בית יחזקאל (מיכלסון) שצא

מקלקל בחבורה פטור היינו ר' יוחנן אליבא דר"ש וכו' עיי"ש ובש"ס כריתות דף י"ט ע"ב פריך על מתני' דמי שהיה לו שני תינוקות וכו' בפלוגתא דר"א ור"י בש"ס שבת דקל"ז ע"א הא מתעסק הוא וכל המתעסק פטור ומשני הנח לתינוקות הואיל ומקלקל חייב מתעסק נמי חייב וכ' בס' אור חדש בשמעתין וז"ל משמע מסוגיא זו דכריתות דר"א ור"י ס"ל מקלקל בחבלה חייב והיינו כר"ש כמו דמסיק בש"ס שבת דק"ו ע"א ויליף לה מדאיצטרך קרא למשרי מילה ש"מ חובל חייב ולכאורה יל"ד כיון: דר"א גופיה ס"ל מכשירי מילה ג"כ ד"ש א"כ מנ"ל לדידיה דמקלקל בחבלה חייב דלמא לעולם פטור והא דכתב קרא למשרי מילה בשבת קאי על מכשירין דד"ש לגבי מכשירין רין משכחת לה דהוה מתקן דעושה כלי ברזל וכדומה אך ז"א דהא ר"א ס"ל הלכה למילה גופיה וביום קאי על מכשירין כפירש"י שם דקל"ב ע"א ממילא מוכת דמקלקל בחבלה חייב מדאיצטרך הלכה למילה גופיה, ובזה מיושב מה שיל"ד על פירש"י הנ"ל לפמ"ש הרשב"א שם דקל"ג להקשות לר' יאשיה דס"ל צרעת חמירא משבת ויליף מקרא דמילה דוחה צרעת א"כ קרא למה לי דמילה ד"ש תיתי בק"ו דצרעת ותי' הרשב"א דר"י ס"ל דביום קאי על מכשירי מילה דד"ש וע"כ הלכה לית ליה כלל, והשתא קשה מנ"ל לרש"י לפרש דר"א אית ליה הלכה למילה גופיה ולעשות ג' מחלוקת וגם לעשות פלוגתא בהלכה זו ר"א אית ליה וחכמים ור"י לית להו ההלכה וזהו דוחק כמ"ש מהר"ם לובלין טפי ה"ל לרש"י לפרש דר"א ס"ל כר"י דצרעת חמיר משבת ויליף מילה גופיה דד"ש בק"ו מצרעת וביום ע"כ למכשירין הוא דאתי אבל לפמש"כ א"ש דאי לית לי' לר"א הלכה קשיא למה מחייב בתינוקת הא הוה מתעסק וא"ל כיון דמקלקל בחבלה חייב ה"ה מתעסק קשיא מנ"ל הא ואי מדאיצטרך קרא במילה ז"א כיון דליכא שום דרש רק אמכשירין ומכשירין הוה מתקן לכן הוכרח רש"י לפרש דר"א אית ליה הלכה כנ"ל עכ"ל ועיין בצל"ח שבת דקל"ב בהא דסובר ר"א מקלקל בחבורה חייב והנה בסוגיא דידן מקשה הגמ' והיא גופא למה לי משום דקבעי לאיפלוגי ר"א ורבי יהושע וא"כ כיון דכל הרישא דשחטו שלא לשמו בשבת נאמר משום דקבעי להביא פלוגתא דר"א ור"י וא"כ מיושב קושיות מהרש"א ז"ל דעל הרישא לא מקשה הגמ' מה תיקן דהא הרישא הוא משום פלוגתא דר"א ור"י והלא ר"א ור"י לשיטתם סוברים מקלקל בחבורה חייב ולא קשה ג"כ קו' הצל"ח מהא דר"א מחייב בראוים כיון דר"א לשיטתו חייב, וכל קושיות הגמ' הוא רק בהא דשחטו שלא לאוכליו דקאי אליבא דר"מ כמש"כ בתוס' דע"ג ע"א ד"ה שחטו ונמצא טריפה דכל זה מדברי ר"מ, וי"ל דסובר מקלקל בחבורה פטור, וממילא מיושב קושיות התוס' הנ"ל מהא דמתניתין לאו ר' יהודה הוא כיון דמחייב בשאינן ראויים דהוי מתעסק ור"י פוטר במתעסק ולדברינו ניחא דאדרבה כיון דכל הקושיא מה תיקן הוא על הסיפא דשלא לאוכליו ולא על הרישא משום דרישא דמחייב בשאינן ראויים במתעסק הוא אליבא דר"א ור"י דסוברים מתעסק חייב, אבל הסיפא דשלא לאוכליו י"ל דאתי' גס לר' יהודה והבן: שם מתקיף לה רבינא הא דתניא השוחט חטאת בשבת בחוץ לעבודת כוכבים וכו' מה תיקן א"ר עוירא שמוציאו מידי אבר מן החי והקשה הצל"ח מדוע לא משני ליה על קושיא ראשונה שהקשה ממשנתינו משחטו שלא לאוכליו שתיקן להוציאו מידי אמה"ח ולא הי' לו להמקשה שום פתחון פה להקשות עוד וכו' עיי"ש ונלענ"ד לתרץ דהנה רש"י כ' בד"ה מידי אבר מן החי לבני נח שאם אכלו איי נהרג עכ"ל והקשו במפורשים למה כ' רש"י דהתיקן מאבמה"ח הוא לבני נח ולא פי' בפשיטות דתיקן לענין אבמה"ת לישראל והרבה תירוצים שונים נאמרו בזה והצל"ח תי' וז"ל ולכאורה יפלא למה נדחק רש"י לפרש לב"נ הארגם