בית יחזקאל (מיכלסון) שפה

גברא שהרי מחמת שמלו אע"פ שמלו שלא כדין ולא עשה מצוה אפ"ה כיון דאין צריך למולו מעתה בזמנו ה"ל מתקן גברא שהרי אם לא מלו הי' צריך עדיין למולו עיי"ש, אבל בס' מגן אבות בסוגיא דף ע"ה הצד צבי (מהגאון מהר"ם בנעט ז"ל) הובא בס' עט סופר ח"א כלל ז' פ"ד כ' וז"ל קשה בהך תינוקות דטעה ומל של אחר שבת בשבת דה"ל נמול בשביעי דצריך להטיף ממנו דם ברית בשמונה, וא"כ ליכא תקון מצוה כלל, וה"ל מקלקל וגם מתעסק ואפ"ה חייב, דז"א דניהו דתיקון מצוה ליכא מ"מ תיקון גברא איכא דהולד שנימל תוך שמונה שוב אינו ערל ומותר בתרומה אלא שלא קיים המצוה, אבל לתי' הר"ת בשבת דק"ו דצריך להיות התיקון בשעת הקלקול והכא אם הוא יום ז' לא הוי התיקון בשעת הקלקול לפי מש"כ הרמב"ם פי"א מתרומה דסכין בשמן תרומה בתוך ז' שכל ז' אינו חשוב עדיין ערל וא"כ לא הוי תיקון עד למחר מ"מ הוי תיקון ע"ש, א"כ הרמב"ם לשיטתו בתרומה ליתא לתירוץ השאג"א, וצ"ל כפי' הש"ך דהוי כעשה מצוה עכ"פ גם בתוך זמנו והוי מתקן ועיין בתוס' יו"ט שבת שם שכ' בהא דמל את של אתר השבת בשבת דחייב לפי שהוא חובל ואינו מקלקל שיהי' פטור עיי"ש, וראיתי בס' קול סופר שבת אות צ' שכ' על דברי התויו"ט ונ"ל הגם דלא קיים מצות מילה ולא הוה מתקן עכ"פ גם מקלקל לא הוה דכל זכר מישראל עומד שנכרת בשר ערלתו א"כ אין בכריתות קודם זמנו מקלקל וכו' ע"ש, והנה לדברי המגן אבות עפ"י הרמב"ם דתרומה עדיין קשה כנ"ל, אבל לשיטת הש"ך בכונת הרא"ש מיושב הכל והבן. שוב ראיתי בצל"ח שבת דקל"ב שהאריך בזה דהרמב"ם ס"ל כשיטת הרא"ש, וכן בצל"ח פסחים דע"ב ד"ה א"ל ר"ז האריך ליישב שיטת הרמב"ם עפ"י שיטת הרא"ש וסיים בסוף דודאי קודם זמנו לא נתקיימה המצוה אבל אם מלו תוך חי"ת כשיגיע יום חי"ת מתקיימת מצוה זו שהתורה אמרה ביום השמיני ימול שכשיגיע יום שמיני יהיה נימול וכו' עיי"ש, שוב ראיתי בזה בשו"ת רע"א סי' קע"ד, ובשו"ת כתב סופר חאו"ח ל"ה מה שמפלפל עם המחבר שו"ת בן יהודה סי' י"ח וסי' כ"ט שם ועיין בפתחי תשובה יו"ד סי' רס"ו, שוב ראיתי בס' איגרא רמא סוכה דמ"ב שכ' והנה י"ל עוד טעם של הרמב"ם משום דהוי הדין דאם מל קודם הזמן נמי בדיעבד יצא ומקרי עשה מצוה ויע"ש בתוס' יבמות ד"ב גבי נדה וכו' עיי"ש: ז) אכן באופן אחר יש לפרש שיטת הרמב"ם ז"ל דבאמת דעתו דטעה בדבר מצוה פטור אף דלא עשה מצוה וכהא דמל של אחר השבת בשבת דפטור אף אם נימא דמל בתוך זמנו חשיב לא עשה מצוה כלל עיין לחמי תודה דצ"ט ע"א ובאמת חזינן דהרמב"ם פ"ב מה' שגגות ה"י פסק כמשנתינו בשחטו ונמצא טריפה בסחר דפטור וכבר הקשו בתוס' פסחים דע"ג ע"א ד"ה שחטו תימא לר"י אמאי פטור והלא לא עשה מצוה וכו' דע"כ לאו מטעם אנוס פטר ליה אלא משום טועה בדבר מצוה וכו' ותי' ר"י דכל זה מדברי ר"מ עכ"ל, והא דקשה מהא דפסק הרמב"ם בשפוד של נותר דחייב דמשמע משום דלא עשה מצוה יש ליישב בהקדם מה שיש לדקדק בדברי הרמב"ם שם שכ' מי שהי' לפניו בליל פסת צלי של פסח ונותר מן הקדשים ונתכוין לאכול צלי שהי' מצוה ושגג ואכל הנותר הרי זה חייב חטאת שהרי לא עשה מצוה וכו' עכ"ל, והנה יש להקשות כמה קושיות, א') מה דמשני הרמב"ם מלשון ר"ל בגמ' דהא ר"ל נקט נתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי ואכלו דמשמע דהוא הניח צלי של קודש ומצא במקומו שפוד של נותר, והרמב"ם נקיט באופן שהי' לפניו צלי של פסח ונותר מן הקדשים דמשמע דהי' לפניו שני שפודים גם יחד אחד של קודש והשני של נותר, ב') קשה מהא דמבואר בסוגיא דידן ארשב"ל נתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי ואכלו חייב רבי יוחנן אמר אשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה בעל פטור איכא דאמרי כ"ש בההיא דמחייב