בית יחזקאל (מיכלסון) שפז

ובשפוד גם בנא עשה מצוה הי' פטור, ולכך נקיט בכוונה דהי' לפניו שני שפודין דאז הו"ל לדקדק היטב איזהו של פסח ואיזהו של נותר כיון דיש כאן אחד של נותר וגרע מאשתו נדה דהו"ל לשיולי, ובזה גם ר' יוחנן מודה דחייב אף לאית דאמרי ולא משום דלא עשה מצוה דיש לומר דבאמת לא בעינן להרמב"ם עשה מצוה רק משום דהו"ל לחקור ולדרוש הדק היטב, ומצאתי כסברתי בס' תבואות השדה קונטרס שירי מצוה שער ט' אות י"ח שכ' ראי' מהלח"מ גבי תינוקת כיון שהי' שנים הו"א דלחייב כיון שיודע שאין לו למול רק אחד וה"נ כיון שהוא מסתמא לא נמנה רק על גוף אחד, ומונח לפניו שני גופים צלי של פסח ונותר א"כ לא הו"ל למטעי כולו האי וא"כ באמת ס"ל להרמב"ם דר' יוחנן דמחלק בין אשתו נדה ליבמתו משום דלא הו"ל לשיולי פליג אהך דרשב"ל גבי נותר וס"ל לפטור דהא לא הו"ל לשיולי כלישנא בתרא בגמ' רק ע"כ פטור היכא דלא הו"ל לשיולי היכא שהטעות מצוי לו כגון שהניח שם פסת ומצא נותר במקומו שפיר מקרי טעה בד"מ ולכך שינה הרמב"ם ונקט שהי' לפניו צלי של פסח ונותר כלומר ב' גופים וא"כ הי' לו ליתן אל לבו ולדקדק כיון שאחת בוודאי אסור לו ולכך כ' ונתכוין לאכול צלי שהי' מצוה ושגג ואכל וכו' כלומר דכה"ג שהי' לפניו ב' גופים ליכא לפוטרו מטעם טעה בד"מ דעיקר הטעם בטעה בד"מ דפטור דלא הוי שוגג כיון שלא הי' לו לשאול מחמת טרדת המצוה לא מקרי שוגג וכ"כ הרמב"ם להדי' פ"ה מה' שגגות ה"ו דכל שלא היה לו לבדוק ולדקדק לא מקרי שוגג רק אונס שהשוגג הי' לו לבדוק ולדקדק, אמנם היכא שמונת לפניו ב' גופים והוא אינו מותר רק בגוף אחד כגון הכא בצלי של פסח ונותר שמונחים לפניו שניהם א"כ הי' לו לדקדק וכיון שלא דקדק שפיר קרי לי' שוגג ולכך חייב והבן: ח) וא"כ מיושב קושיות הצל"ח דאיך יליף הרמב"ם דיו דשפוד בפסח דבהול על מצותו ולדברינו ניחא דלו הי' טעם החיוב בשפוד משום דלא עשה מצוה א"כ שפיר נוכל לחלק באם הוא בהול על מצותו טפי דאז יש לפטרו גם בלא עשה מצוה אבל כיון דהחיוב הוא מטעם אחר דכיון דהי' לפניו שני גופים הו"ל לדקדק ולשיולי והוי כפשע והוא דאפסיד אנפשי' מה שלא דקדק בראותו שני שפודים, והוא הניח רק שפוד אחד מפסח דידי' אז באמת אין לחלק בין בהול על מצותו וזה גופי' מחדש הרמב"ם דחיוב זה דהו"ל לדקדק ולשיולי הוא גם בבהול על מצותו כמו גבי פסת והבן ולפי"ז ניחא מה שהקשיתי לכאור' מנ"ל להרמב"ם למילף לענין צלי מפסח דהמצוה רמי' עליה מצלי דקודש דלא רמי' עליו וכסברת התוס' סוכה דמ"ב ע"א ולהנ"ל ניחא דכיון דחייב משום דהו"ל לשיולי אין נ"מ בזה: וכן ראיתי במפורשים שהביאו ראי' דהרמב"ם ז"ל ס"ל דטעה בד"מ אפי' בלא עשה מצוה פטור דהנה בכל טעה בד"מ י"ל דהוי כמחשבתו להיתר ואיתא במס' מנחות דס"ד ע"א גבי שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק פליגי רבא ורבה אי אזלינין בתר מעשיו או בתר מחשבתו אמנם אם פרש מצודה להעלות תינוק והעלה דגים זה לא נזכר בגמ' רק הרמב"ם בפ"ב מה' שבת הט"ז הביא הך דינא נמי וכ' שם הלח"מ דהרמב"ם כתב כך מסברא דנפשי' דכיון שמחשבתו הי' עכ"פ להיתר להעלות תינוק פטור אפי' לא העלה התינוק פטור, וא"כ ה"נ כיון דמחשבתו הי' למצוה אע"ג דלא עשה מצוה נמי פטור וכן כ' בתי' הגאון ר' משולם פרעשבורגר ז"ל למס' סוכה דטעה בד"מ הוי כמחשבתו להיתר עיי"ש, ועיין בצל"ח בשמעתין בד"ה א"ל ר' זירא וכו' מודה הי' ר"מ בבעלי מומין והקשה אחד מן התלמידים מה קושיא מבעלי מומין דלא עשה מצוה כלל לעגל של זבחי שלמים שעשה מצוה שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ורציתי לדחות קושיא זו דחזינין דר"מ