בית יחזקאל (מיכלסון) שפ

בשיקח הבנים ואז איכא איסור דלא תיקח האם על הבנים והוי שפיר מצהב"ע ולכך אין מברכין ויותר יש להוכיח לסברת הפ"י סוכה דף ל' דבאפשר בלא עבירה לא הוי מצהב"ע אף בעושה ע"י עבירה ובזה נראה לי לפרש דברי הרבינו בחיי פ' תצא שכ' על הא דלא תקנו ברכה במצות שלה"ק וז"ל ועוד שאינו חייב בשלוח אלא כשרוצה לקחת הבנים עכ"ל וכוונתו כיון דאינו רק בשרוצה ליקח הבנים א"כ הוי עבירה ולכך אין מברכין כדעת הרשב"א והוא נכון בכוונת הר' בחיי עכ"פ משמע דלא כדעת הח"צ, ועיי' ברכ"י יו"ד רצ"ב, ובשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' רפ"ט, ובשו"ת בנין ציון ח"ב סי' י"ד : אך האיר ד' עיני וראיתי דברי הר"א מגרמיזא בס' הרוקח סי' שס"ו שכ' וז"ל כל מצות שהם חקות וגזירה צריך לברך שילוח הקן וכו' עיי"ש והוא פלא דהוא נגד דעת כל הראשונים דאין מברכין, ובאמת קשה הא הוי מצהב"ע ולדברינו ניחא דהרוקח דיקדק בלשונו הזהב וגזירה כוונתו שהוא סובר כטעם הזוה"ק דשלה"ק הוא גזירות כנ"ל וא"כ ממילא מחויב לשלח האם אף בשאינו נוטל הבנים כנ"ל וממילא ליכא עבירה דהא הלאו הוא רק בשנוטל שניהם ולא הוי מצהב"ע דאפשר בהיתר כנ"ל, ועוד יש להאריך בזה עפ"י הב"י או"ח סי' קצ"ו אם יש לברך במצהב"ע: ופשוט י"ל כונת הרוקח עפ"י מש"כ רש"י ברכות דל"ג מפני שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזירות היינו שהוא מצוה חקיות שאו"ה משיבין עלי' ע"ש, ובעיון יעקב, [ובדרוש אשר דרשתי בש"ק תצא שנת תרס"ט בעיר סעראצק, שנקראתי שמה לישב בד"ת בטו"ת שבין הקהל עם השובי"ם, אמרתי בגמ' ברכות מפני שעושה מידותיו וכו' דמקשי' הא מידותיו רחמים, ע"ד התוס' ר"ה דט"ז ע"ב בהבדל בין מדת רחום, למדת חנון דחנון הוא שחונן על הצועק אף שלא כדין כדכתיב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני כלומר אע"פ שבדין בא העבוט לידך כי הלוית עליו מעותיך אעפ"כ תשיבנו לו כי אם יצעק אלי המדה היא כך שאשמע צעקתו לפי שחנון אני ואיני יכול לראות בעניו ע"ש, והגה"ק ר' יחיאל מאיר זי"ע מגאסטינין אמר פ"א בר"ה לפני קהל עדתו, עס איז א מצוה אז יעדער יוד זאל וויסען פון דעם תוספת יל, אז דער אייבערשטער זאגט, איך קען נישט הערין וויא איוד שרייט, קען ער אפילו שרייען אומגירעכט, והיה כי יצעק וכו' כי חנון אני עכל"ק, ולכאורה למה באמת הוא כן שאם הוא צועק שלא כדין ישמעו במרום צעקתו, לכן י"ל דהוא כעין גזירה הוא מלפני, ואין לך להרהר אחריו והנהגתו עם בריותיו ית"ש, ובגיטין ד"ז כל מי שיש לו צעקת לגימא על חבירו ודומם שוכן בסנה עושה לו דין, היינו מי שהצדק אתו נגד חבירו אינו צריך גם לצעוק, וגם בדומם עושין לו הדין, יען שהדין עמו, אבל הצועק גם שלא כדין, בזה מועיל מדת חנון כנ"ל, ועד"ז נ"ל כונת גמרא יומא דס"ז ע"ב גזירה שמא תאמר מעשה תהו הוא, וברש"י מה כפרה יש בשילוח זה וכו', היינו תמוה איך הקב"ה מוחל ומכפר, וכו' אני ה' גזרתיו ואין לך רשות להרהר וכו' ע"ש, והוא דמדותיו גזירות, וזה גם כאן מפני שעושה מידותיו רתמים, היינו דהוא חושב דזאת הוא קצה האחרון ממידותיו לרחם, אבל באמת המה עמוקים יותר, והמה גזירות, היינו גם חנון, שגזירה הוא מלפניו גם בצועק שלא כדין, וע"ד שאומרים אבינו מלכינו חננו וכו' כי אין בנו מעשים, והארכתי בזה בפיוט לר"ה היום הרת עולם וכו' עינינו לך תלויות עד שתחניינו, היינו במדת חנון, ונדפס משמי בס' דובר שלום דפ"ז ע"ב בזה: והנה לפי מש"כ לעיל משו"ת מהרי"א יש ליישב גם קושיות הס' לב אריה חולין דף קמ"א ע"א במשנה אמר