא"כ אפי' במשהו בשר יש כאן מלקות לכל איסורים ואסור באכילה והנאה וא"כ עדיין קשה מה תיקן, ולכך הוצרך רש"י לפרש תיקן לגבי ב"נ, אבל הרמב"ם לא ס"ל דהקושיא לר"ש רק הקושיא לר' יהודה דאף אליבי' מקלקל בחבורה וא"צ לדם פטור וא"כ שפיר י"ל דתיקן לאבמה"ת דאין חייב על משהו בשר וגידין ועצמות וצריך כזית בשר והכל לישראל ולא איירי לב"נ ולא קשה מידי עכ"ל והנה לכאורה דבריו תמוהין שכ' דרש"י יפרש כתוס' דהקושיא קאי אליבא דר"ש הלא אדרבה דדוקא תוס' לשיטתם בתוס' שבת דק"ו שפיר פי' דקאי לר"ש אבל רש"י ורשב"ם בתוס' שבת שם שפי' דמאן דמצריך תיקן דצריך לכלבו הוא אליבא דר' יהודה אבל לר"ש מקלקל בחבורה חייב אפי' בלי תיקון כלל וא"כ הש"ס הכא בסוגיין דפריך לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור מאי תיקן היינו ר' יהודה וא"כ אכתי קשה למה כ' רש"י לב"נ הא יש תיקון גם לישראל שלא יתחייב בצירוף גידין ועצמות ואין לומר לרש"י דקאי לר"ש דסובר כ"ש למלקות כנ"ל, ובאמת ראיתי לכ"ת בשו"ת חיי אריה סי' כ' לתרץ קושי' המהרש"א ברש"י במשנתינו שפי' באינן ראוים לפסח אם נעלמה ממנו שבת או כסבור שמותר לשחוט אחרים לשם פסח בשבת עיי"ש והק' המהרש"א דלא הי' צריך רש"י לפרש כן כיון דמוקמינין לה בטעה שפיר הוי שוגג בלא"ה כיון דהי' סבור דפסח הי' ומותר לשוחטו בשבת ותי' דרש"י לשיטתו דע"כ קושיות הגמ' מה תיקן קאי דייקא לר' יהודה אכן ע"ז הקפו בתוס' בשמעתין דע"כ משנתינו לא קאי אליבא דר' יהודה דסובר מתעסק פטור ובמשנה גבי שאינן ראויים הוי מתעסק וחייב, ולכן בכוונה פי' רש"י גבי שאינן ראויים דנעלמה ממנו שבת וכו' דבזה לא הוי מתעסק ומיושב קושיות התוס' ושפיר קאי הקושיא בגמ' אליבא דר' יהודה עכת"ד הנחמדים: והנה ראיתי בשו"ת בשמים ראש הח' סי' כ"ה לאביו מחו' הגאבד"ק טיסמניץ שי' שתי' דברי רש"י דדייק דהתיקון הוי דוקא לב"נ וזה תו"ד דהרי בש"ס חולין ד"מ מוקי האי דהשוחט חטאת בשבת וכו' דמיירי בחטאת עוף והשתא לר"מ דס"ל דאין אבמה"ת נוהג בעוף לדידיה אכתי הוי קשה קושיות הש"ס מה תיקן דאין לאמר דתיקן להוציא מידי אבמה"ת כיון דס"ל דאין אבמה"ח נוהג בעוף, ולכן פי' רש"י שפיר דתיקן אצל ב"נ והיינו כיון דכתבו התוס' בחולין דל"ג ע"א דגם לר"מ דאית לי' דאין אבמה"ח נוהג בעוף מ"מ נוהג איסור אבמה"ח בעוף גבי ב"נ לר"מ ומי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור לא שייך כיון דאיכא בישראל איסור דשאינו זבוח והשתא א"ש דשפוד משני הש"ס דתיקן משום אבמה"ת וגם לר"מ אתי שפיר ובחטאת העוף דתיקון הוי לגבי ב"נ דנוהג בהו איסור אבמה"ח בעוף לר"מ עכ"ל אבל אכתי קשה לשיטת הרמב"ם ז"ל דאין אבמה"ח בעוף לב"נ עכ"ל: ולענ"ד לומר בזה עפ"י מה שהקשה בכו"פ סי' ס"ב סק"ב על שיטת הרמב"ם דאבמה"ח אינו נוהג בעוף בב"נ