בית יחזקאל (מיכלסון) שפג

לברך עליהם אבל בריש פסחים מוכח דאפילו הגביהו ויצא בו מברך על הנענועים על נטילת לולב וכיון דאכתי לא יצא לגמרי דהרי מברך על נטילת לולב על הנענועים א"כ חשיב דלא יצא אע"ג דלא הפכו ולא הוציאו בכלי סמך הרמב"ם בחבורו על סוגיא דפסחים, וכו' עיי"ש ובחי' הח"ס בסוכה הסביר דברי הכפו"ת וז"ל ולענ"ד להוסיף בו דברים דאין ספק לר"א דס"ל לולב וכל מכשיריו דוחה שבת א"כ בעוד לולבו בידו ולא פירש יכול לחלל שבת על הנענועים וכל זריזות מצוה שבו כדקיימא לן פראד"מ משום זה אלי ואנוהו מחללי' שבת כל זמן שלא פירש עיי"ש קל"ג ע"ב, וכיון דלר"א מחללי' שבת א"כ לדידן לכל הפחות הוה טעה בדבר מצוה ופטור מחטאת אלא התם משמע בש"ס לר' יוסי דס"ל נראה בעליל אין מחללין עליו את השבת כל שלא ניתן שבת לדחות לא אמרי' כנ"ל ע"ש היטב, א"כ בשמעתין דקאי לר' יוסי לא הו"מ לשנויי משום נענועים אבל להלכתא יפה פסק הרמב"ם ולא צריך לאוקמתות דש"ס עכ"ל, ובאמת יש ראי' לסברת הכפו"ת מהא דכ' הר"ן בסוכה שם לענין הברכה וז"ל ונמצא שא"א לברך עליו אלא בתר דאגביה ונפיק ביה ולא תקשי לך הא דאמרינן שכל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן דהכא נמי אע"ג דמדאגביה נפק ביה אפ"ה עדיין יש כאן שירי מצוה שצריך לנענעו הילכך שפיר מיקרי עובר לעשייתן שלא בא למעט אלא שאין גומרין את המצוה כולה קודם שיברך עליה עכ"ל וא"כ כמו דלענין ברכה שיהי' נקרא עובר לעשייתן חשבינין השירי מצוה שאחר כך לעשיית מצוה כמו כן לענין טעה בדבר מצוה חשבינין אח"כ כעושה מצוה ע"י הנענועים, וא"כ מכש"כ במל קודם ח' חשוב עכ"פ כעושה מצוה כל דהיא כנ"ל: ג) איברא דהש"ך ביו"ד סי' רס"ב סק"ב הכריע דלא כהרא"ש ופוסק דצריך להטיף דם ברית והק' על הרא"ש דאי נימא דנימול תוך ח' כשר אמאי דחי מילה שבת לימהלי' מע"ש וכדאיתא במנחות דע"ב ע"א אי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת ע"ש א"כ לפי"ז במל של אחר השבת בשבת חשיב לכאורה כלא עשה מצוה כלל כיון דצריך להטיף דם ברית וביותר יקשה למה שראיתי בשו"ת שאגת אריה סי' נ"ב שמיישב קושית הש"ך ממנחות ותוכן דבריו דהא דמבואר מדברי הש"ך דלדעת הרא"ש דא"צ להטיף דם ברית הוא משום דקיים מצוה דמילה אלא דלא עביד מצוה מן המובחר שלא מל בזמנו דמשו"ה קשיא לי' לימהלי' מע"ש והא ודאי ליתא דכל היכא שמולהו קודם זמנו לא קיים כלל מצות מילה וה"ל כאלו נכרת הגיד דאין לו מה למול ולא שייך אצלו מצות מילה כלל, ה"נ כיון דחתך את הערלה קודם זמנו ואין לו ערלה בזמנו לא שייך אצלו מילה כלל ואפי' אם יטיף דם ברית ביום הח' בזה לא עשה כלום כיון דכבר נחתכה ערלתו קודם זמן מצותו וא"כ אין קושיא כלל לימהליה מע"ש דבזה אינו מקיים כלל מצות מילה אדרבה מבטלה לגמרי לעולם דבהגעת זמן מצותו א"א לקיימה כיון דאין לו ערלה שכבר נחתכה קודם זמנה וכו' ועוד האיך ס"ד דאם מל בתוך ח' שיצא ידי חובת מצות מילה בדיעבד הא שנינו בפראד"מ דקל"ז מי שהיה לו שני תינוקות וכו' ושכח ומל את של אחר שבת בשבת חייב וכו' משום דלא עביד מצוה וש"מ היכא דמל קודם זמנו לאו כלום הוא וא"כ ע"כ ה"ט דמאן דס"ל דבמל בתוך ח' דא"צ להטיף דם ברית לאו משום דבדיעבד קיים מצות מילה אלא משום דחשיב ליה כמעוות שא"י לתקון וכמ"ש וכו' עיי"ש, אבל אי משום הא לא ארי' דיש לומר דשיטת הרא"ש הוא כמו שהבין הש"ך בכונתו וכי כן באמת שיטת הרמב"ם ואי משום הקושי' דנימהליה בע"ש כהא דמנחות דאי נקצר שלא כמצותו כשר יש ליישב כתירוץ הקרבן נתנאל בפראד"מ שאחר שמביא קושיות הש"ך כ' ובמח"כ נעלם ממנו דברי התוס' במנחות שם שהקשו ואע"ג