בית יחזקאל (מיכלסון) שפו

דלא עשה מצוה אית דאמרי בההוא פטור מ"ט התם הוא דהו"ל לשיולי אבל הכא דלא ה"ל לשיולי לא ור"י מאי שנא יבמתו דקא עביד מצוה וכו' באשתו מעוברת וכו' יבמתו בזיז מינה אשתו לא בזיז מינה וכו' עיי"ש, א"כ משמע ממסקנא דסוגיין דלאיכא דאמרי כ"ש בההוא דמחייב דלא עשה מצוה והיינו דחייב בשפוד של צלי משום דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה חייב ואז לא תלי' החיוב באשתו נדה משום דהו"ל לשיולי דהא באשתו נדה ג"כ החיוב פשוט משים דהוי לא עשה מצוה אבל לאית דאמרי דטעם החיוב באשתו נדה הוא משום דהו"ל לשיולי אבל באמת בשפוד פטור משום דאף בלא עשה מצוה פטור באם לא הו"ל לשיולי, ועיי"ש בתוס' ד"ה באשתו נמי קא עביד מצוה ותימא הא באשתו נדה קיימינן דליכא מצוה וכו' ואור"י דפריך אלישנא בתרא דפוטר טעה בדבר מצוה אעפ"י שלא עשה מצוה וכו' ומסיק דהוה ליה לשיולי עכ"ל, והוא כדברינו דלפי האית דאמרו תלי' הכל בהו"ל לשיולי, ובאם לא הו"ל לשיולי פטור אף בלא עשה מצוה ולכך סובר ר"י ללישנא בתרא דבשפוד פטור, וא"כ הרמב"ם דס"ל באשתו נדה החיוב משום דהו"ל לשיולי, דהא כ' החילוק בין אשתו נדה ליבמתו נדה כמסקנת הגמרא יבמתו בזיז מינה אשתו לא בזיז מינה ולפי מש"כ בתוס' לפי המסקנא דחלי' בהו"ל לשיולי באמת פטור בשפוד אף בלא עשה מצוה וא"כ הו"ל להרמב"ם לפסוק בשפוד דפטור דהא כל הטעם דלישנא קמא דר' יוחנן כ"ש דמחייב בשפוד הוא משום דלא עשה מצוה כמפורש בגמ' אבל לאית דאמרי דר' יוחנן פוטר בשפוד הוא משום דסובר טעה בדבר מצוה אף דלא עשה מצוה פטור, ואמאי פסק בשפוד דחייב. הן אמת דהלח"מ שם בפ"ב מה' שגגות הקשה על הרמב"ם דלמה כ' הטעם דחיוב באשתו נדה משום דהו"ל לשיולי הא בלא זה חייב משום דלא עביד מצוה כקושי' התוס' עיי"ש וזה רק לשיטתו דהרמב"ם סובר בלא עשה מצוה חייב אבל לפי דרכינו דהרמב"ם סובר דגם בלא עשה מצוה פטור כהא דמל של אחד בשבת בשבת כנ"ל א"כ ניחא דנקיט הרמב"ם הטעם לחיוב באשתו נדה משום דהו"ל לשיולי, רק דלפי"ז קשה דהו"ל להרמב"ם לפטור בשפוד של צלי כמסקנא דגמרא אליבא דר' יוחנן, **(ג)** הקשה הצל"ח בשמעתין בד"ה נתחלף לו שפוד של צלי וכו' וז"ל ראיתי לרבינו הגדול בפ"ב משגגות הט"ז שכ' מי שהיה לפניו בלילי הפסח צלי של פסת ונותר מן הקדשים ונתכוין וכו' עכ"ל רבינו יצא רבינו מדרכו בכל מקום ששומר לשון הגמרא וכאן שינה שבגמ' לא אמרו בצלי של פסח אלא סתם שפוד של צלי ואף דודאי מיירי בצלי של קדשים וכו' אבל אכתי אין ראי' משאר קדשים לפסח דבשאר קדשים יכול להיות שמיירי ביום זבחו שאם הוא קדשים קלים יש לו זמן כל היום וכל הלילה ולמחרתו כל היום ואם הוא ק"ק יש לו פנאי כל היום והלילה עד חצות אבל פסת שזמנו בהול ביותר שאינו נאכל אלא בלילה עד חצות ואינו נאכל אלא למנוייו מנא לי' לרבינו שחייב בזה וכו' ולדעתי הדבר תלוי בשני תירוצים דלקמן באוכל תרומה ונודע שהוא ב"ג דלהך שינויי בתרומה בע"פ דזמנה בהול א"כ גם פסח בליל פסח זמנו בהול ולהך שינויא דשאני תרומה דאקרי עבודה אין ראיה לפסח אבל גדלה התמי' ביותר על רבינו שפסק בהדיא בה' תרומות פרק יו"ד הי"ב הטעם משום שהיא בע"פ שזמנו בהול וא"כ קשה מדידי' אדידי' וכו' גם בפסח בלילי פסח זמנו בהול וכעת לא ראיתי בכל מפרשי רבינו שהרגישו בזה והדבר צריך עיון עכ"ל, ולענ"ד דקושיא חדא מתרצת חברתה דכיון דנקיט הרמב"ם בהי' לפניו שני שפודין אחד של פסת ואחד של נותר א"כ בזה באמת גם בשפודין הו"ל לשיולי, ולכך באמת לא נקיט בהניח שפוד אחד ומצא שפוד אחד רק דנתחלף משפוד של צלי לשפוד של נותר כדאמר רשב"ל בגמ' משום דבזה האופן הי' פוטר הרמב"ם כאית דאמרי לר' יוחנן דתלוי בהו"ל לשיולי