בית יחזקאל (מיכלסון) שצב

לישראל תיקן להוציא מידי אמה"ח ואי משום של ישראל בלא"ה אסורה משום קדשים מ"מ נ"מ אם התרו בו משום אבמה"ח ולא התרו בו משום קדשים ואמנם כוונת רש"י בזה לפי מה דאמרינן בחולין דף ק"ג דבהמה בחייה לאו לאיברים עומדת וכן פסק הרמב"ם בפ"ה ממ"א הלכה ה' שכתב ששני איסורי' באים כאחד בתולש אבר ונטרפה בו יעיי"ש דמוכח שאם היתה טריפה מקודם לא חייל איסור אמה"ח על איסור טריפה ואם כן ה"נ דלא חייל איסור אמה"ת על איסור קדשים ולא תיקן לישראל מאומה דבלא"ה לא חייל איסור אמה"ח בזה לישראל לכן פירש רש"י שתיקן לב"נ וזה בלי ספק כוונת רש"י ולב"נ שפיר עשה תיקון שעתה אינו אסור לב"נ שאף שבלי ספק שהישראל אסור היה ליתן קדשים לב"נ היינו שהישראל אסור ליהנות אבל אין האיסור על הב"נ שלא יאכל קדשים וכל זה בשאר כל הקדשים אבל בפסח כתיב כל בן נכר לא יאכל בו והרי לא נאמר לא יאכיל לבן נכר ממנו שאז את הישראל מזהיר שלא יאכיל לבן נכר, אבל כתיב בן נכר לא יאכל, א"כ את הבן נכר הזהיר שלא יאכל בו וזהו בלי ספק טעם הרמב"ם פ"ט מהק"פ ה"ז שפסק שהמאכיל כזית מן הפסח לבן נכר עובר בל"ת ולא היה חייב מלקות רק מכות מרדות והכ"מ נדחק בזה ולדידי פשוט שעובר בל"ת שכ' הרמב"ם היינו לפ"ע לא תתן מכשול כמו המושיט אבר מה"ח לב"נ אבל גוף האזהרה של כל בן נכר לא יאכל את הבן נכר הי' מזהיר והא דלא חשבינין גבי ז' מצות היינו מפני שלא היה רק פעם אחת בשנה בשעת הפסח ובזמן שהפסח נוהג וכו' ולפי"ז לא שייך בפסח שתיקן להוציאו מידי אבמה"ח דמה תיקן בזה ועדיין אסור לב"נ משום כל בן נכר לא יאכל ובב"נ לא היה שייך שהתרו בו משום אמ"ה וגם לא שייך יתחייב שתים ואטו בתרי מיתות הזו קטלינן ליה ולכך ננעלו שערי תירוצין לפניו והוצרך לתרץ בדוקין שבעין ואליבא דר"ע וכו' עיי"ש: ובס' אור חדש כ' וז"ל והנה לכאורה אמאי לא משני הש"ס אמתניתין דהכא דתיקן להוציא מידי אבמה"ח כמש"כ הלח"מ פ"ד מה' שגגות ה"י ליתן טעם לדברי הרמב"ם עיי"ש ועלה בדעתי לומר מילתא חדתא כיון דלפי פירוש התוס' בד"ה שחטו דסיפא כולה, ר"מ היא דקאמר לה ולר"מ ליכא למימר דתיקן להוציא מידי אבמה"ח והיינו לב"נ כפירש"י לקמן דלישראל בלא"ה אסור דשמעינן לי' לר"מ בחולין דק"ב דס"ל דאבמה"ת אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד וטעמו דכתי' וזבחת מבקרך יעיי"ש א"כ לר"מ י"ל דאבמה"ח אינו נוהג עכשיו לב"נ כלל והא דנישנית אבמה"ת בסיני יש לומר למילתייהו הוא דנישנית להורות דאינו נוהג רק בבהמה כנ"ל וכמו דמסקינין בסנהדרין במילה ופו"ר כיון דלמילתייהו הוא דנישנית לישראל נאמר ולא לב"נ א"כ לא תיקן כלום בשחיטה זו, משא"כ בברייתא משני שפיר למ"ד מקלקל בחבלה פטור דהוא ר"י או ר"ש לפירש"י ותוס' לכל מר כדאית ליה ור"י ור"ש תרווייהו פליגי אר"מ שם בחולין, משא"כ בסיפא דמתניתין דהכא דע"כ רוצה למוקי ר"מ כמ"ד מקלקל בחבורה פטור וא"ל כנ"ל רלר"מ גופי' אין כאן תיקון ובזה מתורץ ג"כ קושי' מהרש"א דעל רישא דשחטו שלא לשמו לא מצי פריך די"ל דתיקן להוציא מידי אבמה"ת ולא אתי' בזה כר"מ וכו' עיי"ש: אכן לכל אלו התירוצים אכתי קשה לי כיון דחזינין דמוכרת רש"י לפרש דהתיקון הוי רק לב"נ א"כ איך נפרש אליבא דשיטת הרמב"ם דפסק בה' מלכים דאין ב"נ מוזהר על אבמה"ת בעוף, ובש"ס חולין ד"מ ע"ב מוקי האי דהשוחט חטאת בשבת וכו' דמיירי בחטאת עוף מדלא קתני זבח וא"כ מאי תיקן לב"נ איכא הא ממילא ליכא אבמה"ת בעוף לב"נ ושוב האיר ה' עיני וראיתי בכו"פ יו"ד סי' ס"ב סק"ב שעמד בזה וכן בישועות יעקב סי' ס"ב והנה הכו"פ תירץ וז"ל ומה שנראה בישובו